בין דמשק לירושלים: מה יהיה אחרי אסד
הפיגוע שחיסל את הצמרת של אסד הגיע בעקבות 48 שעות של דם ואש בבירה הסורית. בירושלים חוששים מזליגת נשק אל חיזבאללה
יכול להיות שהוא החליט להילחם עד הרגע האחרון, ויכול להיות שהוא יודע שהרגע האחרון ממשמש ובא. איש לא באמת מבין מה מתרחש במוחם הקודח של דיקטטורים ערב הדחתם. הפיגוע אתמול, במרכז העצבים של החמ"ל הפנימי של החונטה של אסד, הוא אירוע שובר שוויון ומשנה פני מערכה. מעכשיו, זה כבר באמת רק עניין של זמן.
עיני העולם כולו, ואין כאן הגזמה, נשואות עכשיו למתרחש בדמשק. באמ"ן התקיים אתמול דיון אם אנו צופים ב"קרב בדמשק" או ב"קרב על דמשק." הוויכוח הוכרע במהירות: זהו הקרב על דמשק.
הפיגוע שחיסל את צמרת המקורבים של אסד (ובראשם הגנרל הכל-יכול עאסף שווקאת, הנשוי לבושרה אסד, שהיא האישה מטילת האימה בסוריה כולה) במטה "הלשכה לביטחון לאומי" (מקביל לישיבת קבינט ביטחוני בישראל, נטולת ראש הממשלה) בא בעקבות 48 שעות של דם ואש בבירה הסורית, ממש בתוך החצר האחורית של אסד. זה לא היה קרב מקרי, מזדמן. זו הייתה מלחמה של אסד על הבית.
עוד בחדשות:
עפר שלח חושב שהאיראנים מנסים להכאיב לישראל
נסראללה: נפתיע את ישראל במתקפה הבאה
הערכה בצה"ל: אסד חטף מכה אישית קשה
ההרוגים והפצועים בפיגוע, שמזכיר במשהו את "מבצע ואלקירי" שנועד לחסל את היטלר ב,1944- הם חברי "כנופיית השמונה," הצוות הבכיר ביותר במערכת הביטחון הסורית שעוסק בטיפול במשבר ובמרד מיומו הראשון.
לאסד, כפי שהעריכו אתמול בישראל, לא נותרו כמעט מקורבים נאמנים. ישנו עלי ממלוכ, ראש הביטחון הכללי, וישנו מאהר אסד, האח הצעיר המפקד על דיוויזיה 4 הנאמנה (עדיין) ועל משמר הרפובליקה. זהו, פחות או יותר.
כמעט אין לאסד יותר אופרייטורים שאפשר לסמוך עליהם, שאפשר להטיל אותם למערכה, שאפשר לסובב אליהם את הגב. בשאר אסד הוא האיש הבודד בדמשק הבוערת, אדם שלא נלחם על שלטונו, אלא על חייו.
במצב הדברים, אנו מצויים בתקופה שאין רגישה ממנה. זה קורה מחדש בכל פעם שדיקטטור ערבי עומד לאבד את שלטונו. כשהוא ניצב עם הגב אל הקיר. אנחנו זוכרים את זה מדמדומיו של סדאם חוסיין, אללה ירחמו. גם אז היה חשש בישראל שמא סדאם ימית נפשו עם יהודים וינצל את הרגעים האחרונים שבהם ידיו עדיין על ההדק כדי ליידות בנו ממיטב טיליו.
אצל אסד זה הרבה יותר מסובך, וגם יותר מסוכן. בדיונים שהתקיימו אתמול אצל הרמטכ"ל עלו שלושה תרחישים אפשריים לימים הקרובים בסוריה: הראשון הוא המשך המצב הקיים והסלמתו, קרי עוד הרוגים, עוד עריקים, המשך מלחמה עקובה מדם.
במצב הזה, ברור שישראל פסיבית וממשיכה לעקוב בעניין מהצד. התרחיש השני הוא התפוררות שלטון אסד והשתלטות האופוזיציה על מעוזי הכוח, כולל מאגרי הנשק האסטרטגי והנשק להשמדה המונית. גם במצב כזה, ישראל פסיבית.
המצב השלישי? אז זהו, זה המצב המדאיג. גם בו יש שלוש רמות: הראשונה היא זליגה של נשק אסטרטגי וביולוגי-כימי מסוריה לידי חיזבאללה בלבנון. השנייה
וכאן אנחנו מגיעים לעולם. גם האמריקאים, גם הרוסים, גם האיראנים, גם הלבנונים, גם הטורקים, ובעקבותיהם שאר מוקדי הכוח בעולם מודעים לנפיצותו של המצב. שיירת משאיות שחוצה בלילה את הגבול בין סוריה ללבנון ועליה טילים כימיים או כל וריאציה אחרת של הצרות הללו, עלולה/עשויה לגרור תקיפה ישראלית מיידית.
כבר היינו במצבים דומים בעבר, אבל ידענו לנצור. הפעם זה שונה לגמרי. הפעם זה על באמת. הפעם פעולה התקפית נגד מטרה כזו יכולה להדליק את האזור במהירות שיא. איראן ממתינה להזדמנות הזו, חיזבאללה על הגדרות, העסק נפיץ, דליק ומעורער מלכתחילה. אין לקנא במי שיצטרך לקבל את ההחלטה, וצריך לקוות שהמנגנון שמכין אותו לצורך הזה ינטרל את רעשי הרקע והפחדים.
ארה"ב פעילה מאוד בחזית הזו בשבועות האחרונים. האמריקאים הגבירו את נוכחותם בשטח, גם היחידות המיוחדות שלהם כבר קיבלו את ההוראות המתאימות, במדינות המעטפת סביב סוריה יש לא מעט פעילות והכנות לאפשרות שהמערב, בהנהגת ארה"ב, יצטרך לנקוט פעולה מהירה אם אחת האופציות המדאיגות תקרום עור וגידים. במצבים כאלה אפשר יהיה לצפות לשיתופי פעולה אמריקאיים-ישראליים ואולי גם נוספים.
עבדאללה מלך ירדן נמצא בדיוק עכשיו בארה"ב, ומי שינחש שהוא מדבר עם אובמה בדיוק על הנושאים הללו, ילך על בטוח. נכון לעכשיו, הרמטכ"ל הנחה את צה"ל לשמור על פרופיל נמוך. מערך המודיעין מתוח כפי שלא היה שנים רבות. בכל החזיתות, בכל הכלים והאמצעים. לא גויסו מילואים, לא הועלו כוחות קדימה, אבל חיל האוויר העלה את רמת הכוננות, והקברניטים מבצעים הערכות מצב שוטפות תדירות.
בתוך כל זה צריך לעקוב בשבע עיניים אחרי הכוחות הנוספים המשחקים במשחק הדמים הסורי: האיראנים, שמחזיקים לא מעט כוח בתוך סוריה, בעיקר מקרב משמרות המהפכה. התמיכה האיראנית מחזיקה את אסד עם הראש מעל המים בחודשים האחרונים. אם נראה אותם מתחילים לחזור הביתה, נדע שזה נגמר.
אם נראה תנועה הפוכה, נדע שזה הולך להיות יותר גרוע. חיזבאללה? אותו כנ"ל. גם החיזבאלונרים משוטטים בסוריה ועושים את שלהם, גם הם בעמדת המתנה כרגע. אחרונים ולא לגמרי חביבים הם הרוסים, בעלי הברית האחרונים. של אסד. בדרך כלל יש להם כישרון לזהות את הרגע הנכון והמתאים לנסיגה. נקווה שכבר זיהו אותו.
בינתיים, הוויכוח היחיד שנותר הוא על המינוח. האם זה תחילת סופו של משטר הבעת' בסוריה או שאנחנו כבר באמצע הסוף הזה? מה יהיה אחר כך? כרגיל, אי אפשר לדעת. זה יכול להיגמר בקריעתה של סוריה לקנטונים (כורדים בצפון, עלאווים לאורך החוף, סונים במרכז, דרוזים בג'בל אל-דרוז וכו,(' בעיראקיזציה של סוריה (ואז עוד נתגעגע לאסד,( או בשלטון מרכזי סוני-עלאווי שיוקם בהסדר כזה או אחר.
כשנזכרים שכל זה קורה בימים שבהם העולם כולו מחלה את פניה של ישראל לבל תתקוף את איראן בחודשים הקרובים, המצב מסתבך שבעתיים. החום של הימים האחרונים עוד עלול להתגלות כקרירות אירופית לעומת מה שצפוי לנו בהמשך.
אקו"ם