אפשר שבחיסול ערפאת חיסלו גם את הסיכוי לשלום
אם אמנם חיסלה ישראל את יאסר ערפאת בשנת 2004, יהיה עליה לשאת בתוצאות מעשיה בשנת 2012 וגם בשנים הבאות
דרך הלחימה הזו הגיעה לשיאה בתקופת האינתיפאדה השנייה, שבמהלכה חוסלו למעלה מ-400 פלסטינים פעילי טרור על ידי צה"ל והשב"כ )המספרים המדויקים שנויים במחלוקת(. אולם ככל הידוע לא ניסתה ישראל מעולם לחסל ראש מדינת אויב, אם מתוך מנהג זהירות בחברותיה למשפחת העמים, שבוודאי לא היו רואות עניין זה בעין יפה; אם מתוך חשש להביא להתלקחות אזורית רחבה; ואם בשל הקשיים המבצעיים הגדולים הכרוכים בפעילות כזאת.
לפי הערכות של גורמי ביון זרים, שפורסמו בעולם, ישראל התאמנה על מבצע לחיסולו של סדאם חוסיין, אולם התקלה המבצעית החמורה שנודעה כ"אסון צאלים" סיכלה את הוצאת המבצע לפועל. אם המבצע היה יוצא לדרך והיה מזוהה עם צה"ל, זה היה עשוי להיות שיעור מעניין מאוד עבור ישראל ועבור מדינות אחרות בעולם באשר להתמודדות עם ההשלכות של פעולה כה חמורה באזור אלים ונפיץ. בשעה שמת, היה יאסר ערפאת ראשה של ישות פלסטינית לא ריבונית, נעדרת הכרה בינלאומית במוסדות המשפטיים והדיפלומטיים, אולם מקובל בעולם כולו ואף בישראל כמנהיגו של העם הפלסטיני.
תחקיר רשת הטלוויזיה "אל-ג'זירה", הקובע כי ערפאת הורעל בחומר הרדיואקטיבי פולוניום 210, ובעקבותיו הכריזה אתמול הרשות הפלסטינית על כוונתה להוציא את עצמות ערפאת
מהקבר לצורך בדיקה פתולוגית, מכוון אוטומטית אצבע מאשימה לעבר ישראל. אם אמנם ייווכח כי ערפאת הורעל ולא מת בנסיבות טבעיות, תופנה האשמה לעבר ישראל, תהיה אשר תהיה תשובת ירושלים לטענה. החשודה המיידית, הטבעית - ולרוב גם זו האשמה - בכל חיסול במזרח התיכון היא ישראל; בטח ובטח ישראל שכרעה תחת עולה של המלחמה האלימה עם הפלסטינים ואשר ראש ממשלתה דאז, אריאל שרון, כינה את ערפאת "טרוריסט" מספר פעמים רב. המעשה יהיה מזוהה עם ישראל כך או כך, ומוטב להתרגל לעובדה הזו ולהתכונן לתוצאותיה.
אם אמנם חיסלה ישראל את ערפאת בשנת 2004, יהיה עליה לשאת בתוצאות מעשיה בשנת 2012 וגם בשנים הבאות. נזק אפשרי מיידי הוא הצתת סבב אלימות נוסף בעתיד הקרוב על רקע תסיסה פלסטינית לאומית. סכנה נוספת נראית לעין היא הצבת פגיעה בראש ממשלת ישראל כיעד מבצעי מרכזי עבור הארגונים הפלסטיניים. פגיעה כזו עשויה לקבל תוקף לגיטימי בשיח הבינלאומי - אם חס וחלילה תתרחש - על רקע חיסולו של ערפאת. גם אם לא ייפתח סבב אלימות וגם אם תצליח ממשלת ישראל להגן על חיי בכיריה מפני מבצעי נקמה, עדיין החומה הגבוהה בין שני העמים, זו שממזערת את סיכויי פתרון הסכסוך, תצמח בעוד שורת לבנים.
לרשימת המעשים הבלתי נסלחים שכותבים זה על זה שני העמים, הישראלי והפלסטיני, נוסף עוד אחד, אפשר כזה שלא ניתן יהיה לכפר עליו וגם לא למחות מספרי ההיסטוריה: חיסול מנהיגו של עם שלם. אפשר שבחיסולו של ערפאת חיסלו מחסליו גם את הסיכוי לשלום עם עמו וגזרו על הישראלים והפלסטינים עוד שנות דור של הקזת דם. והתחושה שזו בדיוק הייתה כוונתם אינה צריכה להיתפס כמופרכת.
אקו"ם