מה יודע פרס

מי ששכח מה תפקיד הנשיא הוא דווקא ראש הממשלה נתניהו, שניצל את קשריו ומעמדו המיוחד של פרס בעולם כדי להטיל עליו שליחויות מדיניות

אברהם תירוש | 22/8/2012 17:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
הנשיא עזר ויצמן נהג להתערב לא פעם בנושאים מדיניים ולהיפגש עם מדינאים זרים והעלה בכך את חמתם של ראשי הממשלה שכיהנו בזמנו. כך למשל, בתקופת רבין קרא ויצמן להאט את המו"מ עם הפלסטינים ולפתוח במו"מ על הגולן עם סוריה; בתקופת נתניהו אירח בביתו בקיסריה את יאסר ערפאת, ועוד ועוד. כשנשאל מדוע הוא מתערב, שהרי תפקידו ייצוגי בלבד, נהג ויצמן לענות: החוק קובע מה הנשיא צריך לעשות, הוא אינו אומר מה אסור לו לעשות.

שמעון פרס אינו זקוק לתירוץ הזה. שהרי מי שדחף אותו לתחוב את אפו לעשייה המדינית ולא לממחטה בלבד, וגרם לו להיות מעורב יותר מכל קודמיו, הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה. נתניהו ידע לנצל את קשריו ואת מעמדו המיוחד של פרס בעולם ואת נטייתו להעתיר שבחי שווא על אנשים שזה לא בדיוק מגיע להם, כולל על נתניהו עצמו, והטיל עליו שליחויות מדיניות שונות (אף כי גם טרפד פגישה שלו עם אבו מאזן).

כך זכה ביבי לסנגור נאמן אצל הנשיא ברק אובמה ומנהיגים אחרים, שעמל לשכנעם שראש הממשלה הישראלי רציני בכוונותיו כלפי הפלסטינים. פרס אפילו זיכה אותו, בהקשר אחר, בתואר המופרך "עושה היסטוריה".
לא זקוק לתירוצים כדי להתערב. פרס עם נשיא ארה
לא זקוק לתירוצים כדי להתערב. פרס עם נשיא ארה"ב  צילום: איי פי
לכן תגובת לשכת נתניהו לאחר דברי פרס בנושא האיראני כי "הנשיא שכח מהו תפקידו" הייתה יותר ממגוחכת. מי ששכח מהו תפקיד הנשיא הוא קודם כל ראש הממשלה, שכל עוד מעורבותו של פרס סייעה לו - לא ראה בה כל רע ואף רתם אותו לכך. אבל מרגע שהנשיא סטה מן הקו והתייצב בראש המתנגדים לתקיפה ישראלית באיראן, ניתן האות - ושנאת פרס הכבושה בימין מאז נבחר לנשיא השתחררה באחת. הוא חזר להיות בפי "מקורבי ראש הממשלה" חתרן ותבוסתן ושמאלן וגם סוכן זר המשתף פעולה עם האמריקאים ומתודרך על ידיהם, ומירי רגב כמעט פיטרה אותו. נו, מה אפשר כבר לצפות ממי שאמו ערבייה ויש לו מניות בתדיראן.
המלצה לווילנאי

בסך הכל אמר הנשיא דברים שקולים ומדודים, לא כפר חלילה בסמכות הממשלה להחליט והביע דעה לגיטימית המקובלת על רבים בציבור. אפשר לחלוק על דבריו, אבל לא לשלול את זכותו לומר אותם. ניתן להניח שנתניהו וברק שמעו את עמדתו בשיחות סגורות, והשאלה היא מדוע החליט לומר להם אותה עכשיו בפומבי.

אפשרות אחת היא שנואש סופית מנתניהו ומהתקוות שתלה בו, שיש לו גם חשבונות ישנים איתו ועם ברק שפגעו בו בעבר, והוא החליט שזה העיתוי המתאים להיפרע מהם ולהתעמת איתם. אפשרות אחרת, עניינית ומדאיגה יותר, היא שהוא יודע משהו שאנו איננו יודעים - שנתניהו וברק כבר החליטו על תקיפה ועל מועדה - וחש שעליו לעשות הכל למנוע אותה. ואולי שתיהן גם יחד.

ועוד שתי הערות: 1. נגד

פרס נטען כי טעה בהערכות שלו בעבר לגבי הסכם אוסלו, ההתנתקות מעזה והפצצת הכור בעיראק, ולכן עליו לשתוק עכשיו. נו באמת, אם על כל פוליטיקאי שטעה בעבר בהערכותיו תוטל תענית דיבור, אף פוליטיקאי לא יוכל לדבר.

2. מתן וילנאי ש"נמלט" מתפקיד השר להגנת העורף לסין, הכי רחוק שאפשר, הרגיע אותנו שאם רק תפרוץ מלחמה, הוא יעלה על המטוס הראשון הביתה. מיד הורגשה ירידה של ממש במפלס החרדה של הציבור. אבל כדאי להזכיר לשגריר וילנאי שלמרות התרומה המורלית שתהיה להופעתו בישראל, הרי אם אכן העורף יותקף ותפרוץ פה מלחמה אזורית, תפקידו החיוני יהיה להישאר בשגרירות בבייג'ינג ולדאוג שם לאינטרסים הישראליים. לא לשבת פה בממ"ד עם מסכה על הפרצוף (בתקווה שיש לו).

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אברהם תירוש

צילום: דעות

יליד תל-אביב, למד בישיבת "מרכז הרב" ואוניברסיטת תל-אביב, לשעבר חבר קיבוץ סעד. נשא בתפקידים בכירים ב"מעריב" מאז 1967, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ב-1983 וקיבל אות מפעל חיים 2010 מטעם ארגון "בני ברית". עורך הקובץ "הציונות הדתית והמדינה". מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן

לכל הטורים של אברהם תירוש

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים