אל תפספסו אותו
שש שנים אחרי מלחמת לבנון צריך להודות: אם מביטים מעבר לדמות המגוחכת שיצרו לו, עמיר פרץ הוא אחד המנהיגים הכי טובים שצמחו כאן
בשנים האחרונות דומה שאפשר לדבר על עידן "המציאות המדומיינת”. אנו בונים לעצמנו דימוי שלם של המציאות בהסתמך על רסיסי מידע מעובדים שמועברים אלינו על ידי מתווכים, אף שבפועל אנו נחשפים רק לחלק מזערי מהעובדות. זוהי תוצאה בלתי נמנעת של המציאות הסבוכה של זמננו, אך במידה מסוימת גם של עצלות אינטלקטואלית.
אבל האמת היא שגם אם מחר בבוקר יפרוץ בצפון עימות נוסף, דבר לא יוכל לשנות את העובדה שהמלחמה המושמצת הזו קנתה למיליוני אזרחים שנים ארוכות של שקט וחיי שגרה נורמליים. באחד בספטמבר יילכו לכיתה א' בקריית שמונה ובעשרות יישובים ברחבי הצפון, אלפי ילדים שלא יודעים מהי קטיושה.
העוול האמיתי שיצר הדיון הציבורי המתלהם שהתפתח בעקבות המלחמה לא נגרם לקברניטים שניהלו אותה: הוא נגרם לנו, לחברה הישראלית, שכבר שנים מקוננת על מחסור במנהיגים שהם "הדבר האמיתי", וממהרת לערוף
מבין שלושת ראשי החץ של ההנהגה בזמן המלחמה - ראש הממשלה, שר הביטחון, והרמטכ"ל - נראה שעמיר פרץ ספג את הפגיעה התדמיתית הכי קשה. זאת למרות שלדעת מומחים רבים דוח וינוגרד העניק לו את חוות הדעת החיובית ביותר. אך מרגע שהתקבע בתודעה דימוי מסוים, לעובדות יש חשיבות מועטה בלבד.
פרץ, למשל, מנע מגשם של טילים לנחות על גוש דן כשהורה מיד עם פתיחת המלחמה - בניגוד לדעתם של ראשי מערכת הביטחון - על הפצצת הבתים שבהם אוחסנו הרקטות ארוכות הטווח של החיזבאללה. הוא גם היה הראשון - לפני הרמטכ"ל וראש הממשלה - שהבין את היקפו האמיתי של העימות ועמד על הצורך בגיוס מילואים מיידי. אך במציאות המדומיינת שלנו מה שקובע את התודעה היא תמונה לא מוצלחת, או מערכון בן חמש דקות בתוכנית בידור.
מלחמת לבנון השנייה לא הייתה הצלחה מסחררת – היא חשפה את עובדת היותו של צה"ל צבא בינוני ומסורבל, שבזמן שהיו כאלה שייעצו לתת לטילים בלבנון להחליד, פיתח בעצמו שכבה עבה של חלודה.
אבל אנחנו בחרנו בפתרון הקל: לזכות מחמת העצלות את האחראים האמיתיים למחדל, ולהוציא להורג בכיכר העיר את מי שהתיישב רק לפני רגע מאחורי ההגה, כשהרכב כבר היה בעיצומה של צלילה לתהום.
למען הגילוי הנאות - אני מכיר את עמיר פרץ מספר שנים. זו אינה היכרות אינטנסיבית, אך כן יצא לי להתוודע לאיש שמאחורי הדמות הנלעגת מ"ארץ נהדרת". כבר כתבתי זאת בעבר ואכתוב זאת שוב כעת: מבחינת יכולותיו האינטלקטואליות הוא אינו נופל בדבר וחצי דבר מטובי המרצים שלימדו אותי באוניברסיטאות בארץ ובארה"ב; מבחינת יכולות הביצוע הוא עולה על כולם, ו"כיפת ברזל" היא רק הדוגמה האחרונה לכך.
אמשיך לומר זאת בכל הזדמנות שתהיה לי בגלל שזו האמת, גם אם רבים לא רואים אותה כרגע. הם מעדיפים לראות "ארץ נהדרת".
היה לנו פעם מנהיג אחד, שכשכיהן כראש ממשלה הושמץ בארסיות שהייתה יוצאת דופן לזמנו. צחקו עליו שהוא מגמגם, שהוא מרים את המכנסיים גבוה מדי, שהוא גלותי, ושבאופן כללי הוא לא תואם את הדימוי הסטנדרטי שיש לנו למנהיגים. האשימו אותו בהססנות ובכך שכמעט הוליך את ישראל לאבדון. קראו לו לוי אשכול, וכיום הוא נחשב לאחד מראשי הממשלה הטובים בהיסטוריה של ישראל, אם לא הטוב שבהם.
אבל הדור שלו פספס אותו. הוא לא הצליח לראות מבעד למשקפיים העבים שהרכיב אשכול. נסו לראות מבעד לשפם, עשו מאמץ לראות מעבר למציאות המדומיינת - אל תפספסו את עמיר פרץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם