רצון העם
גם צעירי המהפכה מרוצים מצעדי מורסי להשבת הצבא ל"מימדיו הטבעיים", תוך ניצול המצב הביטחוני בסיני. המסר: הצבא לא מעורב בפוליטיקה
הסיבה לכך היא שמורסי לא רק הדיח את הצמרת הביטחונית והצבאית שמונתה על ידי מובארק, אלא הרחיק לכת הרבה מעבר לכך: הוא הפקיע מן הצבא את המעמד המיוחד שהיה לו מאז ראשית המהפכה כמי שניווט את מצרים במים הסוערים, וגם שלל ממנו את הסמכויות המיוחדות שהצבא, כלומר המועצה הצבאית, לקח לעצמו בחודשים האחרונים.
הסמכויות הללו כללו בין השאר סמכויות חקיקה ("עד שייבחר הפרלמנט החדש") וסמכויות ביצוע נרחבות. הסמכויות הללו, שבידי הצבא, הפכו את מורסי למעין נשיא בובה ולא יותר. אף שהוא הנשיא הנבחר, הוא איננו רשאי, למשל, לפתוח במלחמה בלי הסכמת הצבא, וגם בענייני תקציב המדינה ועניינים אחרים יש לצבא הרבה מה לומר.
מורסי שתק והבליג. במשך כמה שבועות מאז בחירתו יצר את הרושם שבשלב הזה אין פניו להתמודדות חזיתית עם הצבא. הפעם היחידה שבה יצא לעימות פומבי עם הצבא היה כאשר החליט לכנס את הפרלמנט, אף שזה פוזר בגיבוי הצבא בטענה שבחירתו לא הייתה חוקית.
אלא שלכולם היה ברור שהמצב הזה בעידן מצרים החדשה, שבו הצבא הוא למעשה שותף לדרג המדיני ולא כפוף לו, לא יוכל להימשך זמן רב. מורסי המתין בשקט עד שנקרתה בדרכו הזדמנות נוחה.
הפיגוע בחיילי הצבא המצרי בסיני חשף לא רק מחדל של המודיעין הכללי, אלא גם של הצבא כולו, שלא היה קשוב להתרעות ולא סיכל את הפיגוע. מורסי ניצל זאת והוביל מהלך דו-שלבי. תחילה הדיח את ראש המודיעין הכללי ואת מושל סיני. אחרי כך יצא לבקר בסיני עם שר ההגנה והרמטכ"ל, ואמש הדיח גם אותם.
ההדחה שלהם ושל קצינים נוספים היא אמירה
אם הצבא המצרי ישלים עם כך ולא ינסה לערער על הפיחות במעמדו, או אז מורסי, איש האחים המוסלמים, יוכל בצדק להתגאות שהשיג ביממה אחת את מה שלקח לאיסלאמיסטים בטורקיה כמה שנים עד שהסיגו את הצבא לאחור והחזירו אותו ל"ממדיו הטבעיים". אבל הסיפור לא מסתיים כאן.
מעבר לסמכויות שלקח לעצמו ואיבד אתמול, הצבא המצרי זכה במשך כל שנות מובארק וגם לפניו לטובות הנאה כלכליות אדירות, וקצינים בכירים מושקעים בעשרות אחוזים במשק המצרי. אם ינסה מורסי לקחת מהם גם את זה, צריך לראות אם גם הפעם יהיו מוכנים לוותר בנקל.
מורסי עשה אתמול עוד צעד חשוב בדרך לביסוס מעמדו כ"נשיא של כל המצרים": הוא מינה לו לסגן שופט ודמות מכובדת, שאינה מזוהה עם אחד הזרמים הפוליטיים.
אבל בדרך לרכישת אמונם של מתנגדיו, בדרך לקו המטרה, הוא צריך גם לדלג על משוכת החוקה, שטרם חוברה. האם ינסה לנצל את מעמדו המתחזק ואת הרחקת הצבא כדי לצבוע את החוקה בצבעים איסלאמיים חזקים, ברוח האחים המוסלמים? או שגם כאן יצליח למצוא נוסחה שמקובלת על כולם?
חילופי הצמרת הביטחונית והצבאית במצרים יחייבו את ישראל לפתוח ערוצי הידברות עם האישים החדשים, לא כולם פנים מוכרות לעמיתיהם בישראל. אבל הבעיה העיקרית של יחסי ישראל-מצרים בתקופת מורסי הייתה ונותרה סירובו של הדרג המדיני לכונן איתנו קשרים כלשהם, למעט שיתוף הפעולה בדרג הצבאי.
אקו"ם