שוברים את המיתוס: עטלפים - לא מה שחשבתם
התדמית השלילית שנדבקה לעטלפים עוררה קבוצה מיוחדת של חובבי בעל החיים לבקש לשפר להם את יחסי הציבור. לחקלאים הם מציעים להשתמש בהם כמדבירים וכך להפחית את ההדברה ולהוזיל אותה
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
המטרה: ללמוד על בעל החיים הידידותי כל כך לסביבה (שהסביבה לא היתה ממש ידידותית כלפיו) ולגבש אמצעים להצלתו. הדרך: לשכנע אנשים, בעיקר את החקלאים שבשנות ה-50 תרמו רבות להידלדלותם של העטלפים, להציב בשדותיהם תיבות לינה לעטלפי החרקים ולהשתמש בשירותיהם כמדבירים ביולוגיים של חרקים המאיימים על הגידולים.
◄החיים במערות
◄תעלומה: מה הורג את העטלפים?
◄זן נדיר: העטלפים העצלנים בסכנה
◄העטלף הסודי: היונק הכי ביישן בסכנה
◄הסוד של באטמן: למה אסור לאכול עטלף?
◄חשש: המחלה המסתורית של העטלפים בדרך לאירופה
כדי להבין את ממדי השינוי שקבוצת המאמינים מבקשת לחולל צריך לחזור קצת יותר מ-100 שנים לאחור. העטלף התפרסם כדמות מפוקפקת ב-1897, עם צאתו לאור של הספר "דרקולה" שהפך בן לילה לרב מכר. "דרקולה", שגולל את סיפורו של הערפד הניזון מדם, המשיך בתהילתו המפוקפקת עם עלייתו לראשונה לאקרנים ב-1931. בהמשך דרכו נראה בסדרות טלוויזיה וב-8 סרטי המשך, שהאחרון בהם צולם ב-1995.
האו"ם מייחד לכל שנה סדרה אקולוגית שיש להגביר
בישראל חיים 33 מיני עטלפים המהווים שליש מיונקי ישראל. 32 מהסוגים הם עטלפי חרקים המועילים לאדם וידועים כמדבירים ביולוגים מצטיינים של מיני יתושים וחרקים מטרידים, 29 מהם מצויים בסכנת הכחדה. מי שהביא את אוכלוסייתם למצבה העגום בארץ הוא מין אחד ויחיד - עטלף הפירות, הנחשב מזיק לגידולים חקלאיים. בשל הנזק הכבד שגרם עטלף הפירות לחקלאים בשנות ה-50 ריסס משרד החקלאות אוכלוסיות גדולות מעטלפי הארץ בדי.די.טי - והציב אותם בסכנת הכחדה חמורה.
לשם המחשת חוסר המודעות למצוקתם די להציץ בסקר שערכה רשות הטבע והגנים לפני קצת יותר משנה וחצי, ערב פתיחת שנת העטלף הבינלאומית, באמצעות מכון המחקר Market watch. מהמחקר עולה כי 60% מתוך 502 אנשים בני 18 ומעלה המשתייכים לאוכלוסייה היהודית דוברת העברית השיבו כי לעטלפים אין תרומה לסביבה. 20.6% אמרו כי הם חוששים מתקיפת עטלפים, 15.3% משוכנעים כי הם נושכים ומוצצי דם, ואילו 12.9% פוחדים כי עטלף ייתפס בשיערם.
האסוציאציות שעלו בקרב רוב הנשאלים בהישמע המילה עטלף היו שליליות. "חיה מגעילה", "מפחידה", "ערפד", "גועל", "אוכלי דם", "נדבקת לשערות". ד"ר נועם לידר, האקולוג הראשי של רשות הטבע והגנים, מנסה להפריך את המיתוס ומסביר כי עטלפים שניזונים מדם אפשר למצוא רק במקום אחד בעולם - מקסיקו - וכי גם הם לא מוצצים דם, אלא פוצעים ומלקקים אותו.
למרות הדעה הרווחת העטלפים בארץ קטנים, גודלם כגודל כף יד ומשקלם 5 גרם בלבד. ישראל נחשבת למעצמה בינלאומית של עטלפים, מאחר ששטחה הקטן מאכלס מספר של מיני עטלפים הזהה לכמותם באירופה כולה.
"יש מעט מאוד מידע על העטלפים בארץ. בפעילויות הקהילתיות שאנחנו עושים במסגרת המיזם ייבנו תיבות לינה לעטלפים, אבל חסר לנו הידע: איפה הם נמצאים והיכן הכי כדאי להציב את התיבות. זאת הסיבה שהפרויקט עוסק בהכשרת קבוצות שוחרות עטלפים, כמו זו שיצאה לעמק בית שאן", מסבירה שלי ליפ, מנהלת המיזם.
"את תוצאות הסקר אנחנו רוצים להציג בפני חקלאים, וצריך להסביר להם על פעילות עטלפי החרקים באזור", היא אומרת. "עטלף חרקים אחד יכול לטרוף 600 חרקים בשעה. אנחנו מקווים ליצור דיאלוג עם החקלאים ולהביא להפחתה הדרגתית בשימוש בחומרי הדברה, כי אם העטלפים ימשיכו לאכול חרקים שהודברו, גם הם יורעלו וימותו. צעד זה יחסוך עלויות, יקטין את היקף חומרי הדברה הכימיים והרעילים המצויים במזון שלנו ויאושש את עטלפי החרקים".
הפרויקט הייחודי נולד בגן יאשיה, ומרגע שיצא לדרך, לפני כשנתיים וחצי, זכה לתמיכה של המשרד להגנת הסביבה ושל המועצה האזורית עמק חפר, שהיישוב נמצא בתחומה. המיזם, שקיבל את השם "מקום טוב לחיות", מחולק ל-5 פרקים הכרוכים זה בזה, שייעודם להציל בעלי חיים וערכי טבע. אין ספק שבניית תיבות הלינה לעטלפים היא הרעיון הנועז והמסתורי ביותר, אך עתידו עדיין לוט בערפל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם