כך יוצרים היסטריה
המסרונים של פיקוד העורף והדיווחים התכופים על תקיפה אפשרית באיראן, עלולים לפתח תופעה המכונה "בהלת המונים" בקרב האוכלוסייה
כך מתפתחת לה "בהלת המונים" (Hysteria Mass). בשפה הרפואית מוגדרת בהלת המונים כבהלה של קבוצת אנשים שיש להם מן המשותף, אשר מבטאים תסמיני חרדה באותו זמן.
תסמיני החרדה הם אינדיווידואליים ויכולים לכלול תסמינים גופניים כמו דפיקות לב, קוצר נשימה, מועקה בחזה; תסמינים נפשיים כמו פחד קיצוני, דיכאון ואיבוד עשתונות; ותסמינים התנהגותיים כמו הימנעות.
ההיסטריה ההמונית יכולה להתחיל מאירוע שיש בו "גרעין של אמת" (למשל, ראש הממשלה מודיע על סכנה של נפילת טילים על ישראל) או מאירוע מדומיין (אפשרות שעב"מים ינחתו בתל אביב). במקרה הראשון יכולה ללקות בחרדה קבוצת אנשים גדולה, ואלו יזינו את החרדה בשאר חלקי האוכלוסייה; במקרה השני בדרך כלל מתחילה ההיסטריה באנשים בודדים, לעתים באדם אחד, והשאר ניזונים מהחרדות שלו.
קשה להחזיר את הסוס לאורווה
המקרה הידוע ביותר של בהלת המונים אירע ב-1938 במסגרת תסכית הרדיו "מלחמת העולמות" של במאי הקולנוע אורסון וולס, שדימה פלישה מהמאדים. יותר ממיליון אמריקאים נכנסו לבהלה מוחלטת, יצאו לרחובות ושיתקו את המדינה.
לפחות 15 אחוז מהאוכלוסייה סובלים מחרדות, אולם השילוב של איום קיומי ואווירה פוליטית מתאימה עשוי להצית חרדות המוניות. יש להבדיל בין טיפול בחרדת האדם הבודד לבין טיפול בהמון.
לא כל חרדה מצדיקה טיפול כמובן, וחרדה קלה היא אפילו דבר בריא: היא זו שמדרבנת אותנו ללמוד לבחינה או להכין את המקלט ליום צרה. אצל אדם בודד הטיפול
המוצלח ביותר בחרדה הוא שילוב של טיפול תרופתי לצד טיפול התנהגותי-קוגניטיבי.
טיפול בילדים הסובלים מחרדה, בעיקר בקונטקסט של בהלת המונים סביב פחד ממלחמה, נועד בעיקר להרגיע את ההורים. במצבי חרדה הורה רגוע הוא גם הורה מרגיע, ולהפך.
לגבי הטיפול בהמון: במקרה של בהלת המונים הטיפול הכי טוב הוא מניעתי-כלומר לא לעורר בהלה - מכיוון שלאחר שהסוס ברח מהאורווה, קשה להחזירו לשם. משום שלא ניתן כנראה לתת פרוזאק לראשי המדינה או להכניס פרוזאק למי השתייה שלנו, כל מה שנשאר לנו, הרופאים, הוא לבקש מראש הממשלה וחבריו: אנא, הרגיעו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם