דוח לוי מטלטל את הנחות היסוד של השמאל הקיצוני
בין אם יישום במלואו ובין אם לאו, את הממצאים והקביעות שכתובים בדוח של השופט אדמונד לוי אף אחד לא יצליח להחזיר למגירה
מסקנות הדוח הפתיעו יש להניח את מי שרגילים לבסס את דעותיהם על הנחות היסוד אותן הצליחו עמותות השמאל הקיצוני לקבע בשיח הציבורי בשנים האחרונות. במשך שנים הושקע הון עתק, שרובו מגיע מגורמים זרים, כדי לשכנע את הציבור הישראלי שציבור ה"מתנחלים" הינם בריונים, הבזים לשלטון החוק ואינם סרים למרותו.
למעשה היה זה כבר דוח טליה ששון אשר חשף את העובדה, שהמדינה, על ראשיה ויועציה, היא שעומדת מאחורי הבניה, עם וללא היתר, ביהודה ושומרון בכוונת מכוון. לא לחינם מצטט דוח לוי חלקים נרחבים מדוח ששון, מהם עולה ברורות, כי כל ממשלות ישראל לדורותיהם פעלו במודע להרחבת הבניה ביו"ש, מבלי שנתקבלו היתרים כחוק, גם אם ניסו להסתיר עובדה זו בשל החשש מלחץ בינלאומי.
בעוד דוח ששון הצביע על העובדות וגלגל את האשמה במורד המדרון לעבר המתיישבים, דוח לוי מתמודד, באומץ רב יש לומר, עם המציאות המורכבת כהווייתה.
בניגוד לתובעת טליה ששון, השופט אדמונד לוי לא מחפש אשמים, אלא מחפש לפתור את הבעיה. והרי על קיומה של "הבעיה" אין מחלוקת פוליטית. דומה כי כל הצדדים מסכימים כי לא ניתן להמשיך את המציאות הקיימת בה המדינה פועלת במוצהר ומתקצבת את הרחבת הבניה ביהודה ושומרון ובמקביל אינה מאשרת תוכניות מתאר להרחבת היישובים תוך שהיא הופכת את טובי בניה ולוחמיה לעבריינים.
דוח טליה ששון לא התמודד עם הבעיה ולכן גם לא הוביל לפתרון, אלא ההיפך, להעמקת הבעיה. דומה כי אין מחלוקת שמאז פרסום דו"ח ששון התרחבה הבניה ביהודה ושומרון ורבו ה"עבריינים", כפי שאין מחלוקת שהדבר נעשה בידיעה ועידוד של ממשלות ישראל.
אם נבחן את הסוגיה ביושר נמצא שלמעשה יש רק שתי דרכים לפתור את הבעיה בצורה אמיתית. האחת – פינוי יהודה ושומרון מכלל המתיישבים היהודים, והשנייה – לקבוע כי על ממשלת ישראל לחדול ממדיניות "דו הפרצופיות", לאפשר את הגשתן של תוכניות מיתאר ביישובים היהודיים ובכך להכשיר את הבנייה
שתי החלופות הללו, ואין בלתן, הן שעומדות בפני כל ממשלה הגונה, שמבקשת להתמודד ביושר עם המצב. היות וממשלת ישראל הנוכחית קבעה, כי פניה להרחבת הבניה ביו"ש ולא לפינוי היישובים הרי שהחלופה המתבקשת היא החלופה השנייה.
אלא שכאן ניצבה בפני ממשלת ישראל בעיה. שנים של שטיפת מח מהסוג שהזכרנו קודם שכנעו את הציבור בישראל שהוא מחזיק בשטח כבוש. על יסוד הנחת מוצא זו הסבירו מלומדים ומשפטנים לממשלה, כי אסור לה לבנות ולו בית אחד ביהודה ושומרון מכוח דיני המשפט הבינלאומי.
מדינת ישראל על כל ממשלותיה אמנם לא ראתה ביהודה ושומרון שטח כבוש ואף הקפידה לציין זאת בכל מסמך רשמי, אולם היא מעולם גם לא פנתה לציבור הישראלי והבהירה את עמדתה בצורה שווה לכל נפש.
יפה עשתה ועדת לוי אשר פתחה את הדוח בסקירה היסטורית ומשפטית ממצה ממנה עולה בבירור, כי יהודה ושומרון אינם שטח כבוש ועל כן אין כל מניעה משפטית להתיישב שם. על כך ניתן לומר "ויפה שעה אחת קודם".
ניתן להניח שדוח ועדת לוי לא יתקבל בברכה בידי אלו אשר פועלים לקדם את החלופה הראשונה – פינוי יהודה ושומרון מהמתיישבים היהודיים. ניתן גם להניח שהם יבחרו לתקוף את העומד בראש הועדה, משפטן הגון בכל רמ"ח איבריו, ולהציגו כמוטה פוליטית. טקטיקה זו מוכרת וידועה ועומדת בלב השיח המשפטי והפוליטי מזה עידן ועידנים.
אלא שגם אם יתקפו אותו אישית, את הממצאים והקביעות שכתובים בדוח בשפה ברורה ונהירה, יהיה הרבה יותר קשה לתקוף.
בין אם ייושם דוח לוי ככתבו וכלשונו ובין אם לא, את הדוח הזה אף גורם לא יצליח להחזיר למגירה וניתן להניח שהשפעתו על השיח המשפטי והציבורי במדינת ישראל תהיה מכרעת.
הכותב הוא היועץ המשפטי של תנועת רגבים אשר פועלת לשמירה על אדמות הלאום ולקידום ערכים ציוניים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם