מפקד חטמ"ר גולן: כך סייעתי להפיל את אסד
לפני שנה עמד אל"מ אשכול שוקרון, מפקד החטיבה המרחבית גולן, מול החלטה אסטרטגית: לירות או לא בנחיל הסורים שנהרו לגבול
- דיווח בסוריה: סגנו של אסד ערק לירדן
- שר החוץ הסורי: מי שחושב שיביס אותנו - חולם
- סוריה הושעתה מהארגון לשיתוף פעולה איסלאמי
הם היו חמושים במקלות, אבנים וברזלים, ולפתע, בהחלטה מתוזמנת, החלו להסתער על הגבול. על שוקרון, שאבן נזרקה במהלך האירוע לפניו, הוטל לקבל החלטה הרת גורל בתוך שניות בודדות: האם לתת הוראה לירות בכל מי שמנסה לגנוב את הגבול, ולגרום כתוצאה מכך למאות הרוגים; או לא לירות, ולהסתכן בכניסת ההמון לישראל.
אסד, יש לשער, ישב באותם רגעים בדמשק והמתין בציפייה לחזיון אימים של מאות הרוגים סורים מירי ישראלי - חיזיון שיכול היה לחולל תפנית ולהסיט את האש מהתקוממות בסוריה, שנפתחה מספר שבועות קודם לכן. שוקרון נתן הוראה לא לירות בכל מי שעובר את הגדר. השאר היסטוריה. עשרות סורים חדרו לישראל והוחזרו )ארבעה נהרגו (, אסד לא קיבל את מבוקשו ומצבו מאז רק מידרדר.
אל"מ שוקרון, 43, נשוי ואב לארבעה, סיים לאחרונה את תפקידו בגולן ואת שירותו הצבאי בן ה-25 שנה (רשמית יפרוש בנובמבר). במהלך השנים הוא שירת כמעט בכל זירת לחימה אפשרית, בין היתר היה סמח"ט החטיבה הצפונית בעזה בעת פרוץ האינתיפאדה השנייה וסמח"ט החטיבה המרכזית של אוגדת הגליל במלחמת לבנון השנייה.
כשמונה לתפקיד מח"ט הגולן, מקום מגוריו, דיבר בראיון שנערך עמו אז על אזור שקט עם נוף יפה ועל משלוחי תפוחים לסוריה. אבל באותה נשימה גם שרטט תמונה, נבואית כמעט, בהצביעו על סוריה: "שום דבר לא מבטיח שמה שהיה עד עכשיו זה מה שיהיה בעתיד". רצה הגורל והעתיד הזה הלך והשתנה מול עיניו - הגבול השקט ביותר של ישראל התעורר.
באמת האמנת עם כניסתך לתפקיד שתסיים אותו במצב כזה של פעילות ענפה סביב הגבול?
"יש משהו שליווה אותי בהרבה תפקידים שעשיתי: אני נכנס לגזרות שקטות, ובסוף קורה משהו. תראה, רמת הגולן מקום שקט, יפה, מתעסקים בתפוחים ומעבר כלות ושייחים לסוריה, אבל העסק יכול להשתנות מהר. אם אני צריך לסמן את נקודת המפנה האמיתית זה יום הנכבה. האירוע הזה אמנם הסתיים טוב, אבל יכול היה גם להסתיים הרבה יותר גרוע, והוא הפיל הרבה מאוד אסימונים. הגבול הזה לא קיבל התייחסות ממשית מאז מלחמת יום כיפור.
"אמרו: 'בסדר, לא קורה שם כלום, אפשר לשים שם יחידות מילואים, אפשר להוריד כוחות, לא צריך להשקיע באיסוף. ואם המכשול ישן (זה שאמור להכשיל חדירה של צבא סורי לגולן - א"ד), אז בסדר, שיישאר ישן'. אבל האירוע הזה גרם לאנשים לחשוב שצריך להתחיל להתכונן לאירועים נוספים. התחלנו תהליך עמוק והיום אנחנו מבינים, לאור פרפורי הגסיסה אחרונים של אסד. . .".
שומעים את זה כבר הרבה זמן מראשי מערכת הביטחון אבל זה לא קורה.
"אני אף פעם לא אמרתי מתי זה יקרה. כשאתה מעריך, השאלה היא מה הבסיס להערכות שלך. אני מסתכל על המציאות. קח שלטון שיש נגדו התקוממות - בהתחלה עממית ואחר כך חמושה - ומוקם שם צבא מצויד עם אמל"ח ומפקדים שערקו, ויש צבא בסוריה שנלחם בצבא אחר. הדבר הזה לא יכול להימשך לעולם. קודם כל, בגלל היכולת הכלכלית. ברגע שאנשים יגיעו לפת לחם ומחסור במים - וזה קרוב - לא יהיה להם מה להפסיד.
"הסיבה
לאן זה ילך?
"יש הרבה מאוד תרחישים. אני תמיד השוויתי לאוגדת אילת. אובדן המשילות בסיני לעומת אובדן המשילות באזור החיץ. עד הנכבה, נכון שהיה גבול בין מדינות עוינות ללא הידברות, אבל יש שם שלטון שיש לו אינטרסים למנוע אירועים בגבול, ואסד עשה זאת. היום זה כמעט לא ביכולותיו, הוא נדחק לדמשק. לתוך זה נכנסים ארגונים אחרים כמו הג' יהאד העולמי שרק מחכים להזדמנות. הסכנה היא שייווצר אזור ספר בלתי נשלט עם הרבה מאוד ג'יהאד עולמי ואמל"ח בגבול יחסית ארוך להגנה, 120 ק"מ".
אז אולי משפחת אסד בכלל טובה לישראל ואנחנו טועים ברצון לראותה מסתלקת?
"אני חושב שזה לא בשליטתנו. ישראל לא צריכה לעשות שום דבר אקטיבי, כל התערבות מצדנו במה שקורה שם לא תהיה טובה. דרושה לנו סבלנות, צריך לעקוב אחרי הדברים בצורה מאוזנת ושקולה. אין ספק שיש הרבה מאוד תהליכים סביבתיים שיכולים להשפיע על מה שקורה בסוריה ולשמש עבור אסד גלגל הצלה. לדוגמה, מערכה מול חיזבאללה או אפילו בהיקף יותר רחב, שאוטומטית תגרום לאסד להיכנס לתוכה, כדי שיוכל להגיד:'אני עסוק מול האויב הציוני, שבו בשקט עכשיו'. הוא לא ייזום את זה, לדעתי, אבל זה בהחלט יכול לשנות את המאזן. לכן העסק כל כך מורכב. קשה מאוד לנבא לאן זה ילך".
יכול לקרות בגולן אירוע כמו זה שהיה ליד אילת לפני שנה? חוליה חודרת מסוריה והורגת אזרחים?
"מה שהטריד אותי מאוד בתפקיד, זה פיגוע כמו בכביש 12, עד רמה שתרגלנו את האירוע הזה אחד לאחד ועשינו השתלמויות בנושא. אני חושב שנוכל לספוג אירוע שבו חיילים נפגעים על ידי חמושים או מטען, מה לעשות שהמקצוע הזה מסוכן. אזרחים נפגעים זה בלתי נסבל. והאירוע בכביש 12 התרחש בגזרה עם מאפיינים מאוד דומים. החוכמה היא לעשות את הכל כדי שהצד השני יבין שזה לא פשוט כמו שזה נראה. לייצר הרתעה מול הארגונים האלה ושיבינו שיש להם מה להפסיד מאירוע כזה".
אבל הרי זה לא השלטון המרכזי שמבצע פיגועים כאלה, אז מה אפשר לעשות אם חוליה נכנסת ומבצעת פיגוע?
"תראה, לתפיסתי יש משטר בסוריה, אבל זה כבר דיון אחר. יש מנהיג בסוריה, וזה שהוא עסוק בהישרדות ממש לא צריך לעניין אותנו. יש כתובת. אם אתה מחפש את המפגע היחיד כדי לפגוע בו, אז אתה בעצם אומר שהמדינה לא אחראית, ושאותם ארגונים קיקיוניים יכולים לעשות מה שהם רוצים, ושאנחנו נחפש אותם ולא נתבע מהמנהיג את האחריות. אבל זאת דילמה שאנחנו דנים ומדברים עליה. הדירקטיבה מאוד ברורה אבל זה גם עניין של הערכת מצב והשלכות להמשך".
בוא נחזור ליום הנכבה. האירועים בסוריה התחילו במרס, ויום הנכבה היה במאי. בטווח הזה, חשבתם שיכול להתרחש משהו כזה, התכוננתם?
"לא. אירוע הנכבה הפתיע אותנו. בעוצמה שלו, בתעוזה, בפרובוקציה הכל כך מתוקשרת שאסד ניסה להוביל מולנו. זה אירוע שבו ניסו לטמון לנו מלכודת אבל לא נפלנו אליה. להביא עשרת אלפים אנשים, רובם פליטים פלסטינים, להוביל אותם לגבעת הצעקות, לרקום מזימה שבה בשנייה כל ההמון מסתער לכיוון הגדר - זה היה הדבר המפתיע. התכוננו לתרחישים דומים במקומות אחרים, בקונטרה, אבל זה תפס אותנו כשיש בנקודה מ"פ ועשרה חיילים. זה לא מספיק כדי לעצור דבר כזה".
אז באיזה שלב ביום נפל לך האסימון שצריך להגיע לשם ומהר?
"הייתי כל הבוקר בתחושה שמשהו יכול לקרות באזור מג'דל כשמול זה יש לי מידע מאוד ברור בנוגע למקום אחר. הייתי שם בבוקר ואמרתי למ"פ: 'המידע לא פה, אבל תהיה כאן ואל תזוז'. הייתי באזור כשזה החל, הגעתי יחסית מהר, שתי דקות אחרי הראשונים שפרצו את הגדר. העוצמה הפתיעה. כמות האנשים, האומץ שלהם, הריצה דרך שדות מוקשים עם אבנים, סלעים, ברזלים, האלימות יוצאת הדופן שהייתה שם. לכן לא הייתה ברירה ובכל זאת לטפל בזה באש חיה. בסיכום האירוע נורו 220 מפגינים ונהרגו ארבעה. תוצאה סבירה, לגיטימית, שגם עברה יחסית חלק. היו טענות למה לא הרגנו את כולם, אבל בסדר, כשאתה לא אחראי אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה".
נסה להכניס אותנו לראש של מפקד שמקבל החלטה כזאת.
"תראה, אני מבין שזאת פרובוקציה ומלכודת. כשהגעתי כבר ראיתי 50 שעברו והם היו על הציר, כלומר העסק כבר נפרץ. אין פה עניין אם אני מאפשר להם לחדור או לא. עכשיו צריך לראות איך מטפלים וגורמים להם לחזור חזרה ואיך קוטעים את השובל שכשאתה מסתכל עליו הוא מפחיד מאוד - תחשוב על עשרת אלפים שיורדים אליך. הכל זה שניות של מחשבה. היה לי מאוד ברור שהתוצאה צריכה להיות מאוזנת. מצד אחד, לנהוג באגרסיביות, לא להרוג כי יש שם ילדים ונשים. היה לי ברור שתמונה של 50 גופות על הגדר זה טעות איומה".
לא חששת שאולי יש מחבלים שנכנסים עם כולם?
"תמיד יש את החשש הזה, אבל הייתי שם וראיתי שאלה לא מחבלים. ראיתי ילדים, נערים, נשים ומבוגרים, אמנם עם אבנים ובקבוקים, אבל אין חמושים, ואם היה אחד כזה, הוא היה נהרג בשנייה. הנכבה זה יום התקוממות, אתה מבין שלא באים לכבוש את ישראל קומנדו סורי. אני מבין שהאירוע כבר קרה וצריך לסיימו בצורה צבאית ראויה, כלומר להחזיר את כולם במינימום נזק כדי לא ליפול למלכודת התקשורתית.
"תזכור שאסד בתקופה הזאת כבר טובח בעצמו והוא אומר: 'בוא נשלח את כולם, מאות ייהרגו, ואז האירוע אצלי ייגמר'. לכן ההוראות שלי היו ברורות. קודם כל מי שיורה זה רק מפקדים-אני אישית גמרתי את האפוד שלי; רק כלים מדויקים יורים; ויורים רק לברך ומטה. הארבעה שנהרגו - זה יכול לקרות. תזכור שאני גם מבין שיש ערבוב של אזרחים ישראלים ממג'דל שאמס בתוך המון סורי, ומאוד הייתי מוטרד ממצב שהורגים אזרח ישראלי ולא משנה איפה הוא גר. אם היינו הורגים אנשים מהכפר, היינו במקום אחרי לגמרי. בסוף באמת תזכור שזאת הפגנה, הרי אנחנו לא הורגים מפגינים בשטחים. מי שביקר את הפעולה, שכח שבסוף מדובר באנשים לא חמושים. נראה הגיוני שאני נותן למאג לפתוח באש לתוך הקהל ולהרוג 300-200? ממש לא. זה לא ערכי, לא מוסרי ואפילו פחדני".
אפילו אם זה בא במידה מסוימת על חשבון הפגיעה בריבונות של מדינת ישראל?
"מה קרה? איזו ריבונות? בדרום נכנסים אלפים כל לילה, מה ההבדל? אני חושב שזה לא איום אסטרטגי. אז נכנסו 50, יצאו 49 ואחד נמצא בתל אביב. איזה נזק זה יצר לישראל? לא יצר. יצרנו הרתעה וביום הנכסה כבר היינו מוכנים. הצבא צריך ללמוד מטעויות. בנכבה לא היו לנו אמצעים לפיזור הפגנות, כי זאת לא גזרה עם תרחיש של הפגנות, אבל אז הצטיידנו, ובנכסה אף אחד לא חצה את הגדר".
אפשר להגן על ישראל בלי הגולן?
"זו כבר שאלה פוליטית".
אתה כבר על אזרחי.
"אין ספק שלרמת הגולן יש חשיבות אסטרטגית בהגנה. היא מאפשרת עומק, ואם אתה רוצה תשובה לשאלה הזאת, במסגרת המגבלות שעדיין חלות עלי, בוא נחזור ל-67' ונסתכל מה קרה שם. איפה הסורים ישבו, באיזה מרחקים וטווחים מיישובים. עכשיו תשים את הידע והאמל"ח שיש היום, ואני חושב שהתשובה תהיה ברורה. מעבר לזה אני גר כאן, אוהב את המקום, מלא בהיסטוריה, וזה לא מקום שנכון לוותר עליו בקלות. מצד שני, כשאתה הולך להידברות בין מדינות על שלום אז צריך להפעיל הרבה מאוד שיקולים. בסוף הסוגיה היא פוליטית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם