הווילה בג'ונגל בוערת
פיגוע בבורגס, בסיני אין שלטון, אל-קאעידה בסוריה, ועדיין יש כאלה שבטוחים כי בעיית הבעיות של ישראל היא מציאת דירה לדפני ליף
אני מסוחרר. אירוע רודף אירוע, האדרנלין שוצף, הדופק עולה יורד, היפר-ונטילציה, בעיית המסתננים, משפט אולמרט, אדם מצית את עצמו ברחובה של עיר, מלחמה בדמשק, שריפה בסמוך לירושלים, קדימה פורשת מהקואליציה.
רגע אחד היינו שקועים בענייני דיור ציבורי, לפניו גמענו שוויון בנטל, ומחר נרחרח בישבנה של איראן. שוב נרחרח, לכודים בסיפור "זאב זאב" ידוע מראש.
והנה, בעוד אני כותב, פיגוע בבורגס שבבולגריה. אנחנו יכולים להתעסק בעצמנו, אבל הווילה בג'ונגל דורשת תחזוק. תמיד דורשת תחזוק. כמו ההר, שיישאר קבוע במקומו.
אנחנו מדחיקים ומדחיקים, אבל הפיצוץ קרוב ובוא יבוא. המזרח התיכון חמוש עד השיניים, המוטיבציה בשמיים. בסיני אין שלטון מרכזי, בסוריה פועלות כנופיות אל-קאעידה. אש היא רק שאלה של זמן. אבל כל זה כמובן לא עושה רושם על ידידיי השמאלנים הטוענים כי נתניהו משתמש בסיפור האיראני, הלבנוני, הסורי והעזתי כהסחת דעת מבעיית הבעיות של מדינת ישראל: מציאת דירה לדפני ליף.
ופנטזיה על אוטופיה אדומה
עבור אותם ידידים, הנושא הלאומי - המאבק על הקיום הפיזי מול אויב השואף להשמידנו - הוא המצאה. ממש כמו הפציפיסטים הבריטים בשנות ה-30, הם לוקים בעיוורון. לא מתוך רוע כמו מתוך התנשאות. הרי אדם שמשתחרר מכבלי הגזע, הדת והלאום הינו נאור יותר מזולתו.
חבר אתיאיסט שמאלני אמר לי פעם: "זה שאתה מתפלל לאלוהים וכביכול מדבר איתו באמצעות קשירת רצועות עור ליד ולראש, לא נראה לי יותר הגיוני מאשר אם תספר לי שאתה מתקשר עם אלוהים באמצעות שואב אבק". חזק.
אחר כך הוא ציטט מסרט שראה: "בעצם, היהודים והערבים הורגים האחד את השני רק כדי לראות למי יש חבר דמיוני חזק יותר. ואני לא
חושב שיש טעם למות עבור חבר דמיוני".
ללא צל של ספק, זו גישה חביבה, הומנית, נאורה ומתקדמת; כזו הרואה עצמה מתעלה מעל גבולות אתניים, דתיים וגזעיים. אלא שבמציאות של המזרח התיכון, המציאות שאליה נחשפנו כל כך טוב בעבר הרחוק והקרוב, עדיין רוצים לשחוט אותנו.
מפגיני תל אביב המתרפקים על האביב הערבי ועל כיכר תחריר שוכחים שאותה כיכר הולידה את שלטון האחים המוסלמים ואונס קבוצתי ברחוב. אין נשים בכיכר תחריר. ידידיי השמאלנים שוכחים, כנראה מרוב נאורות ופנטזיה על אוטופיה אדומה, שבמציאות המזרח-תיכונית החבר הדמיוני גורם לאנשים לפוצץ את עצמם באוטובוסים. ההר תמיד שם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם