קפקא דוט. קום
מחקר קבע שבני הנוער הישראלים בראש דירוג המכורים לאינטרנט. האם יש סיכוי לחזור לימים אחרים?
"איזה עיסוק משעמם בחרתי" צילום: shutterstock
בעודו מזיז את העכבר, ומול עיניו חסרות הישע מרצדות עוד ועוד מילים, השמיכה שהייתה מונחת על ברכיו (היה חורף) גלשה וחשפה את מבושיו (לבדוק בגוגל). גרגורי שלח את ידו, אך חזר בו מיד כי על המסך הופיע אתר פורנוגרפי שסחף אותו להזיה של סקס ואלימות שכמוה רק באינטרנט אפשר לראות רצוף ארבע שעות.
גרגורי היה סוכן נוסע (גוגל), ומעל שולחנו תלה תמונה שגזר מעיתון אופנה. בתמונה נראתה אישה צעירה עם כובע פרווה מלאכותית ורדיד פרווה (גוגל לא גוגול), שהרימה מול פניו יד מחוטבת שהלכה ונבלעה בתוך מעיל הפרווה.
מבטו הוסט אל החלון ומזג אוויר חורפי קלקל את מצב רוחו המרומם. "יש לי כנראה קלקול קיבה", אמר בלבו וניסה לשנות תנוחה כדי לקום וללכת לשירותים. אולם ככל שהתאמץ לקום, חזר תמיד והתיישב מול המסך כשידו הימנית מגששת בעצבים עד שחש את מגעו המרגיע של העכבר. אולי מאה פעמים שב וניסה, עצם את עיניו כדי שלא ייאלץ לראות את רגליו המקרטעות. "הולי קרייסט", אמר לעצמו, "איזה עיסוק משעמם בחרתי".
כמה גדול היה הריגוש בעבודה עם בני אדם לעומת חייו עם העכבר. שם, אנשים התחלפו כל הזמן, היו נסיעות עם נשים בנוף מסעיר, ארוחות גרועות ולא סדירות. הכל היה ארעי ושיטחי, ועם זאת כל כך לבבי ושמח - ולפעמים גם די עצוב. לפתע הוא חש דגדוג קל במעלה בטנו.
הוא שלח את ידו אך שוב נרתע כי המגע העביר בו גלים של צמרמורת אסורה. הוא חזר והחליק אל התנוחה הקודמת. גרגורי הבין כי חסרונו הגמור של שיח אנושי ישיר, וחיים חדגוניים מול מסך המחשב, שיבשו את דעתו. כיצד היה מסוגל לרוקן את ביתו החמים והמרוהט בנעימות, להתנתק מכל חבריו ומכריו ולהמיר הכל במסך צנום וצונן? על פניו היה משלטט באושר באין מפריע, אבל ברור כי ויתר על חמימות המגע וכיף השיחה של בני האדם.
הוא קם וניגש
אל חלון החדר והשקיף החוצה. הוא אחז בכנף החלון ופתח אותה לרווחה. זרם אוויר קר ומרענן פרץ פנימה. גרגורי לא ראה כלל את הרחוב בחוץ, ואילו לא ידע בוודאות שהוא גר בשכונת התקווה במלון מכניס אורחים, היה סבור שהוא מביט על השממה האפורה בדרום סודן.
הרוח שפרצה אחזה בו וסחפה אותו החוצה. הוא ניסה בכל כוחו להיצמד אל קרנות המסך. מחשבות סרק התרוצצו במוחו בזמן שהאזין לקול המקלדת. הוא חש שהוא הולך ומאבד גובה. אבל אז, כמו המלאך החדש בנימין, הוא נהדף לאחור עם גבו אל העתיד ומול עיניו הנדהמות הצטברו ערימות פסולת וכל ההריסות של העבר. לרגע קצר הוא נזכר במשפחתו ובידידיו, אבל אז המחשב שלו קרס. ראשו נשמט וצנח על חזהו, ונשימתו יצאה בקול דממה. ככה זה היה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם