אהבה מרעילה
אברום בורג עולה על הגל האנטי-ישראלי, כשבמאמרו ב"ניו יורק טיימס" הוא מצהיר שהוא בעד המדינה, אבל בעצם הוא רק משמיץ אותה
העצוב והאירוני ביותר הוא שעם מרבית דעותיו של בורג אני דווקא מסכימה: קידום שתי מדינות לשני עמים, הסכנה בקואליציה הקיצונית והאינטרסנטית של נתניהו והצורך הגדול בכינון חוקה.
אך מדוע הוא צריך להעביר את הרעיונות האלה תוך השמצת ישראל באותה נשימה? מדוע דעות לגיטימיות צריכות לבוא בליווי תיאורים אפלים על מות הדמוקרטיה והרוח הגסה והדורסנית שמנשבת בנשמות הישראלים?
האם לשיטתו של בורג אין היום מספיק תרעלה, בין אם עניינית ובין אם לא, נגד המדינה? והאם זוהי תפיסתו של בורג כשהוא מדבר ברומנטיקה מרטיטה על העדפת טובת הכלל על פני טובתך שלך?
מעניין איך בורג, שטובת הכלל היא הדבר היחיד העומד לנגד עיניו, חושב שהמאמר הזה יעזור למדינה שכל כך אכפת לו ממנה, לכאורה.
ישראלי שמכפיש את ישראל בעיתונות זרה יכול להמציא כל מיני בדיות על מניעים טהורים, אבל כוונתו ברורה: רכיבה על הגל האנטי-ישראלי, חיפוש הכרה אישית רגעית על חשבון תדמית ישראל הרעועה ממילא, ותוספת מיותרת לחוסר האיזון העולמי שמסיר כל אחריות ממדינות ערב ומטיל אותה רק על ישראל, שאיכשהו תמיד אשמה.
צחוק הגורל הוא שקולם של ישראלים
מי שבאמת רוצה לפעול לטובת המדינה, יקדם את רעיונותיו מבפנים ויסחף אחריו המונים באמצעות מתן דוגמה. מי שבאמת רוצה לפעול לטובת המדינה, שיפשיל שרוולים ויקדם חוקה. מי שבאמת רוצה לפעול לטובת המדינה, בטח לא ירעיל את העולם נגדה.
האם אפשר לצפות לקצת אחריות ציבורית מאלה שדורכים על מדינתם תוך שהם מצהירים בלהט שהם שוחרי שלומה?
הקריירה הפוליטית של בורג הסתיימה בקול ענות חלושה, והיום הוא מתפרנס מכתיבת ספרים. רק שהשוק הישראלי קטן ומוגבל, וחייבים להתרחב לחו"ל.
ומהי הדרך הכי קלה? למכור בחדווה את המוצר שנמצא היום בדרישה הכי גדולה: נאצה אנטי-ישראלית וחוסר סולידריות שהגיעו לשפל המדרגה.
במקום להדגיש את היותה של ישראל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ואת מורכבות המצב בתוך המציאות האלימה, הוא מוכר עוד קצת רעל נגד המדינה. ובמה רצוי לעטוף את הכל? באריזה מרשרשת של דאגה לשלומה.
בורג מדבר בגעגוע על שנות ה-50 שבהן היו ערכים ושליחות משותפת, וכולם פעלו למען עתידה של המדינה. מעניין מה היה חושב בורג אז, בימים ההם, על מישהו שהיה כותב מאמר מכפיש כזה בחו"ל, כפי שהוא עצמו עשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם