ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץ

אקדח מעשן: מהזיכוי המהדהד של רה"מ לשעבר, אף אחד לא יוצא נקי

אהוד אולמרט הודח מתפקידו בקומבינה מושחתת שכללה גורמי ימין קיצוני, חלקם מקורבים לסביבת נתניהו, מבקר מדינה מגלומן, שיכור כוח, אתרי אינטרנט ששפכו דלק על הבעירה, תקשורת ללא מעצורים ופרקליטות שעטה על ה"מציאות" שהונחו בפניה בלי לבדוק

מעניין אותי מה עבר במוחו של יהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, כששיגר את "איגרת התמיכה? שלו בפרקליטות השבוע. נכון, וינשטיין האומלל היה חייב לתת בשלב הזה גיבוי לפקודיו, אבל מסקרן אותי על מה הוא חשב כשכתב על ה"מקצועיות והיושרה" של לדור ו"צוות פרקליטיו" יכול להיות שוינשטיין לא שמע שעו"ד אורי קורב, התובע הראשי בתיק אולמרט, נתפס בעבודה צדדית עליה לא קיבל אישור, וכשביקש אישור וסורב, התעלם וחילטר בכל זאת?

תארו לעצמכם מה היו קורב ולדור עושים לאולמרט, או לכם, האזרחים הפשוטים שנגרסים מדי יום במטחנת הצדק שלנו, לו תפסו אתכם בעבירה דומה. האם וינשטיין לא יודע שאותו קורב כינה את שופטי ישראל, בהרצאה פומבית, בתואר "חמורים"? כן , יש חמורים בסיפור שלנו, אבל אלה לא השופטים. השופטים הם גיבורי הסיפור, הם שהצילו את הפרקליטות מעצמה, ואותנו ממנה.

כבר מזמן לא צעד כאן מצעד עלוב, גרוטסקי וצדקני של "מגיני שלטון החוק" הבאים להושיע את הפרקליטות מפני אלה שקמים עליה לכלותה. לא דובים, לא יער. לא שלי יחימוביץ', לא זהבה גלאון (שהרימה השבוע את רף הרשע לשיא של כל הזמנים), לא יוחנן דנינו וגם לא שאר הצדקנים בתקשורת. כל מי שפרקליטות חזקה ועצמאית חשובה לו, צריך לדרוש שתקיא מקרבה, מיד, את משה לדור ודומיו. לדור הוא זה שהרס את הפרקליטות, שאמורה להיות גוף מאוזן, שקול וזהיר, והפכה תחתיו למסע צלב דורסני, ברוטלי, שהתגלה בהכרעת הדין של אולמרט כעגלת צוענים מקרקשת, במלוא עליבותה.

מקצוענות, כותב וינשטיין. הרי הוא היה פרקליטו של אולמרט. ממנו שמעתי, בזמנו, על ה"מקצוענות" הזו. רבותי, אהוד אולמרט הודח מתפקיד ראש ממשלת ישראל בקומבינה מושחתת שכללה גורמי ימין קיצוני יותר או פחות, חלקם מקורבים לסביבת נתניהו, מבקר מדינה מגלומן, שיכור כוח ונטול עכבות, אתרי אינטרנט שפמפמו הכל ושפכו דלק על הבעירה, תקשורת חסרת מעצורים ופרקליטות, כן פרקליטות, שעטה על ה"מציאות" שהונחו בפניה בלי לבדוק, בלי לעשות "גוגל", בלי לספור עד עשר, ובידיעה תודעתית שזה יהיה די כיף להיפטר מאולמרט, כי באותו כרטיס ניפטר גם משר המשפטים דניאל פרידמן שמדבר על רפורמות ושאי אפשר, כנראה, לפתוח לו תיק כפי שפתחו לקודמיו, מנוחתם עדן.

מעולם לא הייתי מבאי ביתו של אהוד אולמרט. גם כעתונאי, לא נמניתי אף פעם עם הלהקה שלו. לצערי, העדיף תמיד אחרים, בדרך כלל מכלי תקשורת גדולים ועשירים. כזה הוא, אולמרט. נהנתן גם במה שקשור לתקשורת. אני לא סבור שהאיש צדיק. רחוק מזה. כל חייו הלך באזור הדמדומים, רגל פה, רגל שם, התנהל על הסף, התקרב לקצה. לפעמים מתוך נהנתנות, לפעמים מתוך ביטחון יתר, פעמים רבות מתוך אמונה שהוא עושה את הדברים שצריך לעשות כדי לקדם עניינים ולחתוך את הבירוקרטיה הבלתי אפשרית שחוסמת הכל במדינה הזאת.

הוא זכאי סדרתי, תמיד מסתבך במשפטים קשים ונחלץ בעור שיניו, דוגמה לטוהר מידות וניקיון כפיים הוא, כנראה, כבר לא יהיה לעולם. הוא התגלגל לתפקיד ראש הממשלה במקרה, ובמהלך הקדנציה שלו התעמרתי בו לא מעט, ובמילים בוטות. מצד שני, מסע הציד שהתנהל נגדו היה חסר תקדים, חוצה גבולות ולא היה מבייש דברים שמתרחשים ברוסיה של פוטין, או סטלין )למעט ההוצאות להורג (. אם היו מוציאים את האנרגיה, הכסף, הזמן והמאמץ שהוציאו על אולמרט, על כל פוליטיקאי בן דורו, נגד רובם היו נפתחים אותם תיקים. מישהו רצה להוציא את האנרגיה הזו. מישהו תזמר וכיוונן את מסע הציד הזה, שהתנהל במשך שנים, ובמסגרתו נפתחו אין ספור תיקים ופורסמו סיפורים, עד שהאיש נפל. גם לכוח העמידה שלו היה גבול.

ויש עוד משהו. בדיעבד, התברר שהאיש היה ראש ממשלה מעולה. למרבה הצער, את רוב מפעלותיו בתפקיד אי אפשר לפרסם, אבל נסתפק באמירה הזו: אם היינו לוקחים את 30 בכירי מערכת הביטחון, ראשי הזרועות ובעלי התפקידים המרכזיים, שכיהנו בתפקידיהם השונים בשנים האחרונות, ועורכים ביניהם בחירות לראשות הממשלה, אהוד אולמרט היה זוכה בכל 30 הקולות. בניגוד למנהיגים אחרים, לאולמרט יש אומץ נדיר, יכולת ניהול משובחת וכושר קבלת החלטות. כן, אולי הספקנו לשכוח, אבל האיש נהג להחליט. כשנזכרים בימינו אלה, למשל בפארסת חוק טל, בה השלים נתניהו אתמול את הזיג-זג ה-400 (ביום רביעי שעבר הוא פחד מהחרדים, ביום ראשון הוא פחד מההפגנה, ביום חמישי הוא חזר לפחד מהחרדים, כי עכשיו פתאום אולמרט חוזר, וחוזר חלילה), הדבר בולט שבעתיים.

אולמרט לא היסס ללכת למלחמה על הראש של חיזבאללה כשחטפו לו חיילים, מלחמה שהשיבה את ההרתעה הישראלית בצפון, ובגדול. אולמרט ניסה להשיב את ההרתעה גם בדרום, והיה מצליח אלמלא פחדנותם של ברק, לבני ואשכנזי. אולמרט לא הסכים לחתום על עסקת שליט, למרות הפיתוי האדיר, למרות שזה היה הופך אותו לקדוש, כי ידע שהעסקה תזיק למדינה אותה נבחר להנהיג. אחריו בא נתניהו, שהטיף כל ימיו נגד עסקאות כאלה, וחתם. אגב, העסקה עליה חתם נתניהו הייתה רעה מזו עליה לא חתם אולמרט. ובמשך כל הקדנציה של אולמרט, כולל ימי ולילות המלחמה הקשה בלבנון, לא נשמעה הרמת קול אחת בלשכת ראש הממשלה, העניינים התנהלו בנחת, הלשכה תקתקה, האנשים היו נאמנים ומוכשרים, איש לא איחר, איש לא התערער, העסק התנהל כמו שצריכה להתנהל ולהיראות לשכת ראש ממשלה במדינה המסוכנת והמסובכת ביותר בעולם. לראש הסגל של אולמרט קראו ד?ר יורם טורבוביץ. לראש הסגל של נתניהו

קראו נתן אשל. וזה, אולי, ההבדל כולו.

כששמעתי שמגישים נגד שולה זקן כתב אישום על "האזנות סתר" לראש הממשלה, הבנתי בפעם הראשונה שמישהו כאן השתגע. כן, רוצים לשבור את זקן, רוצים לשסות אותה בפטרונה, אבל צריכים להיות איפשהו קווים אדומים. ללדור לא היו בלמים בפרשה הזו, הוא התנהג כאחוז אמוק, כמי שנטרפה עליו דעתו, הגדיל בכל פעם את סכום ההימור, קיווה שבסוף זה יצליח לו. ככה לא מתנהג פרקליט מדינה. היום, כשאני כבר מכיר את התיק (אתמול חשפנו ב"מעריב" איך קרסה מי שהייתה אמורה להיות העדה המרכזית ב"ראשונטורס"), הדברים חמורים שבעתיים. כל מי שעבד מול ראשי ממשלה יודע, שאין מצב בו ראש ממשלה מנהל שיחת טלפון, ואין מישהו נוסף מטעמו על הקו. אם השיחה היא עם עיתונאי, אז יועץ התקשורת על הקו. אם השיחה עם גורם ביטחוני, אז המזכיר הצבאי על הקו. אם השיחה עם גורם מדיני, אז זה היועץ המדיני. וברוב המקרים, זה יכול להיות מנהל הלשכה. כל מי שמכיר את היחס המשפחתי והאמון העיוור בין אולמרט לשולה זקן, יודע שאין מצב שהיא יכולה לעשות לו "האזנת סתר".

הבעיה עם אנשי הפרקליטות היא, שהם חקרו את אולמרט בפרשה הזו פעם אחת, תפסו אותו לא מוכן, הוא היה נתון בתוך סערת חקירת טלנסקי, והם בכלל לא אמרו לו שעכשיו הוא נחקר כעד, ולא כחשוד, והם לא הציגו בפניו את גרסת שולה זקן, אז הוא פשוט אמר להם שהוא לא זוכר. אחר כך, כשעורך הדין המשובח של זקן, מיכה פטמן, אמר להם בשימוע שכדאי שיבדקו שוב עם אולמרט, הם כבר לא רצו לשמוע. שולה זקן עצמה מסרה עדות מפורטת בפרשה הזו והזמינה את אנשי הפרקליטות לעמת אותה עם אולמרט. ושוב, הם לא רצו לשמוע. הם לא רצו שהעובדות יקלקלו להם את הסיפור. הם היו נעולים. מזל שיש שופטים בירושלים.

הנה עוד עובדה מדהימה: כל הזיכויים של אולמרט, וגם אלה של זקן, באו מתוך ראיות של התביעה. הכל היה בתיק. ההגנה לא הביאה שום דבר חדש, אלא בסך הכל פיזרה את הערפל מעל מה שהיה שם. זה בלתי נתפס. גם רייצ'ל מור, שהייתה אמורה להיות העדה המרכזית בפרשת "ראשונטורס" שצצה והתנדבה ב-2008, בשיחת טלפון מניו ג'רזי, להפליל את אהוד אולמרט, סיפרה בחקירתה הראשונה שהמניעים שלה "לאומיים" וגם לא הסתירה שדיברה עם רבנים. החוקרים היו צריכים ללחוץ קצת בעניין הזה ולגלות מה שפרקליטי אולמרט גילו במהלך העדות עצמה, שמדובר בשקרנית שבודה הזיות מלבה, מונעת ממניעי ימין קיצוני, פסקי הלכה של רבנים ובעל קיצוני קנאי שמגדף את אולמרט פעמיים ביום. אבל הם לא עשו את זה. למה שיעשו? יש להם מטרה, להביא את הראש של אולמרט, אז הביאו. מזל שיש שופטים בישראל.

הם קבעו על עדותה של רייצ'ל מור את הקביעות הללו (מובא בקיצורים ותיקונים מינוריים): "מדובר בעדה שלא ניתן לבסס ממצא של ממש על דבריה. מדובר בעדה שקיים ספק בקשר לאמינותה ושלא ניתן לשלול כי עדותה הושפעה, ואף הונעה, משיקולים שאינם עולים בקנה אחד עם החובה להעיד עדות אמת. . . העדה הסתירה מחוקרות המשטרה ומהפרקליטים את יחסו של בעלה לנושא, היא סיפרה שפנתה ליועץ המשפטי לממשלה בגלל שתי סיבות: שההיסטוריה תראה בה גורם מסייע, לא מכשיל, ובגלל מחויבותה המוסרית. במהלך חקירתה התברר לבאי כוח הנאשמים כי באותם ימים בהם ביקשה להעיד, פרסם בעלה של העדה בלוג ובו הטיח ביקורת קשה על התנהלות הנאשם כראש ממשלה. לדבריו, ממשלתו של הנאשם עורכת מכירת חיסול של ביטחון דרום המדינה וצריך להדיחו מראשות הממשלה. יש לי מקור סודי, כתב בעלה של העדה, שמאשר שאולמרט ידע על המימון הכפול של נסיעותיו. הוא לא ציין שהמקור הסודי שלו, היא העדה, שהיא גם רעייתו. העדה אישרה לחוקרים שטרם מסירת עדותה התייעצה עם רבנים מישראל". . .

זה מה שהשופטים קבעו. העניין הוא, שגם החוקרים, גם הפרקליטים, היו יכולים לעלות על כל החומר הזה בלי מאמץ כמעט, בטרם גררו את המדינה למערבולת. ילד בן תשע היה עולה על זה. בסך הכל צריך להיכנס רגע לאינטרנט. להקיש "גוגל", הכל שם. כשעדה מציינת בפני חוקר שהתייעצה עם רבנים בטרם מסרה עדות, זה צריך להדליק נורה אדומה מהבהבת. אצל לדור, מתברר, אין נורות כאלה. הוא עובר באדום חופשי. ורק על זה, הוא צריך ללכת. ובמאמר מוסגר: מבדח לגלות היום שהגברת מור אצה להפליל את אולמרט כי הוא מפקיר את ביטחון אזרחי דרום המדינה. הנה, העיפו את אולמרט. נתניהו הבטיח שייכנס לעזה ויפיל את חמאס. נו, יהודים, עכשיו טוב לכם? האם נתניהו נכנס לעזה והפיל את חמאס? זהו, שלא. להפך. הוא שחרר את גלעד שליט ורומם וקומם את חמאס (שממשיך לירות גראדים, ועכשיו גם מקלעים כבדים, על תושבי הדרום). היחיד שנכנס לעזה וניסה להפיל את חמאס היה דווקא אותו אולמרט. אבל מצד שני, מה זה משנה. הצלחתם להעיף אותו.

ללדור הייתה קונספציה. מי שמכיר אותו יודע שהאיש מחליט, וזהו. כל השאר פחות מעניין אותו. תפיסת העולם שלו היא שכולם מושחתים (חוץ ממנו), ורק צריך לתפוס אותם. הנה מה שאמר לי השבוע פרקליט, שאינו זוטר, המכהן בפרקליטות המדינה: "אל תשים לב לאיגרות התמיכה של היועץ המשפטי. יש בפרקליטות תסיסה לא פשוטה נגד לדור. מה שקרה בתיק הזה הוא בושה. בנו תיאוריה שלמה שאין לה שום אחיזה במציאות. זה יכול להיות סיפור הגיוני, וזה אפילו יכול להיות סיפור נכון, אבל צריך שלידו יהיו הראיות המתאימות. ואין. לתיק כזה, נגד ראש ממשלה, הולכים כשיש ראיות מוצקות שאינן מותירות ספק. מה שלדור עשה זה הביא תורה, שאני קורא לה לדוריזם, שבמסגרתה הוא כבר ישכנע את בית המשפט. בלהט שלו, באג'נדה שלו, יהיה בסדר. זוהי הרוח הלדורית. לפעמים היא מנוגדת למציאות, לראיות, אפילו לעדי התביעה עצמם, אבל היא לא נשברת. ואז הכל מתפרק בבית המשפט, וככה אנחנו נראים".

עוד מישהו דיבר איתי השבוע. חוקר משטרתי בכיר למדי, שפרש לאחרונה, מנוסה, אולי הכי מנוסה. הנה מה שאמר: "התפתחה כאן אצלנו תרבות מקולקלת של תיק בכל מחיר. אני מדבר על המשטרה. הם מנהלים חקירה, אז הם חייבים להגיע לכתב אישום. זה התנאי להצלחה. רק כך יגיעו לתהילה. וזה מסוכן, זה עקום, זה לא נכון. המטרה היחידה היא להגיע לחקר האמת. לא להביא תיק, לא להביא ראש, להביא את האמת. ולפעמים, כשהאמת היא שאין תיק, או אין ראיות, או שהאיש חף מפשע, אז זה מה שצריך לעשות.זה לא פחות קשה וצריך לדעת להעריך גם את זה. אבל אצלנו, כולם מודדים אחד את השני במספר הקרקפות שתלויות להם על החגורה. זה מדרון חלקלק, מסוכן והרה אסון למערכת כולה".

פגשתי את משה לדור פעם אחת. משה כהן, דובר משרד המשפטים, שישבן את הפגישה הזו, שהייתה מתוחה ולא פשוטה. היא ארכה כשעתיים. גיליתי בה אדם מלא וגדוש מעצמו, חדור להט משיחי, משוכנע בכל מאודו שהוא המייצג עלי אדמות של כל הטוב והצודק בעולם, ממש מנהיגם הבלתי מעורער של כוחות האור, נגד כוחות החושך. לא כזה צריך להיות פרקליט המדינה. לא בהתנהגות, לא במזג, לא בשיקול הדעת. הוא אחראי לגורלות של בני אדם. הוא מייצג מערכת משפט שאחד מעקרונותיה הוא שעדיף שעשרה עבריינים ישוטטו חופשי, על פני איש חף מפשע אחד שיישב בכלא.

והנה דוגמה נוספת לאיכותם של לדור ואנשיו: ביום מתן הכרעת הדין של אולמרט ירדתי מירושלים בשעת צהריים והאזנתי לגלי צה"ל. יעל דן ראיינה את התובע אורי קורב שסיפר, בין היתר, שאולמרט הורשע הרשעה חמורה במרמה והפרת אמונים. לא האמנתי למשמע אוזני. מרמה? אולמרט לא הורשע במרמה והפרת אמונים, אלא רק בהפרת אמונים. אבל קורב בשלו. מבחינתו, יש גם מרמה. זה עוד לא הכל. באותו ערב כינס משה לדור את מסיבת העיתונאים ההזויה שלו, בה התנער מ"האחריות האישית" שהטיל על עצמו, ביוזמתו, באותה פרשה ממש לא מזמן. גם לדור, למרבה התדהמה, ציין שאולמרט הואשם במרמה והפרת אמונים. האנשים האלה, אמרתי לעצמי, חיים בתוך הזיה. קודם הם לא נתנו לעובדות לשנות להם את הסיפור, עכשיו הם לא נותנים לשופטים לקלקל להם את התביעה.

לדור, במהלך מסיבת העיתונאים, המליץ (בשחצנות, כדרכו) ש"כולנו נקרא את פסק הדין". הבעיה היא, שהוא לא קרא אותו. הוא גם הודה בכך אחר כך. לו היה קורא, היה מבין שאולמרט הורשע רק בהפרת אמונים, אותה הגדירו השופטים כסטייה פרוצדורלית (כי הוכח שלא נטל מאומה לכיסו באותו עניין וכי החלטותיו היו נכונות). אלה הם תובעי ופרקליטי המדינה שלנו.

בואו נחזור להתחלה. אתמול התקשר אלי עיתונאי ותיק ומוערך וסיפר לי שב-2006, לפני הבחירות (שבהן ניצח אולמרט), כשהיה כבר ראש ממשלה בפועל, התקשר אליו חרדי ירושלמי והציע לו מידע מפליל שמוכיח שאולמרט קיבל עשרת אלפי דולרים תמורת אישורי בנייה בעיר העתיקה. העיתונאי בדק את המידע ומצא שהוא לא מבוסס ולא ראוי. בדיעבד התברר שהמקור, איש ימין מובהק, ניסה להעביר את החומר לעיתונאים אחרים, שביקשו ממנו להיבדק בפוליגרף, אך הוא סירב.

מזל שלא הלך לפרקליטות, בטח היה יוצא מזה כתב אישום. אבל זה עוד לא הכל. התברר עוד שאותו מקור חרדי ירושלמי הוא זה שערך היכרות, בזמנו, בין משה טלנסקי לאהוד אולמרט. גם רייצ?ל מור, בעדותה, סיפרה שהתחברה לאולמרט בזכות עמדותיו המדיניות. בדיוק כמו טלנסקי. הבעיה הייתה שאולמרט, למרבה הצרה, שינה את עמדותיו המדיניות. ממי שמטיף ללא הרף לשלמות ירושלים וארץ ישראל השלמה, הפך לנביא חלוקת הארץ. הוא לא ידע שבכך הוא מביא על עצמו את קצו. מהפך דעה דומה שעבר יצחק רבין הביא עליו את קץ חייו. אולמרט, מתברר, הביא על עצמו את קץ חייו הפוליטיים.

רייצ'ל מור התהפכה על אולמרט כשהתברר שהשתנה. היא קיבלה אישור מרב, שגם הרצה בבית הכנסת שלה בניו ג'רזי (כותרת ההרצאה הייתה "שלמות ירושלים" הרב עצמו טוען שההרצאה שלו נקייה מפוליטיקה וכותרתה היא "קדושה וארץ ישראל", שיהיה). היא נישאה לאיש קיצוני שפרסם אין סוף פוסטים באותם ימים נגד אולמרט. טלנסקי? כנראה אותו סיפור. בשטחים, כשמישהו נחשד בשיתוף פעולה עם ישראל, אומרים לו שיש לו שתי אפשרויות: או שתבצע פיגוע, או שנפיץ שאתה משת"פ ויהרגו אותך. כזה היה, ייתכן שללא מודעות, הסיפור של טלנסקי. הוא רצה לטהר את עצמו מאולמרט, שהפך ממאחד ירושלים למחלקה. אז הוא עשה פיגוע. הבעיה היא,שבשני המקרים לא היה בפרקליטות מבוגר אחראי שיבין את זה.

זה עבד ככה: מבקר המדינה היה המחולל. מיכה לינדנשטראוס, שכל מה שמעניין אותו זה כותרות וקרקפות, פתח את התיקים. אחד אחרי השני. עוד זה נסגר, והחדש בא. ישב אצלו, בתוך המשרד, ה"יועץ המיוחד לענייני שחיתות" הלא הוא מיודענו הבחשן הבלתי נלאה יעקב בורובסקי. מי שלא יודע, בורובסקי הוא חבר בלב ובנפש של שעיה סגל, היועץ הקרוב של בנימין נתניהו, שהיה אז ראש האופוזיציה. מבחוץ, פמפמו את הכל אתרי אינטרנט קנויים, שהכריזו בכל פעם מחדש על נפילתו של אולמרט לנוכח גילויי השחיתות המזוויעים החדשים. זה היה מעגל סגור שהזין את עצמו וניזון, כפי שראינו, מפעילות הימין הקיצוני, מסיתיו ורבניו, שגייסו עדי שקר והציבו פרסים כספיים לצורך העניין.

לינדנשטראוס הגדיל לעשות כשישב עם שגריר אירופי מכובד בישראל וסיפר לו שבקרוב יפיל את ראש הממשלה. העניין הזה פורסם בזמנו. אחר כך מכר לעיתונאי מכובד מאוד, איש "הארץ", שמיד אחרי החגים ייאלץ ראש הממשלה לעזוב את תפקידו. נדמה לי שזה היה בגלל "הבית ברחוב כרמיה", או משהו. העיתונאי פרסם את זה בכותרת ראשית. נו, טוב. אולמרט לא עזב בגלל הבית ברחוב כרמיה. אבל האופנסיבה נמשכה. מלחמת לבנון השנייה הרסה את המערכת החיסונית של אולמרט והפכה אותו פגיע בהרבה. זו הייתה שאלה של זמן. בסוף, הם צדו אותו. כוחו תש.

סקופ, תעצור בצד הנה סיפור הלילה האחרון: יום שלישי, סוף חודש מאי 2008. חקירת משה טלנסקי משגעת את המדינה. צו איסור פרסום דרמטי מוטל עליה, אחר כך מוסר, הפרקליטות הולכת על "עדות מוקדמת" (החלטה מופרכת לחלוטין), השחיתות גואה עד לב השמים, כבודו של אולמרט נרמס בחוצות, העיר מלאה בשלוליות דמו. עיתונאי ויועץ אסטרטגי עושים דרכם מירושלים לתל אביב. באזור מוצא מצלצל הטלפון במכשיר הדיבורית של העיתונאי.הם עצרו בצד.היועץ האסטרטגי במכוניתו של העיתונאי היה אחד מיועציו הבכירים של ראש הממשלה אולמרט. המידע שהם שמעו שם עורר את סקרנותם. בצדק.

היועץ והעיתונאי שמעו פרטיה של שיחה שהתנהלה בביתו של שר הביטחון ברק בינו לבין שכנו, הפרסומאי ראובן אדלר, ויועץ התקשורת שלו רונן משה. בשיחה השתתפה גם, בדומיננטיות רבה, אשת השר, נילי פריאל-ברק. בשיחה תכננו הארבעה את מסיבת העיתונאים שאמור ברק לקיים למחרת, בה יודיע על האולטימטום המפורסם שהוא מציב בפני אהוד אולמרט, שיתפטר מהממשלה עקב חשדות השחיתות או שמפלגת העבודה תפרוש מהקואליציה. זו הייתה דרמה הוליוודית, אולי יותר נכון להגיד בוליוודית, עוצרת נשימה.היועץ האסטרטגי זינק החוצה מהמכונית, התקשר לאולמרט ודיווח לו. ראש הממשלה לא האמין, והרים מיד טלפון למקורב אינטימי של ברק בניו יורק, עורך דין ואיש עסקים שנהג לתווך בין שני האהודים בתקופה ההיא. האיש סיפר שהוא לא מכיר תוכנית כזו. כעבור דקה התקשר האיש מניו יורק לברק הביתה, העיתונאי והיועץ האסטרטגי שמעו את ברק עונה, ומכחיש לשאלתו של האיש שהוא מתכוון להדיח את אולמרט. לברק אף פעם לא הייתה בעיה להכחיש, גם אם ידע שהאמת תצא עוד רבע שעה לאור.

העיתונאי, שהבין את גודל הסקופ והרגע, פרסם כעבור כמה דקות את הידיעה (באמצעות הטלפון הנייד של היועץ האסטרטגי). פרצה מהומה. כל הבוז'ים והפואדים התקשרו בהולים לביתו של ברק לברר אם הפרסום נכון. ברק, ניחשתם נכון, הכחיש. רונן משה, שקיבל אף הוא טלפונים, סירב להכחיש. זה לא הפריע לברק לכנס למחרת בבוקר את מסיבת העיתונאים כמתוכנן ולהציב את האולטימטום, שהביא להתפטרות אולמרט ולשינוי פני ההיסטוריה. ברק קיווה שיחליף בעצמו את אולמרט. במציאות, היה זה נתניהו. לברק זה לא משנה הרבה, כי הוא נמצא שם. כל מה שלא הצליח לעשות אצל אולמרט, הוא מעולל אצל נתניהו. אפילו המהלך הפוליטי האחרון, כששכנע, יחד עם נתן אשל, את נתניהו לבטל את הקדמת הבחירות ולצרף את קדימה לקואליציה, נועד לצרכיו, ולא לצורכי ביבי. זה היה, בעצם, מהלך להצלת ברק. עכשיו מתברר שזו הייתה שגיאה אסטרטגית קשה של נתניהו. זיכרונות מקונדי

ביום שני בלילה, ערב הכרעת הדין של אולמרט, דלקו האורות ברחוב בלפור בירושלים עד שעה מאוחרת. זיכוי לאולמרט היה הסיוט האולטימטיבי של נתניהו. עד עכשיו לא הייתה לו אלטרנטיבה אמיתית. עם כל הכבוד ללפיד וליחימוביץ' ובטח שלמופז. מעכשיו, מתחילה להיווצר האפשרות. או לפחות הפוטנציאל לאיום כלשהו על נתניהו. אולמרט הרי היה כבר ראש ממשלה ולא בטוח שבקרוב לא נתגעגע אליו. פתאום נתניהו הבין עד כמה העסק נזיל והמשחק פתוח. פתאום נתניהו הבין שהחרדים יהיו קלף מכריע בסיבוב הבא. ולכן, בפעם המי יודע כמה, ביצע פניית פרסה פראית, בצווחת צמיגים ובלמים, ביום שלישי בלילה, וחזר בו מכל ההסכמות לגיוס חרדים מול יוחנן פלסנר. כי ביבי נשאר תמיד ביבי. ואל תתפלאו אם בקרוב נחזור לפתיחת תיקים נגד אולמרט. זה הרי הצליח בפעם הראשונה, למה שלא יצליח גם בשנייה? לדור עוד שם. ואם לא? אז בחירות. לא סתם שטייניץ הוזיל השבוע, פתאום, כל מיני מכסים ומסים. עכשיו נוצר צורך דחוף לרוץ לבחירות, לפני שאולמרט יוכל לחזור, לפני שהכלכלה תקרוס, לפני שהאמת תצא לאור.

כי לפעמים היא מתמהמהת, האמת, אבל בסוף תמיד תזדחל החוצה ותבצבץ. זה מתחיל לקרות עכשיו. צריך להתפלל ולהאמין שהמגמה תימשך. את מה שקרה כאן, בתיקי אולמרט, בחקירות אולמרט, בין השנים 2006 ל-2012, צריך לחקור. אם היה גוף ביקורת על הפרקליטות, כמו שאמור היה להיות מזמן, הוא היה חוקר. אבל אין. נשארנו אנחנו לבד.

בואו, לסיום, נחזור לתחילת מאי 2008. ב-2 במאי נחקר אולמרט בפעם הראשונה בפרשת טלנסקי. איש עוד לא ידע מי זה טלנסקי. החקירה הייתה קצרה, ראשונית. למחרת, ב-3 בחודש, ישב אולמרט לארוחת ערב עם מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליזה רייס. ארבע עיניים. רק היא והוא. ארוחת ערב היסטורית. אולמרט הציג בפני רייס באותה ארוחה את תוכנית השלום שלו. התוכנית האמיתית, הסופית, לסיום הסכסוך עם הפלסטינים.

קונדי מתארת את היום הזה בספרה תיאור בלתי נשכח, עוצר נשימה ממש. איך היא מביטה מחדרה ב"קינג דייויד" על הנוף של ירושלים, איך היא מתקשרת בקווי טלפון מאובטחים לבית הלבן ומספרת ש"הוא באמת רוצה שלום", איך היא חוששת שאולמרט ישלם בחייו על התעוזה, על האומץ, על הנכונות לקחת סיכון בשביל השלום. אגב, היא לא טעתה בהרבה.

הלאה: למחרת בבוקר, ב-4 במאי , מגיש לדור את בקשתו המפורסמת לעדות מוקדמת של טלנסקי בפרשה. הוא דורש שאולמרט יישב על ספסל הנאשמים, למרות שלא הוגש כתב אישום. תוך 48 שעות, בין 2 ל-4 במאי , למד לדור, למדו אנשיו, את התיק כולו, הבינו הכל, הגיעו למסקנה שצריך ללכת על המהלך המופרך שלהם, שהפיל את ראש הממשלה. זהו, רבותי, אדם שלא יכול להיות פרקליט מדינה רגע אחד נוסף. הם הסתמכו על החקירה הראשונה של אולמרט, שנמשכה שעה, שהייתה שטחית, כשאולמרט מטפל באותם ימים באינספור עניינים הרי גורל, כולל אותה תוכנית שלום דרמטית. הלדורים גם פרסמו אז שהעדות המוקדמת נדרשת כי יש "חשש לחייו של טלנסקי", בדיוק כמו שטענו שרייצ?ל מור לא יכולה לבוא להעיד בארץ כי "קיים חשש לחייה".

אדוני היועץ המשפטי לממשלה, מר יהודה וינשטיין. מכובדי. האם אתה באמת חושב שמשה לדור צריך להיות פרקליט המדינה? האם אתה באמת מאמין שהטלת ספק בכשירותו של האיש לתפקיד הרגיש הזה היא "התקפה על הפרקליטות"? האם, למרות שהיית פרקליטו של אולמרט, לא הגיע הזמן שנשמע את דעתך הנוקבת בעניין? האם אתה מפחד ממישהו, או ממשהו?...

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -