האזרח אריק: זאבי לוקח הפסקה

בסוף השבוע שאחרי ההדחה הכואבת מהמשחקים האולימפיים, הג'ודאי אריק זאבי הרשה לעצמו לנוח. טיול בלונדון עם המשפחה, המבורגר בקניון ו-8,000 בקשות חברות חדשות בפייסבוק. התחנה הבאה? אולי כדורסל, כפי שהמליץ רלף קליין

אביעד פוהורילס | 5/8/2012 11:44

תגיות: אריק זאבי

1. פגשנו את אריק זאבי בשבת ליד הביג בן. שקט, עצוב, מכונס בעצמו, אבל מנסה לשדר עסקים כרגיל למשפחה, בעיקר לאשתו ולשני ילדיו הקטנים שהתאחדו איתו אחרי הקרב ולא נפרדים ממנו מאז.

בבוקר הוא קנה להם צעצועים בחנות של דיסני בקניון הענק הצמוד לכפר האולימפי והלך איתם לאכול, כשהוא מרשה לעצמו להתפנק בהמבורגר. אחר הצהריים פגש את אביו ויליאם ואחיו דני, שהגיעו עד הלום אבל לא ראו את הקרב עצמו מכיוון שעד שעברו את האבטחה בכניסה, הכל נגמר והקרב הסתיים.

בלילה אחרי הקרב זאבי ישן חמש שעות, כשאותן 43 שניות מכות בתודעתו. זה לא סופי, אבל הקריירה מאחוריו: "אחרי מעמדים כאלה, בלתי אפשרי להתכונן לתחרויות אחרות. זו טרגדיה גדולה מבחינתי, זה אפילו לא היה קרב. אתה לא רוצה שיזכרו אותך כמו בקרב האחרון, אבל אני יודע שאותי יזכרו אחרת".

המספרים מעידים שהוא צודק: עד התבוסה היו לו 1,500 חברים בפייסבוק. אחריה עוד 8,000 ביקשו ממנו חברות.

מי שרוצה לקבל את אריק בפולטיים היא אשתו רוית. הם התחתנו אחרי בייג'ינג, ומאז לא התראו הרבה. יש להם שני ילדים, נועם בת השלוש ועמית בן השנה וחצי, שלא מרפים מאביהם שנעדר הרבה מהבית בשנתיים מאז הקאמבק הגדול לצמרת הג'ודו.

בסיום הקרב לא ידע זאבי, שהיה לפני הקרבות כמעט בהסגר, היכן יושבים בני משפחתו. הוא קנה להם כרטיסים יקרים במיוחד לשני החלקים של יום התחרות. מי תיאר לעצמו שהם לא יהיו רלוונטיים אחרי 43 שניות.

כשהסתיים הקרב, זאבי ההמום עבר עם מאמנו שני הרשקו מתחת ליציע שבו ישבו אשתו ונועם בשורה הראשונה, אבל לא הרים ראש. זאבי סיפר כי אם היה יודע שהן שם, היה זורק מבט, אבל באותו רגע הוא רצה רק להישאר לבד בחדר ההלבשה, משם לא יצא במשך כשעה.

מי שבכל זאת נכנסו לנחם אותו היו מנהל היחידה לספורט הישגי גילי לוסטיג ויו"ר הוועד האולימפי הישראלי צבי ורשביאק, שהיחסים בינו לבין אריק צוננים מאוד כבר מאז בייג'ינג 2008. ורשביאק הצהיר כי זאבי וספורטאים אחרים במשלחת ההיא קיבלו "שכר שמן" לפני המשחקים, מה שגרם להם לשאננות ולחוסר מוכנות ברגע האמת. זאבי לא שכח, אבל ורשביאק בא בסוף הקרב לאריק ואמר לו: "אנחנו עדיין אוהבים אותך".

בשבועות הקרובים אמור להסתיים חוזה האימוץ של אריק עם חברת "מגדל" וגם ההקצבה מהוועד האולימפי תסתיים. במדינות ספורט מתוקנות הוא היה מסודר כלכלית או בעל תפקיד, אבל הוא מתכנן את היום שאחרי. יותר מ-20 שנה היה ממוקד מטרה, ועכשיו מחפש את התחנה הבאה. ספורט? לא ירוץ בלי מטרה. מקסימום יירשם לקבוצת כדורסל בליגה ג'. רלף קליין אמר לו בגיל 15 שהוא כדורסלן מבוזבז.

אריק זאבי. בשלב הבא כדורסל? דני מרון

2. בדרך לראות את נבחרת ארה"ב בכדורסל נגד ליטא, שקלתי אם לעצור לאתנחתה קומית באצטדיון האולימפי. כמו שמשה סיני דיבר על כדורגל וכדורגל אנגלי, יש אתלטיקה ואתלטיקה ישראלית. כל קשר מקרי בהחלט. בסוף ויתרתי.

דונלד סנפורד שלנו אמנם עשה מקום רביעי באליפות אירופה, אבל מול פגישה של קובי ושאראס, נראה לי שהוא סובל דיחוי. אם לא היום, נראה אותו בריו 2016 או במושבה בפתח תקווה ב-2020, על-פי החזון של אלכס גלעדי. אבל אז כבר רצה השמועה על הנעליים של סנפורד.

תפסתי

את הראש. כמו המצרים שברחו ב-67' והשאירו את הנעליים, ככה סנפורד בא לשופטים יחף וסיפר שגנבו לו את הנעליים מהתיק. תירוץ כזה היה לי פעם בשיעור קפיצה על חמור ביסודי. נתתי לעצמי סטירה. לא יכול להיות שזה קורה לנו לאור יום, מול העולם הנאור.

יכולתי להביא לו את נעלי הספורט שלי, שקניתי אצל עלי ביפו ליד השעון, אבל דווקא הבוקר באתי עם מוקסינים בלי גרביים. ואז אתה גם שומע שאוסקר פיסטוריוס עלה לחצי הגמר. דרום-אפריקאי בלי רגליים מנצח ישראלי בלי נעליים.

3. המשלחת הישראלית מחכה לשטילוב. גם אלכס גלעדי, הישראלי היחיד בוועד האולימפי הבינלאומי, מחכה לאלכס. ההתעמלות היא אחד ההמקצועות החשובים במשחקים, ואם שטילוב יזכה הערב במדליה בתרגיל הקרקע, גלעדי יהיה שם להעניק לו את הפרס השווה הזה.