כבר לא משחק על בטוח
מיט רומני, המועמד הרפובליקני הזהיר, הבין שבקרב הפוליטי מול אובמה הוא חייב לנקוט בצעדים נועזים. זו הסיבה שבחר את פול ריאן כסגנו
מיט רומני (משמאל) ומועמדו לסגן הנשיא פול ריאן צילום: רויטרס
ריאן, יו"ר ועדת התקציב של בית הנבחרים, טוען שעד כמה שהאמת הזו אינה נעימה לאוזן, בראייה תקציבית הכסף הגדול לא נמצא אצל השכבה הדקה של אצולת הממון, אלא בתמיכה הכלכלית שמעניק הממשל הפדרלי ללמעלה ממאה מיליון אמריקאים שמקבלים קצבאות וסובסידיות. הוא לא מבקש לבטל את התמיכה הזו, אלא לייעל ולצמצם אותה באופן הדרגתי, לטענתו מתוך דאגה לדורות הבאים.
החוב הלאומי של ארה"ב עומד כיום על כמעט 16 טריליון דולרים, וגדל בקצב של כמאה מיליון דולרים מדי שעה. כל תינוק אמריקאי שיוצא לאוויר העולם נושא על כתפיו חוב של למעלה מ-50 אלף דולרים, שאותו יצטרך לשלם בדרך כזו או אחרת. בתנאים כאלה, טוען ריאן, בלתי אפשרי לשמר את המצב הנוכחי, שבו כשני שלישים מתקציב המדינה האמריקאי מופנים לתשלומי רווחה מסוגים שונים (בעיקר קצבאות, פנסיות לעובדי מדינה ולחיילים, וסבסוד שירותי בריאות).
אך בעוד שמחקרי דעת הקהל מראים שמרבית הציבור מסכים עם העיקרון הכללי של הצורך לקצץ בהוצאות, הרי שכאשר מבקשים מהאמריקאים לוותר באופן ספציפי על הטבה סוציאלית כזו או אחרת, לפתע התמיכה בקיצוץ נעלמת. זו בדיוק נקודת התורפה שינסה כעת הקמפיין של אובמה לתקוף, ושהופכת את הבחירה בריאן לסוג של הימור.
הנשיא כבר כינה בעבר את תוכניתו של ריאן "דרוויניזם חברתי", וכעת יכוונו יועציו לא רק לאוכלוסיות החלשות, אלא בייחוד לאמריקאים העומדים לפני פרישה, אשר "תוכנית ריאן" אמורה לפגוע בזכאותם לביטוח בריאות מסובסד עם הגיעם לגיל הפנסיה.
מועמד שקל לחבב
אפשר להניח בביטחון שרומני היה מודע לכך כאשר בחר בריאן, אך הגיע למסקנה שהדבר הדחוף ביותר מבחינתו הוא לשנות את מסלול הדיון הציבורי, שבשבועות האחרונים, כאמור, התמקד בנרטיב של הצגת דמותו כמיליונר מנוכר שאינו מהסס לפטר עובדים, ומבצע תרגילים פיננסיים נפתלים על מנת לחמוק מתשלום מסים. לקראת סוף השבוע האחרון, לראשונה, אף החלה להשתקף ברוב הסקרים תזוזת מצביעים לכיוונו של אובמה, שהגדיל את הפער המזערי שממנו נהנה עד תחילת אוגוסט.
תזוזה של מצביעים לכיוונו. אובמה צילום: אי-פי
של ריאן ב"טיקט" הרפובליקני יכולה להכניס את המדינה, הדמוקרטית בדרך כלל, למשחק האלקטורלי; ואולי חשוב מכל אלה: הוא נתפס כפוליטיקאי שקל לחבב ("Likable").
בעוד שההיסטוריה מראה שכל נשיא עם רקורד כלכלי גרוע כמו זה של אובמה הפסיד את כיסאו, היא גם מלמדת שלנשיאות נבחר כמעט תמיד המועמד שהציבור מחבב יותר – ובתחום הזה רומני זקוק לכל סיוע אפשרי.
במצבו הנוכחי, הצמוד, המרוץ לנשיאות פתוח לגמרי, ועל אף העדיפות הקלה שממנה נהנה אובמה, זהות המנצח ברורה רק למי שנותן למשאלות לבו להכתיב עבורו את ניתוח המציאות. אבל דבר אחד בכל זאת ברור: מיט רומני הבין שאם הוא רוצה להגיע לבית הלבן, הוא חייב להפסיק לשחק על בטוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם