סערת אריאל: אין אקדמיה בלי פוליטיקה
דרישת אגודות הסטודנטים להפרדת אקדמיה ופוליטיקה בנושא אוני' אריאל מגוחכת: כמו כל מה שקשור במרחב הציבורי, גם זה עניין פוליטי
אלא שהגיחוך שלנו נעלם במהירות. החליפו אותו הרהורים מדכדכים על עסקנים ופעילים באגודות הסטודנטים, שבמעין תהליך היסטורי בלתי נמנע כמעט ימלאו בבוא היום את שורות המפלגות השונות, שזכו בחינוך קלוקל לאזרחות. החלטת ועדת התקצוב והתכנון (ות"ת) שלא להפוך את המרכז האוניברסיטאי לאוניברסיטה, שנתקבלה בינתיים, לא שינתה את הרושם מההצהרות המגוחכות של ראשי הסטודנטים ומהמסקנות העגומות אליהן הגיעו.
"כשלא מפרידים בין אקדמיה לפוליטיקה מפרים את כל כללי הדמוקרטיה", כתבו אנשי אגודות הסטודנטים. האזכור של המושג "דמוקרטיה" בהקשר של המרכז האוניברסיטאי אריאל הוא מגוחך. העיר אריאל נמצאת במרחב שבינו ובין דמוקרטיה אין דבר וחצי דבר. האזרחים הישראלים שממזרח לקו הירוק נהנים ממערכת חוקים אחת, ואילו שכניהם, הנתינים הפלסטינים, כפופים לחוק ולמערכת אכיפה שונים לגמרי. מיליוני הפלסטינים ביהודה ושומרון, בניגוד לשכניהם הנהנים מאזרחות ישראלית, לא יכולים להצביע לפרלמנט שמשפיע באופן ישיר ומוחלט על מהלך חייהם (הכנסת). אם הפוליטיקאים הצעירים באגודות הסטודנטים חרדים מהפרת כללי הדמוקרטיה, מוטב כי יתחילו מכאן.
ומה לגבי הפרדת הפוליטיקה מהאקדמיה? "אוניברסיטת" אריאל ספוגה עד לשד עצמותיה בפוליטיקה. האם מישהו יכול לטעון ברצינות שאילולא שכנה אריאל בעומק השטח שנכבש ביוני 1967 היה מישהו חולם להקים בה אוניברסיטה? אילו ממשלת ישראל הייתה רוצה, משיקולים טהורים וחפים מרבב, להקים אוניברסיטה חדשה המרוחקת כארבעים קילומטרים מאוניברסיטאות תל-אביב ובר אילן, האין בנמצא מקומות מוצלחים יותר מהעיר אריאל על פחות מ-18 אלף תושביה (כן, גם ההחלטה על הכרזתה כעיר הייתה כמובן לא פוליטית)? אשדוד או חדרה, למשל, היו מרוויחות הרבה יותר, שלא לדבר על הפריפריה הרחוקה יותר, בגליל, לדוגמה, שבה מכללות מצוינות שכבר שנים משוועות להכרה בהן כאוניברסיטה שתפעל במתווה של קמפוס אזורי.
אגודות הסטודנטים קראו באופן נחרץ ל"הפרדה מלאה בין המוסדות האקדמיים לבין הפוליטיקה בישראל". הדעת נותנת שבעקבות ההפרדה החדשה הזו יפורקו בשבוע הבא כל תאי הסטודנטים ואגודות הסטודנטים יוגדרו באופן רשמי בתור ועדי כיתה ומועצות תלמידים, חפות מכל פוליטיזציה, ממש כמו בבתי הספר. אפשר לצפות גם שארגוני הסטודנטים ימשכו ידיהם מכל מאבק להורדת שכר הלימוד: תקציב ההשכלה הגבוהה נוגע הרי בשאלת חלוקת המשאבים שהיא, אבוי, פוליטית.
כן. כל מה שקשור לאריאל, לאקדמיה ולמרחב הציבורי בכלל הוא פוליטי. כל מי שטוען אחרת חוטא בגניבת דעת או לחלופין, עסוק בניסיונות
בסוף השבוע התבשרנו ששר האוצר שטייניץ הבטיח למרכז האוניברסיטאי באריאל מאה מיליון שקלים, כל-כולם מהתקציב שלכם. מדובר בתקציב "תוספתי", הטעים שר החינוך, במה שהוא כנראה מבין כניסיון הרגעה. משונה העובדה ששר החינוך מתעלם מדברים שאמר רק לפני שבועיים, בעקבות דוח מבקר המדינה על השריפה בכרמל, ולפיהם שר האוצר עוסק אף ורק בניהול המדיניות הכלכלית ולא בהקצאת משאבים נקודתית. אנחנו מקווים שראשי אגודות הסטודנטים יזכרו עובדה זו בפעם הבאה שייכנסו לכיתת סמינר יחד עם עוד ארבעים סטודנטים (ולא 15, כפי שהיה נהוג בעבר), כשהם מחפשים לשווא ספר חדש בספרייה או כשזוג חברים אקדמאים נוסף שלהם מוצא עצמו על מטוס סילון בדרך ל"רילוקיישן" לצמיתות בארצות הברית בגלל שבכל ארץ ישראל (השלמה) לא נמצא עבורם ולו תקן אקדמי אחד לרפואה.
בדיית הפרדת הפוליטיקה מהאקדמיה, אם כן, היא חזיון תעתועים שאין לו אחיזה במציאות. מצופה מפוליטיקאים סטודנטיאליים שלמצער יכירו בקשר הגורדי בין ההשכלה הגבוהה לפוליטיקה, שממנה הם ניזונים. ראוי להם גם כי יבקרו באריאל ובסביבתה כדי להבין עד כמה רחוקה משאלתם זו ממציאות החיים בגדה וממשאלותיהם של סטודנטים פלסטינים, סטודנטים ממש כמותם, שעבורם ה"אוניברסיטה" באריאל, היא לכל היותר שמועה רחוקה.
הכותבים הם סטודנטים ופעילים בתנועת "לוחמים לשלום"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם