חסרי מוטיבציה
היו בעבר כמה ניסיונות לגייס חרדים. כולם נכשלו כי אף אחד, מדיין דרך בגין ועד נתניהו, לא באמת רצה בכך
התנהלותם של החרדים והערבים ביחס לחובות שיש לכל אזרח בישראל נובעת אך ורק מתוך המשתנה האידיאולוגי העמוק. מכאן שהמסקנה היא פשוטה: עם כל הרצון הטוב שהיה לוועדת פלסנר או לכל ועדה אחרת, היעד הנכסף של גיוס כלל אזרחי ישראל, בין אם בשירות צבאי ובין אם בשירות אזרחי, לעולם לא יושג. בוודאי במציאות הפוליטית הישראלית. אין המדובר בהעדפה מתקנת, אלא באפליה פסולה - הן מוסרית והן חוקתית - של ערך השוויון.
עם כל הכבוד לוועדת פלסנר, הרי בתולדות המדינה היו גם ועדות שונות שעסקו בדיוק באותו הנושא. התוצאה הייתה אפס. נכון שרוב הוועדות עסקו בגיוס החרדים בלבד, אך אין בעובדה זו כדי לשנות את המצב הקיים. לא תהיה זו אמירה בעלמא אם נקבע שגם אם היו קמות ועדות שונות למציאת פתרון לגיוס הערבים, התוצאות היו זהות. שורש הרע בכל הסוגיה הזו מצוי בפוליטיקה הקטנה ובאידיאולוגיה הקיצונית.
מי שביטא זאת היטב, ללא כחל וסרק וללא כל בושה ממשית, היה משה דיין. בעבודה מעניינת למדי שהוציא תחת ידו מרכז המידע והמחקר של הכנסת ושפורסמה לאחרונה, נכתב: "במרס 1968 הקימה הממשלה ועדת שרים לבחינת נושא דחיית השירות לתלמידי ישיבה בראשות שר הביטחון משה דיין (...) ראשי הישיבות הביעו בפני הוועדה התנגדות לשינוי ההסדר הקיים (כלומר פטור מלא לכולם, צ"ר). שר הביטחון, משה דיין, אמר בדיון בוועדת השרים כי הוא תומך בהצעת הרמטכ"ל: אמנם בעקימת אף, אך מאחר שמצא מצב קיים, איננו רוצה לשנות דבר כשאנו עומדים שנה לפני הבחירות".
הבנתם את זה? כל אשר רצתה ועדת השרים המוזכרת לעיל הייתה להגדיל את מכסת הפטור של 400 בחורי ישיבה ל-800 - וההתנגדות הייתה מוחלטת. השיטה של ישיבות מוכרות בלבד, גיוסים בהסכמה של לא יותר מ-800 חרדים בשנה וכן הלאה - כל אלה נפלו כחומות ברלין לאחר עלייתו לשלטון של מנחם בגין בשנת 1977. הסכרים נפרצו לחלוטין, ועידן הפטורים הגורף נפתח בפנינו. השד יצא מן הבקבוק ולא הוחזר עד היום. אך ורק מתוך שיקולים פוליטיים החליט מנחם בגין לפטור את כל בחורי הישיבות השונות משירות צבאי.
וכך כתוב במסמך של מרכז המידע והמחקר: "בשנת 1977, במסגרת ההסכמים הקואליציוניים לקראת הקמת ממשלה חדשה בראשות מנחם בגין, הוסרה גם המכסה השנתית למספר תלמידי הישיבה שיכולים להצטרף להסדר תורתו אומנותו, וגם הורחבו הקבוצות שיכולות להצטרף להסדר (למשל, חוזרים בתשובה)".
כך הגענו למצב שבו מאות אלפים במדינת ישראל אינם ממלאים את חובתם
לגבי הערבים, התוצאה היא אותה תוצאה. השוני הוא הראייה המטופשת של מנהיגי ישראל לדורותיהם שלא היו מוכנים להתמודד עמם מחשש שמא יפסידו אלקטורלית. קצרה היריעה מלהרחיב כאן על מדיניות ממשלות ישראל שגרמה לאי-מילוי חובותיהם האזרחיות של ערביי ישראל. יש רק דרך אחת ואין בלתה כדי לתקן עיוות של שנים: מי שמבקש זכויות, חייב למלא את כלל החובות. מי שמעדיף לוותר על חובותיו כלפי החברה, החברה תפסיק את מחויבותה כלפיו. זהו צעד שוויוני, צודק והוגן. כל פתרון אחר הוא עבודה בעיניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם