שיחזרו לפחד
המפגין שהצית את עצמו אמש באמצע אירועי המחאה הוא תזכורת למארגנים, לפעילים ולכל מי שמשתתף - בנחמדות זה לא יעבוד
מכיוון שהשר הוא אמנם ליכודניק עם פינה חמה בלב לארץ האבות, אבל גם בליין תל אביבי וחבר של שלי יחימוביץ' ואפילו די.ג'יי, אין סיבה להיות מופתעים. ובכל זאת, אתמול בערב, במקביל להפגנה ולא רחוק ממנה, נכנס השר לבר במרכז העיר והתיישב.
זה אולי לא הוגן להתייחס באופן אישי לשר, שבסך הכל רצה לשתות בירה. אבל כמו כל מי שהגיע אי פעם לעמדת כוח, האובייקט הספציפי הוא גם ביטוי של הלך הרוח במקום ובזמן שבו הוא נמצא בעמדה הזאת. קשה לי להאמין שמישהו היה זקוק לאנקדוטה המינורית על כבוד השר כדי להבין את הלך הרוח הזה, שבמסגרתו הפכו רוב אזרחי ישראל לאנשים שקופים, ככל שזה נוגע לאנשים שמופקדים על שלומם.
בקיץ שעבר, לפחות לזמן מסוים, זה נראה כאילו "הם מפחדים", כמו שאמר פעם מישהו. נתניהו לבש את ההבעה הנעלבת, הנבגדת שלו, זו שאומרת "אני לא מאמין שזה מה שאתה חושב עליי". שטייניץ נראה אבוד, כמו ילד שההורים השאירו לבד בבית ושומע פתאום זר דופק בדלת. ראינו אותם בסבלם,
אז מסתבר שלא. וגם אם הם פחדו בקיץ שעבר, הם כבר לא מפחדים. היה להם משברון, אבל הם יצאו ממנו מחושלים. ההבעה הזחוחה חזרה לפנים שלהם מהר מאוד. לא לחינם הרשה לעצמו שר האוצר, דווקא ביום השנה להקמת האוהל הראשון, להודיע לנו שלא יהיה מנוס מהעלאת גיל הפרישה לפנסיה.
הקיץ עבר, והם גילו שהטריקים הישנים עדיין עובדים. הקסם ההוא עם שליט היה חד פעמי, זה נכון. אבל תמיד אפשר לנפנף באיראן, או באחים המוסלמים, או בסוריה, או בספרד, או ביוון. תמיד אפשר - אם אין ברירה - לחסל איזה בכיר בוועדות ההתנגדות, לצאת לעוד מבצע ברצועה. הרי מי יעז להתלונן על הלחימה הנחושה בטרור ולחשוף את עצמו כאוהב ערבים?
השאלה שצריכה להישאל עכשיו היא מה הלאה, ונדמה לי שהתשובה היא שהצלחתה של המחאה תלויה ביכולת של הציבור לגרום להם לפחד שוב. הם צריכים להיזכר בעקרונות הכי טריוויאליים של הדמוקרטיה: בעובדה שהציבור הוא שמינה אותם, שהם שם כדי לשרת אותו, ושהוא זה שיכול להעיף אותם אם רק יתחשק לו.
אירועי אתמול צריכים להבהיר לכל מי שתומך במחאה, שבנחמדות זה לא יעבוד. אני לא משוכנע שהדרך היא לנפץ שמשות בסניף בנק, גם אם זה אקט שאני מסרב להזדעזע ממנו. אבל רוח וודסטוק אוהבת האדם וחובקת הכל מהשנה שעברה פשוט לא תועיל כאן, גם לא השוויון המנומס בנטל של איציק שמולי. מי שעדיין לא מבין את זה, מוזמן להעיף מבט באנשים שמנהיגים אותנו ולחשוב שוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם