קריסת הקונספציה: כך נרדמו החרדים בשמירה
המו"מ ההיסטרי של החרדים עם נתניהו, נחישותו של מופז, העצות הבהולות של עו"ד וינרוט ליהדות התורה וש"ס והתעקשותו של ח"כ פלסנר
באיחור שעשוי להתברר כדרמטי, החרדים מבינים שהחזית שיו?ר קדימה פתח מולם היא התחנה האחרונה במסע ההישרדות הפוליטי והציבורי שלו. אולי העובדה שהיה עד לאחרונה בן בריתם המועדף לשיתופי פעולה פוליטיים נטעה בהם שאננות. כעת מבינים שם שמופז עשוי להיות המרוויח העיקרי מפרישתם מהממשלה: גם ישקם את מעמדו הציבורי והפוליטי וגם יזכה בתיקיהם ותפקידיהם הבכירים בממשלה ובקואליציה, שבאמצעותם ירגיע את המרידות הפנימיות בקדימה.
אם לא די בכך, אתמול אחר הצהריים התברר שהצרות של החרדים רק מתחילות. בשיחת טלפון עם נתניהו הודיע לו ליברמן כי ועדת פלסנר לא מקדמת את החוק לשביעות רצונו ושהוא דורש גיוס לכל מגיל 18. אגב, הוא גם דורש גיוס לכל הערבים. וכך ועדת פלסנר - ששווקה לחרדים כאתנן פוליטי תמים, שניתן למופז עם כניסתו לקואליציה - היא מבחינתם גולם שקם על יוצרו.
לפוליטיקאים החרדים שהצהירו עם הקמת הוועדה שיחרימו את עבודתה, התברר בשבועיים האחרונים שהם טעו בגדול בקריאת המפה, שוועדת פלסנר מתכוונת לשנות סדרי עולם, שאין בכוונתה להסתפק בשינוי קוסמטי, וששילוב הכוחות בין קדימה לליברמן עשוי להיות קטלני עבורם.
הנחת העבודה הראשונית של המפלגות החרדיות הייתה שהתעלמות מוועדת פלסנר תפגע ברלוונטיות שלה ותעקר את הלגיטימיות שלה. הם רק לא אמדו נכונה את מוטיבציית היתר של פלסנר הנמרץ, שמתייחס אל גיוס החרדים כאל מפעל חיים, ואת זו של מופז - ללכת איתם ראש בראש.
ככל שעברו הימים הם התחילו להבין את עומקה של התסבוכת: מילא פלסנר הצעיר המתלהב, שעוד כשמיניסט ארגן הפגנות בירושלים לגיוס חרדים, אבל מופז? האיש שמגדיר כל פעם מחדש את מושג הגמישות הפוליטית, הוא שנהיה עכשיו יותר ליברמן מליברמן, הולך לנו על הראש?
מי שהסב את תשומת לבם לטעות הגדולה שבהחרמת ועדת פלסנר, היה נציגם בוועדה עו"ד יעקב וינרוט. הזמן עובר, החלטות מתקבלות, מתגבש מתווה מהפכני עם סנקציות, הרכבת יוצאת לדרך ואתם נרדמים, בשמירה - התריע בפניהם. החרדים היו שבויים עד לאותו הרגע בקונספציה שלפיה המאבק שלהם יתחיל רק לאחר פרסום מסקנות ועדת פלסנר בשבוע הבא, כשהכנסת תתחיל לחוקק את החלופה לחוק טל.
הם יצאו מנקודת הנחה שיצליחו
כמשפטן ראה וינרוט את מה שאלי ישי ומשה גפני לא הצליחו לראות. הוא הבין שמרגע שהוועדה תפרסם את המלצותיה, ידיו של נתניהו יהיו כבולות מבחינת עריכת שינויים משמעותיים, מן הטעם הפשוט שהוא יצטרך לתת דין וחשבון גם לבג"ץ. ראש הממשלה לא יוכל, גם אם ירצה, לחוקק חוק שיתעלם מהמלצות ועדת פלסנר.
תסתכלו על פרשת האולפנה ותבינו הכל, אמר להם וינרוט. כשיש בג"ץ כל כך חד משמעי, יכולת התמרון הפוליטית של ראש הממשלה מוגבלת. במילים אחרות אמר להם וינרוט, תתעוררו עכשיו ותתחילו למזער נזקים.
רק אז נפל אצל החרדים האסימון, ואת השאננות החליפה ההבנה שלא יוכלו לסמוך רק על מחויבותו של נתניהו לברית עמם, שהסיפור הרבה יותר מורכב, שנתניהו מעוניין גם הוא בהישג לקראת הבחירות, שעם קואליציה בת 94 ח"כים הוא בלתי סחיט. מאותו הרגע הם אינם חדלים לתור אחר ערוצי הידברות ישירים ועקיפים עם פלסנר ודודו רותם, ומנהלים מסע שתדלנות בלתי פוסק מול לשכת ראש הממשלה.
מתחילת השבוע התקיימו לפחות חמש פגישות בין נתניהו לשרי ש"ס ישי ואריאל אטיאס, לבין סגן השר יעקב ליצמן וח"כ משה גפני מיהדות התורה.
אחת מהן אולתרה לבקשתם ביום ראשון האחרון במהלך ישיבת הממשלה, והשתתפו בה נתניהו, אטיאס, גפני ופרופ' יוג'ין קנדל יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה. היה זה ניסיון נוסף מצד החרדים למזער את נזקיה המתהווים של ועדת פלסנר. הדחיפות מצדם מבטאת בלבול, מצוקה אמיתית וחוסר ודאות.
בינתיים, בעת שבזבזו זמן יקר, החלה ועדת פלסנר לגבש את המודל שהתגלה מרגע לרגע כחלום הבלהות של החרדים. מיום ליום צצו הדיווחים על סנקציות כלכליות משמעותיות, לא רק על ישיבות שלא יעמדו ביעדי הגיוס אלא גם על המשתמטים עצמם. בנוסף הבינו שם שהוועדה מתכוונת להמליץ על מכסת פטורים שנתית קבועה של 1,500 בלבד. המשמעות היא כי נושא הפטורים יצא לגמרי משליטתם, ויעוגן בחקיקה. מבחינתם זהו לא פחות מאסון, רעידת אדמה, סיוט.
מהנקודה הזו החל בימים האחרונים להתנהל משא ומתן בניצוחו האישי של ראש הממשלה. החרדים מתחילים אותו מנקודת פתיחה גרועה במיוחד. הם נמצאים בתקופה של חולשה פוליטית מובנית, שכן גם אם יפרשו מהממשלה, היא תישאר יציבה, ואם יפרשו, מה ישיגו בכך? יאבדו את עמדותיהם הבכירות במשרד השיכון, במשרד הפנים ובוועדת הכספים לטובת הח"כים של קדימה וילכו להתייבש באופוזיציה. לא תודה.
אבל החרדים אינם מתמודדים רק עם חולשה פוליטית. המחאה החברתית שמרימה ראש עוסקת לא רק במאבק ביוקר המחיה אלא גם בשוויון בנטל. שוב הם על הכוונת הציבורית. טוב אף פעם לא יצא להם מזה, ככה בדיוק נבנה טומי לפיד, וכך הם עלולים לגרום לבנייתו של בנו יאיר.
לכן, גם אם הדברים אינם נאמרים מפורשות במשא ומתן המייגע שמתקיים בשבוע האחרון מדי יום בלשכתו של נתניהו - לכל הצדדים ברור שהחרדים יצטרכו להביא הפעם נדוניה אמיתית, להתכופף. העניין הוא שמופז ופלסנר אינם מוכנים להתפשר על דבר. באווירה הזו נתניהו מנהל בעצמו את מלאכת התיווך.
אנשיו העריכו השבוע שהסבירות למשבר פוליטי משמעותי נמוכה, והם מפגינים ביטחון ביכולתו להתגבר על המשבר, "כולם פקפקו ביכולת של נתניהו לצאת בשלום מבג"ץ בית האולפנה, והנה השבוע אנשים ארזו בעצמם את הבתים. זה יהיה כך גם הפעם. עובדה היא שאף אחד מהצדדים אינו מאיים בפרישה", אומרים גורמים במגזר החרדי.
בינתיים השיחות בין פלסנר לנתניהו מצוינות, הכימיה ביניהם מתבקשת לא מעט בזכות תחנות ביוגרפיה דומות. שניהם בנים לאצולה האינטלקטואלית הירושלמית, שניהם שירתו כלוחמים בסיירת מטכ"ל, בתקופות שונות אמנם. אבל ההווי אותו הווי.
השבוע בפגישתו הרביעית עם פלסנר ביקש נתניהו לברר אם יוכל להתגמש ולוותר על הסנקציות האישיות, שמשמעותן ביטול ההקלות וההנחות בארנונה ובתשלומי הביטוח הלאומי למשתמטים. פלסנר נדרך. חד משמעית לא, הוא ענה, והוסיף כי בלי סנקציות אישיות כל מודל הגיוס של הוועדה יקרוס. לא נעמוד ביעדי הגיוס. חייבת להיות מחויבות אישית. נתניהו בתגובה אמר לו שאסור לנו להיגרר למלחמות דת.
בהמשך נכשלו בלשכת נתניהו בניסיון לתקוע טריז בין פלסנר למופז ולעורר בקדימה פיצול כוחות. התברר להם שמופז מתואם לחלוטין עם פלסנר ואף לוחמני יותר.
בפגישתו ביום רביעי עם נתניהו נשמע מופז נחרץ אף יותר מפלסנר. לא אהיה מוכן לוותר על הסנקציות האישיות אמר לו. זה ה-א'-ב' של מחויבות הפרט כלפי המדינה. לפלסנר אומר מופז, אנחנו הולכים עד הסוף. תתקדם עם זה. אל תחשוש.
למרות הנחרצות המופזית הכמעט משכנעת, מן הראוי להעיר בדיוק כאן שכבר היינו בסרט הזה איתו, ואין טעם להכביר מילים על ההצהרות שהפר רק לאחרונה. הזיכרון עדיין טרי. על זה בדיוק בונה נתניהו. הוא מאמין שיוכל לייצר מתווה של פשרה. שהפרגמטיזם והאינסטרומנטליות של מופז יגברו. אחרי הכל מופז לא בדיוק סובל מאז מונה למשנה לראש הממשלה, והוא מנסה להתניע את המשא ומתן עם הפלסטינים.
עם החרדים מנסה נתניהו לבדוק עד כמה יוכלו להתפשר עם הסנקציות. המו"מ רק בתחילתו. הרבה הצהרות, כותרות, ספינים וטריקים פוליטיים יהיו מנת חלקנו בשבועות הקרובים. אבל כדאי לזכור שכל מה שיהיה אחרי החלופה לחוק טל, יהיה לא פחות מהיסטורי. הרבה יותר ממה שהיה עד עכשיו.
רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, מי שנחשב לביצועיסט מספר אחת בשלטון המקומי, לבולדוזר ממוקד מטרה, ובזמנים מסוימים אף סומן כמי שיכול לשקם את מפלגת העבודה שבה הוא חבר, הולך ומסתמן כאנטי גיבור של המחאה החברתית. כסמל לאטימות ולניכור השלטוני, ולמי שכבר כעת משלם את מחירה הפוליטי.
אם שדרות רוטשילד בתל אביב התקבעו כאחד מסמלי מחאת הקיץ שעבר, הרי שהאיש שהפריח אותן לפני עשור ונבחר שלוש פעמים לראשות העיר הוא מותג בצלילה חופשית. היהירות שהפגין מול המחאה, יחסו המתנשא לארגונים החברתיים וחוסר יכולתו להפגין ולו קמצוץ של אמפתיה אל מול המצוקות, אפילו לא למראית עין, הופכים אותו ללא רלוונטי פוליטית וציבורית.
כשנתניהו מחליט באישון לילה להגדיל את יעד הגירעון בניגוד לעמדת האוצר ועמדתו עצמו עד לאחרונה, בסמיכות מחשידה להתפרצותה המחודשת של המחאה, הוא מבין את פוטנציאל הנזק שלה. כשר אוצר שהיה אחראי לקשות שבגזרות הכלכליות שפגעו בחלשים ביותר בשנת 2003, נתניהו מכיר מקרוב את מחירה הפוליטי והאלקטורלי של האטימות, שאותו שילם בבחירות 2006 בהתרסקות הגדולה.
נכון, הקמת קדימה כמעט חיסלה את הליכוד, אבל למפלה תרמה גם נקמה מצד מצביעי המפלגה מקרב השכבות החלשות, שנפגעו מגזרות שר האוצר נתניהו. ראש הממשלה נתניהו לא שוכח איך נסגרו בפניו סניפי הליכוד בפריפריה כשניסה להיכנס אליהם באותה מערכת בחירות.
לכן, בקיץ שעבר הוא הקים את ועדת טרכטנברג וחיבק את המחאה, ואחת לזמן מה משפיל את שר האוצר שמתנדב כל פעם מחדש להיות האיש הרע והאטום כלפי המצוקות, בעוד נתניהו מצטייר לעומתו כשר על כלכלי הקשוב לרחשי העם.
לעומת נתניהו, חולדאי מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה. הפקחים העירוניים ששיסה במפגינים, פירוקם האלים של האוהלים ביום שישי שעבר והמכות שספגה דפני ליף, הם בראש ובראשונה ביטוי לחוסר תבונה פוליטי וקוצר ראות של נבחר ציבור שאינו מתחיל אפילו להבין שהמציאות השתנתה.
בבחירות האחרונות לראשות העירייה חולדאי אמנם ניצח, אבל ח"כ דב חנין הקומוניסט הצליח להשיג תוצאה מרשימה של 35 אחוז תמיכה כשרץ בראש רשימת עיר לכולנו, שסחפה צעירים ורבים מתושבי השכונות. חנין הציע סדר יום עירוני-חברתי הרבה לפני המחאה הגדולה, הוא זיהה את עומקן של המצוקות והפערים בעיר עשירה כמו תל אביב, את נטישתם מחוסר ברירה של צעירים את המרכז העירוני שהפך ליקר להחריד, ובכך צפה את פני העתיד.
לסיעת עיר לכולנו חמישה חברים במועצת העיר. הם האופוזיציה החברתית של חולדאי, וחנין הוא מנהיגם הבלתי מעורער. לכן טועה מי שאינו מעריך את השפעתה של המחאה על תהליכים פוליטיים ברמה המקומית והארצית. הליך הדחת חולדאי שיזם השבוע חבר מועצת העיר מטעם סיעת עיר לכולנו שרון לוזון, הוא מעבר להבעת אי אמון כלפי ראש העיר, הוא מבטא אווירה שלילית כלפיו.
נכון שבלתי אפשרי באמת להדיחו, אבל תגובת השרשרת שיצר המהלך הזה, באה לידי ביטוי בפרישתה של סיעת מרצ מהקואליציה של חולדאי, ששימשה מעין עלה תאנה חברתי. זוהי השפעה ישירה וחד משמעית של המחאה. חולדאי, שככל הידוע מבקש לעצמו כהונה נוספת, ימשיך לגלות בדרך הקשה ששלטונו שהיה בלתי מעורער מאוים. באווירה הזו חנין, אם יתמודד שוב, עשוי לעשות היסטוריה.
כבר כמה שבועות תומכי לבני בקדימה נשבעים שחסר להם ח"כ אחד בלבד כדי שיהיו שביעייה ויוכלו לפרוש. בינתיים השישייה המדוברת מונה את חברי הכנסת נינו אבסדזה, מג'לי והבה, יואל חסון, שלמה מולה, אורית זוארץ ורוברט טיבייב.
הח"כ השביעי שעליו מופעלים לחצים עצומים הוא כנראה נחמן שי, אופציה נוספת היא מאיר שטרית. מאחורי הקלעים פועל כל העת חיים רמון. שי אינו משתכנע שזה הדבר הנכון. בינתיים הזמן שעובר מפחית את הלהט ואת האווירה הלוחמנית שאפיינה את הקבוצה מיד לאחר תבוסת לבני והתרסקות מופז בסקרים, והם מוחלפים באדישות ומפגש כואב עם המציאות והמתנה ללבני שתחזור בתחילת יולי מהודו ואולי תקים מפלגה ותואיל לקחת אותם תחת חסותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם