ביקורת הרסנית

ביקורת יעילה צריכה לעסוק בשינוי, בשיפור, בתיקון ולא בעריפת ראשים. הדוח על השריפה בכרמל הוא מסוכן ודינו להיזרק לפח האשפה

בן דרור ימיני | 21/6/2012 3:42

תגיות: דוח אסון הכרמל,מבקר המדינה,מיכה לינדנשטראוס

מדובר בדוח מסוכן. לא משום שהוא מוצא מחדלים, ולא משום שהוא מוצא אחראים. הדוח הזה מסוכן, ודינו להיזרק לפח האשפה, משום שהוא מוביל את כולנו לשיבוש חמור בסדרי שלטון ומשפט. אם יתקבל הדוח, שיקול הדעת של מקבלי החלטות לא יהיה לגופו של עניין, אלא לגופו של כיסתוח וטיוח.

אין צורך בבחירות. אין צורך בדמוקרטיה. אין צורך בשיקול דעת לצורך קביעת סדרי עדיפויות. יש צורך בשופטים ובמשפטנים שיקבעו מדיניות וסדרי עדיפויות וחלוקה תקציבית, וגם יקבעו מי לכהונה ומי להדחה. עוד שיא בתהליך של משפטיזציה. כך שאת הדוח הזה צריך לחסל כשהוא קטן. דוחות קודמים סימנו את הכיוון. הדוח הזה חרג מגבולות הסבירות.

שריפות ענק ומחדלים אינם עניין ייחודי לישראל. בשנים האחרונות עברו עוד מדינות, כאלה שיש להן צי מטוסים ואמצעי כיבוי חדשים, שריפות ענק. ביוון, בשנת 2007, התפרסה השריפה על פני 80 קילומטרים.

עברו שנתיים, ושוב פרצה שם שריפת ענק, שאיימה על אתונה. בדיוק באותו חודש פרצו שריפות ענק גם באיטליה, בספרד ובצרפת. ואפשר להמשיך. הרשימה ארוכה. חלק מהשריפות היו הרבה יותר קשות מזו שבישראל, וכך גם המחיר הכבד בחיי אדם. ביוון נשרפו חיים 170 בני אדם בשריפה הגדולה.

הבעיה איננה בדוח הנוכחי. הבעיה היא בשיטה עצמה. מוסד המבקר, מעצם העובדה שבראשו עומד שופט, הפך למוסד שיפוטי. לשופטים, עם כל הכבוד, אין מושג ירוק בחקר ביצועים. הם גם אינם מבינים דבר, ולא חצי דבר, בסדרי עדיפויות. שופטים אמונים על תהליך אחד בלבד, שהוא התהליך האדברסרי. כל צד מגיע לשופט, כלומר מבקר, כדי להסביר שהאחריות היא של כל העולם ואשתו, רק לא שלו. זו שיטה שכל כולה בריחה והתנערות מאחריות. וככל שהמשפטיזציה גדולה יותר, כך הבריחה מאחריות גדולה יותר.

שיטת ביקורת יעילה אינה צריכה להוביל ל"הטלת אחריות", אלא אם כן מדובר בעניין פלילי או ברשלנות פושעת וזועקת. ביקורת יעילה צריכה לעסוק בשינוים, בשיפורים, בתיקונים, ולא בעריפת ראשים. ביקורת רצינית צריכה לגרום לכך שכל שותף לגוף מבוקר צריך להגיע כדי לדווח על הטעויות שלו. לא כדי לטייח אותן או להסתיר אותן.

רק דרך אחת למנוע את המחדל הבא

בין שתי השיטות הולכת ישראל ושוקעת במדמנת השיטה הראשונה. לינדנשטראוס לא המציא שום דבר. הוא פשוט פיתח והחמיר את מה שהיה. שיקול דעת מוטעה של מקבלי החלטות, גם אם היה כזה, איננו סיבה להדחה. זו אגדה שרווחת אצלנו, אבל היא יותר פוגעת מאשר מתקנת. היו עוד מנהיגים בעולם, מצ' רצ'יל עד קנדי, שביצעו טעויות קשות. הם לא התפטרו ולא הודחו. הם לקחו אחריות.

לקיחת אחריות היא היכולת להבין את הטעויות ולבצע תיקונים. לצורך כך אין צורך בשופטים או במשפטנים, שהבנתם מלכתחילה מוגבלת. יש צורך בחוקרי ביצועים. יש צורך בהנדסת אנוש. יש צורך בהמלצות מקצועיות על רפורמות. אלא

שלשופטים יש רק תפיסה אחת למושג האחריות: הדחה והתפטרות.

יש רק דרך אחת למנוע את המחדל הבא. ולצורך כך אחזור על הצעה שכבר העליתי בעבר: יש להקים ועדת חקירה ובדיקה ממלכתית, כדי שתמליץ על גישה חדשה בתחום ועדות החקירה וביקורת המדינה. ובשני תנאים: ראשית, זו חייבת להיות ועדת מקצוענים. חוקרי ביצועים. מהנדסי תעשייה וניהול. ועדה נטולת שופטים ומשפטנים. אין צורך בהם.

ושנית, זו תהיה ועדה שתעסוק בגופם של דברים, ולא בגופם של אנשים. לא יהיו המלצות אישיות נגד לינדנשטראוס. לטובתנו, כדאי שוועדה כזאת תקום, לפני שהנזק המצטבר של הוועדות הישנות ימשיך להיערם.