בעד הנגד או נגד הבעד?

הבעיה הגדולה של הציבור הישראלי היא לא שאול מופז, אלא הוא עצמו. במילים אנחנו אלופים, אבל כשזה מגיע למעשים - הפלגנות גוברת על הכל

לילך סיגן | 8/7/2012 14:11 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: שאול מופז
מצחיק לראות איך לפעמים הרצון העז של פוליטיקאים לרכוב על גל ציבורי כלשהו כדי לצבור נקודות עובד דווקא נגדם. מצחיק עוד יותר לגלות איך הציבור נותן בידם את הכוח למנוע ממנו לעמוד על שלו בלי לשים לב. כן, אני מדברת על שאול מופז, האיש שכרגע נראה שעתידו הפוליטי נמצא מאחוריו.

מופז הצהיר מזמן שינהיג את המחאה בקיץ וזכה בעיקר ללעג על דבריו. אחר כך הוא זכה לקיתונות של בוז על הצטרפותו לקואליציה, שאותה תירץ ברצון להיטיב עם הכלל: שינוי שיטת הממשל וקידום אלטרנטיבה שוויונית לחוק טל. משפורקה ועדת פלסנר בבושת פנים, הוא פנה לציבור, שלא ממש רצה אותו מלכתחילה, כדי לנסות לרכוב על גבו ולהיות הדמות הפוליטית המזוהה עם ההפגנה בעד גיוס שווה לכולם. טוב, נו. מיותר לומר שזה לא ממש עבד.

אבל מופז הוא הבעיה הקטנה של הציבור הישראלי. נראה שהבעיה הגדולה של הציבור היא הוא עצמו; או בעצם סדרי העדיפויות המוזרים שלו.
מה יותר חשוב?

הרשתות החברתיות געשו בסוף השבוע סביב ההפגנה במוצאי שבת. אבל מתוך הרבה חילונים זועמים, הרבה דורשי צדק והרבה מוחים, מתברר שהתוצאה איננה כוח גדול אחד, אלא הרבה פלגים. במקום להבין שהעוצמה היא בהתאגדות ובמסות שייצאו לרחובות לטובת רעיון, רבים התעסקו בשנאתם למניעיהם של חילונים אחרים במקום להתעסק באהבתם לשוויון.

אמירות כמו "אם מופז שם, אני לא הולך" תמיד גורמות לי להשתומם. מה יותר חשוב: להעביר את המסר על שוויון בנטל או להיות נגד מופז? היו גם כאלה שתירצו את חוסר התחברותם לעניין בכך שהעיתונים הגדולים

היו בעד, ולכן "אם יש להם אינטרס חבוי כלשהו, כדאי שאני אשאר בצד".

בגדול, מתוארת כאן תמצית בעייתה הקשה ביותר של ישראל. במילים אנחנו אלופים, אבל כשזה מגיע למעשים - יצר הפלגנות גובר על הכל. זה מתבטא בסחטנות חסרת הבושה של החרדים, שהתרגלו להיות הילדים המפונקים שלא עובדים, לא מתגייסים, כמעט לא תורמים, ובעיקר לוקחים; אבל הבעיה הגדולה יותר היא שזה גם מה שמניע את המוחים.

יש את הקבוצה של דפני, את הקבוצה של סתיו, את אלה ששונאים את שמולי ואת אלה שלא ייתפסו מתים על אותה רחבה עם מופז.

לחפש את המכנה המשותף

תארו לכם שאת כל האנרגיה שאנחנו מבזבזים בניסיון למצוא מה דפוק במניעיהם של אחרים, היינו מוציאים על הניסיון למצוא את המכנה המשותף. אז באמת היה סיכוי להתמקד, לדחוף ולבנות לרכבת שלנו קטר. אבל ייתכן שמה שבאמת מוביל אותנו הוא לא הרצון לתקן עיוותים חברתיים, אלא התשוקה העזה להתלונן על כל השאר.

ובנימה אופטימית זו, רק מילה קטנה נוספת שכדאי לזכור כדי להימנע מעוד פלגנות שממנה, ברוך השם, באמת כבר אכלנו מספיק מרורים. מהחרדים אנחנו דורשים להתעורר למציאות ולהבין שאין ברירה: דרוש שוויון בנטל, בטוב וברע. אבל הקסם שנדרש מאיתנו לבצע כחילונים הוא לקבל אותם. כלומר, לדעת לעמוד על שלנו בלי להיגרר לעוד פלגנות כתוצאה משנאת חרדים.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לילך סיגן

צילום: .

בעלת טור אישי ופרשנית. בעבר הנחתה תכניות טלוויזיה בחינוכית ובערוץ 10 וכתבה שלושה ספרים

לכל הטורים של לילך סיגן

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים