הכלב צ'יף ועצם הקסמים

רגוע, שמח ועדיין לא מבין מה זו הקופסה המרצדת בסלון. הכלב צ'יף כבר לא בוכה כשהוא נשאר לבד בבית. למה? בזכות העצם

הכלב צ'יף | 9/7/2012 14:05 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
היום בבוקר אבא, המכונה כידוע "מאמי", נשאר בבית. הוא לא נראה במצב רגיל והשתמש באופן מוזר וחריג בנייר טואלט. זה נחמד שאני לא היחיד כאן שאוהב לשחק ולפזר את הנייר טואלט בכל הבית. אז כל היום שמרתי עליו ודאגתי לו ולניירות שמסביבו. ניסיתי להצחיק אותו, אבל הוא היה קשוח וכמעט לא חייך.

בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק

אני חייב להודות שהעניין הזה עם המאלפת עובד ממש טוב, במיוחד כשהם לא שוכחים לתרגל איתי. אנחנו יוצאים לטיולים ארוכים יותר, הם מביאים איתם דברים טעימים במקום שאחפש לבד והכי חשוב: הם כבר לא צועקים עלי.

עוד הרפתקאות בחייו של צ'יף:

הכלב צ'יף נותן בהם סימנים
נבחתי, הם צעקו "די" ו"שקט"
הופ, על הכורסה: הכלב צ'יף לבד בבית
ישן בקושי: שכחו את הכלב צ'יף בבית?
צילום: שי גרצמן
צ'יף. אני צריך לישון, לשמוח, לישון ולשמח אותם צילום: שי גרצמן

אספר לכם משהו נוסף, כשאני לבד עם אבא הוא ממש מחבק אותי, ככה בשקט, כשאף אחד לא רואה. גם גיליתי שאורחים יכולים להיות ממש נחמדים, הם מלטפים אותי ונופל להם הרבה יותר אוכל כשהם אוכלים, במיוחד לאנשים הקטנים.

בנוסף, קיבלתי בשעה טובה מיטה משלי, עם גג. מיטה שהיא רק. ממש כיף לישון בה, אני גם שומר בתוכה את כל הצעצועים. כשהם יוצאים מהבית אני מקבל את עצם הקסמים. מאז שהם הביאו לי את העצם הטעימה הזו אני בכלל לא מרגיש שהם לא בבית, הם חוזרים הרבה יותר מהר.

הערב כשיצאתי עם אמא, המכונה משום מה "מאמוש", לגינת כלבים החברים אמרו לי שרואים שעברתי שינוי ושאני נראה הרבה יותר שמח. הם צודקים. אמרתי להם שאני מאושר בבית ושאני לא צריך לדאוג כל כך הרבה. אני צריך לישון, לשמוח, לישון ולשמח אותם,

וזה ממש פשוט לגרום להם לחייך.

כשאמא רצתה לחזור הביתה הקשבתי לה ולא התעלמתי ממנה, היא הייתה כל כך מאושרת וגאה בי. אפילו אמא של רקסי הופתעה. חזרנו הביתה בכיף ואכלנו ארוחת ערב. נראה לי שהם החליפו לי לאוכל יבש שווה יותר, הוא הרבה יותר טעים וטרי, אני מסיים מיד מהצלחת.

טוב, אני עייף, אלך לישון, בזמן שהם רואים דברים מהקופסא המוזרה שבסלון. לא משנה כמה ריחרחתי את הקופסא, מקדימה דברים זזים (לפעמים) ומאחורה אין כלום - אפילו לא זנב.

אני לא מצליח להבין מה זה, אפילו להסביר לחברים בפארק אני לא יודע איך. אבל הם מבלים די הרבה ממול זה. וזה די מוזר, אני הרי אוהב לצאת ולרוץ עם חברים, לא לשבת ולראות אותם רצים ומטיילים. טוב נו בני אדם, לפעמים הם עושים דברים לא ממש ברורים.
  
האישה מאחורי הכלב צ'יף: טלי ברקן, פסיכודוג - מאלפת כלבים ומומחית לפתרון בעיות התנהגות, מאלפת כלבי שירות לבעלי מוגבלויות, מתנדבת בעמותת תנו לחיות לחיות חיפה ובפרוייקט כלבי ליטוף.
פרטים נוספים באתר.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

על הב ועל דה

צילום: שי גרצמן

הב הב. החיים מנקודת המבט של הכלב צ'יף

לכל הכתבות של על הב ועל דה

עוד ב''על הב ועל דה''

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים