הכלבים משוטטים, משרדי הממשלה מתקוטטים
במשרד החקלאות רותחים: מאז שהשר להגנת הסביבה אסר לירות בכלבים משוטטים, מוצפת המדינה בלהקות של כלבים שתוקפות אזרחים, טורפות חיות מוגנות ומפיצות את מחלת הכלבת חשוכת המרפא. במשרד להגנת הסביבה הודפים את הטענות: "אנחנו לא קבלן הביצוע שלהם"
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
ועל רקע זה - הטיפול בכלבים משוטטים ובמחלת הכלבת - ניטשת בימים אלה מלחמת עולם בין שני המשרדים הממשלתיים שאמורים למגר את התופעה המדאיגה. משרד החקלאות, אשר מאשים את המשרד להגנת הסביבה בכך שהוא מונע המתה של כלבים משוטטים שבחלקם נושאים את מחלת הכלבת, אף תולה בזאת את הסיבה לעלייה הדרמטית בהתפרצות המחלה בשנים האחרונות ברחבי הארץ. במשרד להגנת הסביבה טוענים מצדם כי כלבים, גם כאלה המשוטטים בלהקות פראיות, הם לא חיות בר ולכן אין לפגוע בהם - ושאנשי משרד החקלאות, מבחינתם, "ישברו את הראש" על הבעיה הזאת.
◄תנו לחיות הבר לחיות
◄לאן נעלמו הכלבים מבית אריה?
◄כלבים משוטטים צדים יעלים וצבאים
◄הכלבת מתפשטת, הרשויות מתקוטטות
◄מבקר המדינה ממליץ לטפל בחתולי הרחוב
◄יד קלה על ההדק: ארדן נגד פעילי האינטרנט
האבסורד גובר לאור העובדה כי באותם שטחים פתוחים מסתובבות גם אוכלוסיות של טורפי בר כמו תנים ושועלים, אך לגביהן יש אישור לפקחי רשות הטבע והגנים לבצע פעולות ירי לדילול. רק בכלבים אסור לירות. גורמים במשרד להגנת הסביבה הסבירו כי השר גלעד ארדן אסר על פגיעה בכלבים משום שלטענתו כלבים אינם חיות בר. על פי הסבר זה, השר ארדן מצא פרצה בפרשנות החוק, ממנה אפשר להבין כי למרות שאותם כלבים משוטטים מתנהגים כחיות בר לכל דבר - הם אינם עונים להגדרה הביולוגית של חיות בר, ולכן אסור לירות בהם.
במשך כ-30 שנה ביצעו פקחי רשות הטבע והגנים דילול מבוקר של אוכלוסיות הכלבים המשוטטים בשטחים הפתוחים, על פי הוראת השירותים הווטרינריים של משרד החקלאות. הנחיה זו ניתנה לפקחים במסגרת פקודת הכלבת. על פי חוק הגנים הלאומיים מ-1998, שרשות הטבע והגנים פועלת מתוקפו, פקחי הרשות מוסמכים על ידי רשויות המדינה למשימות פיקוח במגוון נושאים המצוינים בחוק, לרבות פקודת הכלבת.
נוהג זה של ירי מבוקר בכלבים משוטטים מנע במשך שנים ארוכות התפרצויות בלתי נשלטות של מחלת הכלבת. אבל לפני כשנתיים, מסיבה שאינה ברורה לאנשי משרד החקלאות, אסר השר ארדן על הפקחים של רשות הטבע והגנים לבצע כל פעולה הקשורה בדילול להקות הכלבים הפראיים. התוצאה הבלתי נמנעת היתה שאוכלוסייה זו של כלבים הלכה וגדלה לממדים מפלצתיים ממש.
ד"ר רוני עוזרי, מנהל השירותים הווטרינריים בשדה, יודע לספר כי כלבי הפרא משוטטים ברמת הגולן במאות, וכך גם במקומות שונים בנגב, באזור ניצנים ובבקעת הירדן. בשל הטיפול היעיל בעבר בדילול הלהקות, עד לפני שנתיים-שלוש נצפו בארץ כלבים משוטטים בודדים פה ושם. היום הם
"זה ממש מבהיל", מסביר ד"ר עוזרי. "הכלבים האלה מתנהגים כמו בני משפחתם הזאבים. הם יכולים להגיע לרפת, לדיר או ללול ולטרוף את החיות. פרות הם ינשכו ברגליים, עגלים-בראש, בצוואר ובשכמות". אתה מתאר מצב שמסכן מאוד את גם אוכלוסיית חיות הבר בישראל.
"אני יודע שלאנשי רשות שמורות הטבע והגנים יש טענות קשות הנוגעות לפגיעה בחיות בר, אבל הם לא יכולים לצאת נגד השר שלהם. החקלאים בפריפריה בכלל חסרי אונים. אנחנו מקבלים אינספור תלונות של אזרחים שמבקשים מאיתנו לבוא לחסל את הלהקות הפראיות והאלימות האלו. זו תופעה מבהילה שפוגעת באיכות החיים שלהם. יש מקומות שאנשים מפחדים לצאת מבתיהם כשהם רק שומעים את הנביחות. הם מתקשרים אלינו שנושיע, אבל ידינו כבולות". וישנו גם האיום של מחלת הכלבת הקטלנית.
"כמו שאמרתי, ידינו כבולות. מצד אחד אי אפשר להילחם בכלבים כי האיסור של השר להגנת הסביבה מונע מפקחי הרשות לדלל אותם. מצד שני אנחנו אחראים למניעת התפשטות מחלת הכלבת. אני מקווה מאוד שזה לא ייגמר באסון. כי רוב - אם לא כל - מקרי הכלבת בתקופה האחרונה, מקורם בכלבים משוטטים".
לפני נתוני משרד החקלאות התגלו בישראל 58 מקרי כלבת בבעלי חיים בשנת 2009, מתוכם 32 מקרים בכלבים. בשנת 2010 התגלו 53 מקרי כלבת, מהם 23 בכלבים, ובשנת 2011 התגלו 32 מקרים, מתוכם 10 בכלבים. לשם השוואה, בשנת 2006 התגלו תשעה מקרים, ב-2007 התגלו 15 מקרים, וב-2008 התגלו 12 מקרי כלבת בלבד. השנה התגלו עד כה 16 מקרי כלבת בבעלי חיים - שמונה מהם בכלבים.
ביישוב עין פרת שליד ירושלים יכולים לספר על להקות של כלבים משוטטים שנובחים מדי לילה בלילה ומבהילים את התושבים, בייחוד את הילדים. בצור הדסה שבהרי ירושלים תקפה להקת כלבים אדם שרץ להנאתו, ולדברי אנשי משרד החקלאות "הוא יצא בעור שיניו מהמפגש הזה". כלבים כאלה תקפו לא מזמן אישה בנתיבות שבנגב, וכך גם קרה לאם ולשני ילדיה בחוף ניצנים.
רק בשבוע שעבר תקפה להקה כזו פרה בעדר של בקר לבשר ששהה במקום מרעה ברמת סירין באזור עפולה. תוך זמן קצר התברר שאחד הכלבים התוקפים נושא את וירוס הכלבת. "הפרה התחילה להשתולל, לרעוד בכל גופה, לבעוט, לנגוח ולנשוך בכל דבר והזילה ריר", מתאר ד"ר עוזרי. "לבעלי העדר היה ברור שמדובר בכלבת, ואכן הפרה נמצא מתה למחרת היום. כתוצאה מזה היה חייב בעל העדר לחסן את כל 120 הפרות שברשותו כדי שהמחלה לא תחסל לו את כולן".
להוצאות הכספיות של החיסון ההמוני אפשר להוסיף גם את עלותה של הפרה שמתה בייסורים, המוערכת בכ-10 עד 12 אלף שקלים. נזק בסדר גודל דומה ספג בשבוע האחרון חקלאי משדמות דבורה שליד עפולה, שאחת הפרות שלו מתה גם היא מכלבת. במשרד החקלאות נזכרים איך נדבקו אשתקד שני סוסים - האחד בדישון שבצפון והשני בערערה שבוואדי ערה - וכן בשורה ארוכה של מקרי הידבקות של חתולים וכלבים.
כל יונק עלול להידבק בכלבת. באזורנו נפגעים ממנה בעיקר חיות בית כמו כלבים וחתולים, בהמות - בקר, צאן, גמלים וסוסים וחיות בר, בייחוד שועלים, תנים, זאבים, נמיות, דלקים וגיריות. כשמדובר בחיות בית ומחמד, מחלת הכלבת הופכת לסכנת חיים ממשית לבעליהן. "בטייבה שבשרון נתפסו חתולים נגועים בכלבת שתושב הכפר נהג להאכיל", ממשיך ד"ר עוזרי. "הוא כמובן לא ידע על המחלה ונאלץ לקבל חיסון למניעת הידבקות. השנה קיבלו לפחות 36 בני אדם חיסון נגד כלבת כי היו בקרבת חיות נגועות".
אבל להקות הכלבים הפראיים תוקפות, כאמור, לא רק בהמות וחיות בית אלא גם את החי שבטבע. ברשות הטבע והגנים קיים תיעוד מפורט של פגיעות כלבים ביחמורים, ביעלים, בצבאים ובעוד מינים מאוכלוסיות העשב הגדולות. אך גם חיות קטנות - יונקים ואפילו עופות שמסתובבים בשטח - נטרפים. לגורל דומה זכה הפרויקט המדובר של רשות הטבע והגנים להחזרת יחמורים - חיה שנכחדה מארץ ישראל וגודלה מחדש אחרי 2,000 שנה - לטבע בנחל שורק. "עצרנו את הפרויקט כי לא הצלחנו להשתלט על הכלבים המשוטטים שתקפו את היחמורים", מסר גורם ברשות.
במשרד החקלאות מאשימים כי דאגת היתר של השר להגנת הסביבת לשלומם של הכלבים המשוטטים לא פוגעת רק בחיות הבר הנטרפות על ידם, אלא בעקיפין גם בחיות ובעופות בר אשר אין להם קשר ישיר לכלבים. חקלאים פונים למשרד החקלאות כדי שיסייע להם להדביר את הלהקות המאיימות על העדרים שלהם. כשהם לא מקבלים מענה - הם מרעילים את הכלבים באופן עצמאי. התוצאה: פגרי הכלבים נטרפים על ידי חיות בר מוגנות, שמתות גם הן מאותו רעל. כך הידלדלה פלאים אוכלוסיית הנשרים בארץ ונפגעו עופות דורסים אחרים כמו העיט והבז ואף חיות כגון צבאים.
ברשות הטבע והגנים טוענים בתגובה כי ירי אינו הפתרון הבלעדי לדילול חיות הבר, וכי הפתרון העיקרי הוא סניטציה. לדברי ד"ר יהושע שקדי, המדען הראשי של הרשות, ישראל אינה מדינה נקייה. ד"ר שקדי מספר שבאזור הצפון ובהרי יהודה, בפזורה הבדואית בנגב ובמקומות נוספים נהוג לזרוק פגרים של בקר, צאן ותרנגולות. על כך יש להוסיף משחטות לא חוקיות שזורקות בשר בשדות וכן שורה של אתרים פיראטיים לסילוק אשפה. מקומות אלה הפכו לנקודות התאספות של תנים, שועלים וחזירי בר - וגם של הכלבים המשוטטים.
מנגד, במשרד החקלאות מקשים ושואלים: מדוע מותר לדלל את אוכלוסיות התנים והזאבים אבל רק בכלבים אסור לגעת? לפחות עד שנהיה מדינה נקייה למשעי. לטענתם, ראשי המשרד להגנת הסביבה הבטיחו כבר לפני כשנתיים לנסח נוהל לדילול אוכלוסיית הכלבים המשוטטים, ואולם עד כה הם טרם מצאו לנכון להשלים את הניסוח. במשרד להגנת הסביבה אישרו כי אכן יש כוונה לאשר נוהל שיאפשר דילול כלבים בתוך גנים ושמורות טבע - כדי להגן על חיות הבר השמורות שם - אך כל המעורבים עדיין לא הצליחו להגיע לנוסח מוסכם, כך שהתחום היה ונשאר פרוץ.
כך או כך, במשרד להגנת הסביבה הודפים את טענות משרד החקלאות ומגדירים אותן "שקרים בוטים ומגמתיים המנוגדים למציאות ולעובדות, וניתן לבדוק טענות דמגוגיות אלה על נקלה".
דובר המשרד אף הוסיף בתגובתו: "משרד החקלאות במשך שנים מנסה להתחמק בשיטתיות ממשימות המוטלות עליו על פי חוק, פקודת הכלבת במקרה זה, ומעדיף להתרכז בהטלת אשמה על גופים אחרים במקום לטפל בבעיה המונחת לפתחו. למען הסר ספק, המשרד להגנת הסביבה אינו קבלן הביצוע של משרד החקלאות לאותן משימות המוטלות עליו.
"העובדות הן: מנתוני משרד החקלאות עצמו עולה כי שיא מקרי הכלבת היה בשנת 2009, אז עדיין הותר לירות בכלבים. מאז ועד היום, במקביל לאיסור הירי בכלבים, ישנה ירידה עקבית ומתמשכת במספר מקרי הכלבת. תמוה שבמשרד החקלאות בחרו לכנות ירידה זו 'התפרצות'. בפגישה שנערכה בתחילת השנה בין השר ארדן לשרת החקלאות (אורית נוקד), הודיע מנכ"ל משרד החקלאות כי יפעיל את יחידת הפיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי) שבאחריותו על מנת להתמודד עם הנושא. אם אנשי משרד החקלאות מזהים בעיה באזור מסוים, עליהם לרכז מאמצים ולהפעיל את פקחיהם ויחידותיהם המקבלות תקציב מהמדינה כדי לטפל בה ולא לנסות להטיל אשמת שווא על אנשי המשרד להגנת הסביבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם