כלכלת שוק
אפשר ורצוי לבקר את רה"מ על גזרותיו, אבל אסור בשם ההפגנה במוצ"ש אומרת: חרדים ומתנחלים שווים בנטל. קצצו להם, והבור יתמלא
באותו אופן הייתי מציע להטיל ספק גם בפתרונות קסם כלכליים. רובם ככולם מציעים אשליות נבובות המונעות באנרגיית השמש ואוויר חם הקשור בבלוטת אגו מוגדלת.
המציאות המקרו-כלכלית כנראה הרבה יותר מורכבת, הרבה יותר מתעתעת ואניגמטית מהאופן שבו אסכולה עקשנית מנסה לשכנע כי כלכלה היא מדע אמפירי. עם כל הכבוד ליומרה, דומה שהמדע העיקרי שכלכלנים בקיאים בו הוא רפואה. ליתר דיוק, רפואה פתולוגית. בניתוח לאחר המוות אין עליהם.
שמעתי השבוע את דברי אהוד ברק שלפיה תוכנית נתניהו שגויה והממשלה צריכה כעת לנקוט מדיניות אנטי מחזורית, להרחיב, להשקיע במשק, ליזום פרויקטים חדשים, ולא לקצץ תקציבים.
מבין דבריו מהדהד המסר של פרופ' פול קרוגמן, זוכה פרס נובל בכלכלה, סוציאל-דמוקרט נאור ואדוק מאוד, המשתייך לכת כלכלנים הסוברת משום מה שהיא מצאה את הבוזון היגס של הכלכלה העולמית. לדעת קרוגמן, העולם זקוק למדיניות מרחיבה שתעודד צריכה, ולא מדיניות צנע.
זכיר בקטנה שפרופ' קרוגמן תמך בראשית שנות האלפיים בהפחתת הריבית ובהזרמת כסף לשווקים. התוצאה ידועה, משבר משכנתאות הסב-פריים.
כאינטלקטואל גאוני שמעולם לא נאלץ לנהל כלכלה על אמת אלא אך ורק על שולחן מונופול דמיוני, קרוגמן עונה על כל הסטריאוטיפים. יש לו זקן, השקפות ליברליות, בוז מוחלט לרפובליקנים. הוא הילד הרע של הכלכלה במובן הטוב והגזעי של המילה. שוחט פרות קדושות, אבל נטול כל אחריות מהותית. ואחריות היא המילה המרכזית.
אני מסוחרר מעודף גרייה כלכלית, ממנות יתר של קלישאות וססמאות חבוטות. הנפש רוטטת מחוסר שקט. כל שנותר לי לעשות זה רק לגרור את עצמי בכוחותי האחרונים אל הספה ולצפות בשידורי האולימפיאדה. מהשחייה לזירת הרמת המשקולות. מעולם של נפילים יפי תואר ומשורגי שרירים לעולם של גמדים ארמנים בטייטס וקילה שמגיע עד הגרון.
בעוד בני האלים צולחים בריכות בהוד של דולפינים חלקלקים, הגמדים מניפים משקולות ענק במין נענוע פולחני. גופם הלא סימטרי נע וזע תחת המשקל, פניהם מאדימות מהמאמץ, והם מתאפקים לא לפלוט את חוט השדרה דרך התחת.
ואני כמותם, כמו הגמדים הארמנים. אין לי את הקלאסה, החן והידע של עמיתי היודעים כלכלת מקרו ומיקרו ועד כמה נתניהו אטום, לחוץ, נחוש להרע, מזיע מפאניקה וכו'. הם השחיינים. אני גמד המטפס על כתפי ענקים. ובהינתן זאת, נמשיך.
ראיינתי השבוע ברדיו את עידן מילר מראשי מאהל הפראיירים, על היוזמה להפגנה משותפת של אנשי השוויון בנטל עם מוחי הצדק החברתי.
ניסיתי לברר מהו הנרטיב
מילר ענה שטיסה לחו"ל אינה מותרות. רגע אחד, תהיתי, טיסה לחו"ל אינה מותרות? האם במסגרת הדרישה לצדק חברתי על המדינה לספק לאזרחיה נופש בחו"ל?
זה היה כמובן טיעון דמגוגי ופופוליסטי של הח?מ, אבל הוא לא שונה מהאופן שבו מתנהל הדיון התקשורתי על הכלכלה הישראלית. רדוד, חלקי, היסטרי, מתלהם ובעיקר חסר הוגנות בסיסית.
אפשר ורצוי לבקר את הממשלה, לחלוק על דרכה, אבל אסור בשם האג'נדה להתעלם מעובדות. הממשלה הזו השקיעה יותר בחינוך, בבריאות, חתמה על הסכמי שכר מפליגים במגזר הציבורי, קיבלה את המלצות ועדת ששינסקי על תגמולי הגז, הובילה רפורמה בשוק הסלולרי וקיבלה עוד כמה החלטות שלאו דווקא הרעו לאזרחי ישראל. עיוותים ועוולות קיימים, הפולמוס הכלכלי שריר, אבל המציאות אינה שחור-לבן.
כעת זמן הגזרות. הגירעון מאיים, והפתרונות בהנף יד תמיד מונחים בצקלונם של העומדים בצד. הנה דוגמה, יש מי שקורא להגדיל את מס החברות ולחלט את הרווחים הכלואים של החברות הבינלאומיות. נשמע הגיוני? רק עבור מי שמתעקש להתעלם מהמציאות.
החוק לעידוד השקעות הון ומס החברות הנמוך הם נגזרת של ביקוש והיצע. תוצאה של משא ומתן אינטרסנטי בין המדינה לבין החברות שאותן היא רוצה למשוך להשקעה בישראל. ישראל היא גן עדן של שכל להשכרה, טובי המוחות וכו'.
מצד שני, ישראל היא חור רחוק במזרח התיכון עם תשתיות לא מתקדמות ונמלי ים הנתונים לקפריזות של ועדים. וכמובן המצב הביטחוני.
מכאן אתה למד שבכדי לשכנע חברה בינלאומית להקים בישראל מפעל, מרכז ייצור או מרכז פיתוח, יש לנסות לפתות אותה בכל דרך חוקית אפשרית.
זו תכלית החוק לעידוד השקעות הון והורדת מס החברות. אפשר להתווכח על ההיגיון שבשיטה ולטעון שהתועלת לא מצדיקה את המחיר ולהציע אלטרנטיבה.
אבל זהו עוול וטיעון אד הומינם לקבוע כי החוק לעידוד השקעות הון וגובה מס החברות הינם גחמה קפיטליסטית חזירית של נתניהו לטובת הטייקונים וחבריו העשירים. החברות שמקבלות הנחות מקימות מפעלים, מספקות מקורות תעסוקה.
בתחילת השבוע התקשורת הישראלית העלתה על נס סטטוס שכתבה גולשת באינטרנט על קשיי מעמד הביניים. הרבה יותר סקסי מאשר מצוקות תעשיין שהמשבר באירופה מדיר שינה מעיניו.
משלח ידה של הגברת בעלת הסטטוס הינו קידום עסקים באינטרנט. חלילה אין אני מזלזל בה או בעסק שלה. אני לא יותר יצרני ממנה. אבל עם כל הכבוד, היא אינה מייצאת לחו"ל, ואין מתחתיה עשרות מועסקים. אם המשבר באירופה יעמיק, הייצוא ירד והמיסוי יעלה, מה יעשה אותו תעשיין ועובדיו?
אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם