אלימות יחסית

שוטרים שמכים מתנחלים זה בסדר. באנרכיסטים, גם אם הם אלימים ואנטי-דמוקרטים, אסור לגעת כי הם קדושים בעיני השמאל

נדב העצני | 27/6/2012 4:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות:
השבוע למדנו שיעור באלימות, ביחסיות וגם בלא מעט התנשאות. קודם כל גילינו את האלימות המשטרתית. לפני שבע שנים הגעתי לבג"ץ עם סיפורו של עקיבא ויתקין - מי שהשתתף בהפגנת מחאה לא אלימה נגד "ההתנתקות" שנערכה ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן. ויתקין הותקף על ידי שלושה שוטרים שהכניסו לו אצבעות לאף, חנקו אותו, ניפחו אותו במכות והותירו אותו מדמם.

איתרע מזלם ומישהו הצליח להסריט את הסצנה, ולכן יכולנו להוכיח מה באמת התרחש שם. בבג"ץ הצלחנו להשעות את השוטרים האלימים, בבתי המשפט הם הורשעו ופוטרו מהשירות - אבל בתקשורת הפסדנו. שום ערוץ לא הסכים להקרין את הסרט המזעזע, וסיקור העניין נדחק לשולי השוליים.

כך האלימות המשטרתית הקיצונית, המערכתית, של עידן הגירוש מעזה זכתה לרוח גבית בתקשורת ובאקדמיה. היא נתקלה בהסכמה שבשתיקה מקהילת השחקנים והאמנים, אלו שהזדרזו לבטל השבוע אירועים בתל אביב. במשך כל השנים, אלימות משטרתית נגד מתנחלים היא "שלטון החוק" - התותח הקדוש. וזה למרות שהמתנחלים בגוש קטיף, בעמונה ובמאחזים באו להיאבק נגד עקירה מהבית שלהם, לא להשמיע דעה חברתית כלכלית.

והנה, השבוע גילה חלק מהעיתונות והמעגלים הסובבים אותה את האלימות המשטרתית. במשך השנים מנהל המשרד שלי שורה של משפטים נגד אלימות שוטרים, אבל מה שקרה בתל אביב לא חורג מהנורמה של כחולי המדים, שעד עכשיו לא שמענו כל הגה נגדה. רק כאשר יקירי עיתון "הארץ" נבלמו בצורה משטרתית אופיינית, הארץ מתהפכת.
התנשאות ואלימות

ואגב, לא ברור שחלק ניכר מהפעלת הכוח נגד הקומנדו של דפני ליף לא היה מוצדק. מי שמנסה להעמיד אוהלים בכוח ובניגוד לחוק בשדרה מרכזית בתל אביב, מזמין הפעלת כוח נגדו. ומי שמנפץ חזיתות של בנקים, שלא יזדעזע מהתוצאות. אלא שיש מי שמבחינתו לא כל כוח הוא כוח, והוא תלוי נגד מי מפעילים אותו. זהו רלטיביזם מוסרי, השקפה שמבחינתה אין אמת, חוק וצדק אחד. הרלטיביזם הזה מוביל, כמו הפוסט-מודרניזם כולו, לאנרכיה ולבולשביזם.

כך, בדרך עקלתון, הגענו לחבורת דפני ליף. חבורת ליף, בניגוד למרבית משתתפי ההפגנות של הקיץ שעבר, שבאמת באו לזעוק תחת נטל המסים והמחירים, מובילה לבולשביזם צרוף. די לעיין בהרכב הוועדה

המייעצת שהם הקימו כדי להבין הכל. הם אמנם זועקים דמוקרטיה, אבל מטיפים להשתלטות המדינה על כל המשאבים והמשק. מכאן קצרה הדרך לקולחוזים קומוניסטיים.

מי שעוין את השוק והיוזמה החופשית עוין גם את החירות והדמוקרטיה. בקיץ שעבר הם לא נזקקו לאלימות ממשית כי רבים וטובים לא הבינו מי מוביל אותם, ומילאו את הרחובות. אבל עכשיו, כאשר המחאה לא הצליחה להמריא, הם ניגשים לזירה שהיא חלק מתבקש מההתנשאות שלהם - אלימות. אבל זה ממש לא מטריד חלקים גדולים בתקשורת ובמעגל קובעי הדעה. מבחינתם, חבורת ליף היא רק אמצעי שנועד לחסל את שלטון נתניהו. לכן אין שום משמעות לעובדות, לאמת וליושרה - הכל יחסי.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

נדב העצני

צילום: .

תושב ירושלים. בעבר כתב וערך ב "העיר" וב"מעריב". מגיש תוכנית רדיו אישית ברשת ב'. בוגר משפטים, היסטוריה ומדעי המדינה

לכל הטורים של נדב העצני

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים