דרוש סטרן: הליגה הכי אפורה
ברוכים הבאים לליגה הכי אפורה מאז ימי הפועל בלפוריה. לעסקנים הטובים לא אכפת, וכך האוהדים הופכים לעסקנים. ואפילו מי שכבר חושב לשים כסף, נעצר בשלב הגוגל
אין כאן כדורגל, תכניסו לכם את זה טוב לראש. כי אין כאן יו"ר מתאים וראוי. אדם, אישיות שתיקח את ליגת העל למחוזות של קדמה ומודרנה. לליגת ווינר יש את מועצת ההימורים, שכספיה תמיד היו שם ממילא, אבל אין לה ספונסר שיחתום על המחאה של עשרות מיליונים לזכות ההתאחדות ויעצב ענף ספורט פופולרי לחמש השנים הבאות.
ראש לשועלים: קבלו את מצעד הבוסים של ליגת העל
במקום ספונסר שכזה, אנחנו מקבלים עמותות אוהדים עם השקפת עולם וראייה כלכלית פרימיטיביות, שבכל העולם הנאור הן נחלת העבר. תקופת האבן והאדם הקדמון.
את אבי לוזון צריך לבלוע איכשהו. אין ברירה. נאטם חלון ההזדמנויות הנדיר שנפתח בעונה הקודמת, שהיתה אלימה ומכוערת במיוחד, לסלק אותו. ושטרן חלובה, האיש שבזכותו, אבל גם בגללו, לוזון עדיין מסתובב לנו בין הרגליים וממשיך להציק, נעלם ונאלם.
זה בדיוק הזמן לרענן את הזכרון: ללא תמיכת חלובה ומרכז הפועל האנכרוניסטי, אבי לוזון לא היה חוזר כמו טטאל'ה למכבי פ"ת, אלא שאנחנו אולי היינו זוכים לקריסת המרכזים והפיכת הכדורגל הישראלי לעסק כלכלי לכל דבר.
והפוטנציאל קיים. כי העניין עצום. רק המגרשים מתרוקנים. האוהדים הפוטנציאלים, כולל אלה שנוסעים עם ילדיהם לצפות בליגות האירופיות, היו רוצים להגיע עם המשפחות ולצפות בכדורגל גם בישראל.
הם רק רוצים טיפה תרבות. קצת אוירה אירופית עם ניחוח ספרדי, איטלקי, אנגלי או גרמני. מגרשי חניה נורמלים, כניסות ויציאות שפויות ומהירות, מחירי כרטיסים הגיוניים, שירותים בסיסיים נקיים.
צריך כאן דייויד סטרן שכזה. קומישינר. לא פוליטרוק. ממונה שיקבל סמכויות לחמש שנים במקביל לספונסר רציני וסולידי. אם יעקב שחר לא היה שחוק ועייף ואגואיסט לענייניה של מכבי חיפה, הוא היה מוביל מהלך גרנדיוזי והיסטורי יחד עם מיטש גולדהאר, ג'קי בן זקן, אלונה ברקת ואיזי שירצקי.
מהלך שיעביר את הכדורגל הישראלי מתקופת המערות לעידן הדיגיטלי. שיש לו מספיק תומכים ביציעים. אלא שמה לעשות, יותר ויותר אוהדים נוטשים את היציעים והופכים כאן לעסקנים.
בקיצור, להיכן שלא תפנה, אתה חוטף מכות איומות של ייאוש. נסוגים כאן בדהרה בלתי ניתנת לשליטה לעברי פי פחת. חג פתיחת עונת הכדורגל הוא כבר שנים סתם יום של חול. ולוזון לא מבין שיש לו חלק נכבד במצב המעיק שאליו נקלענו. שאישיותו והתנהלותו מרחיקים כל סיכוי לשינוי ולתמורה. ויום הפירעון הולך וקרב.
2. השרה לימור לבנת מנהלת מאבק מטופש נגד לוזון. אין לה סיכוי מולו בסגנון יווני-רומי-פתח תקוואי. וראוי לה לזכור כי מי שהולך לישון עם לוזון שלא יתפלא עם מי, ועם מה, הוא קם בבוקר.
3. כמעט באותו עניין, בוודאי שמאותה סביבה. מישהו שמע לאחרונה על עמוס לוזון? זה לא קצת משונה? אפילו על עמוס עוז שומעים יותר. חבר, אתה חסר. אבל בכל זאת, נראה שנסתדר.
4. בחור חכם, ברק אברמוב. מה לו חבורת אוהדים שיותר מאשר את בני יהודה, אוהדת את עצמה. וירא ברק כה וכה, אזר עוז, ובפליק פלאק אינטליגנטי נסוג לאחור. עכשיו שהאוהדים יחפשו פילנטרופ אחר, פראייר שיאפשר להם לנהל לו את המועדון. שהוא יביא את הכסף שעבורו עבד כל חייו, ואילו הם יעשו בו כרצונם.
אברמוב עוד יכנס לפנתיאון הספורט הישראלי כמי שעשה סדר במאהל הפראיירים. במאהל שלו פראיירים לא רק נעלמים, גם לא אכפת להם מי יחליף אותם. אם בכלל.
5. תשמעו סיפור, אפרופו אברמוב. לפני זמן קצר הצליחו ניר ברקת ואיציק קורנפיין לשכנע מיליונר יהודי אמריקאי מהליגה של רון לאודר ושלדון אדלסון, לרכוש את בית"ר ירושלים. כמו
איש העסקים ביקש עוד ניירת ומספרים. הגיעו למשהו כמו 100 מיליון דולר שהשקיע בבית"ר ארקדי גאידמק. המספרים הללו לא הרתיעו את הטייקון, שבשלב מסוים העביר את ניהול המו"מ עם ברקת וקורנפיין לבן שלו. הבן הפגין נכונות ורצון. אלא שהבן הזה החל לנבור לא רק בניירת ובמספרים אלא גם בהיסטוריה הלא רחוקה של בית"ר.
מדובר במשפחה עם השקפת עולם ימנית מתונה, מרכז-ימין שכזה, שבית"ר אמורה היתה להיות תרומה לקהילה בעבורם. ובעודו נובר ומגגל, מלשון גוגל, גילה הטייקון ג'וניור כמה פרטים שהפריעו לו. למשל, האוהדים. כמובן שלא כולם, אלא אותו קומץ שמירר את חיי גאידמק למרות מאות המיליונים שהשקיע. או הקריאות הגזעניות מהיציע המזרחי.
זה היה שילוב קטלני מבחינת הרוכשים הפוטנציאליים. קומץ או לא קומץ, גוגל אמר ועשה את שלו. זה לא בשבילנו, החליט הבן, והאב קיבל את דעתו. האם יש סיכוי שרוח הקודש תעשה את שלה, והבן והאב ישנו את דעתם ובכל זאת ירכשו את בית"ר? כדברי אחד ממשתתפי המו"מ: שום סיכוי, גם לא הקלוש ביותר.
6. כבר כמה ימים אני משתעשע ברעיון שלפיו אם יוסי בניון לא ימצא קבוצה כלבבו באנגליה או בליגה בכירה באירופה, הוא יחזור לישראל. לא למכבי חיפה - להפועל ב"ש. תגידו תמים, פנטזיונר. יכול להיות. אבל בניון הוא בדיוק המקרה בו שחקן אחד עשוי להשפיע לא רק על קבוצה או עיר, אלא על הליגה כולה ואף על מדינה שלמה.
7. קסאנו לאינטר ופאציני למילאן. גליאני השתגע. איך הקוואליירה מאפשר לו מהלך הזוי שכזה. אפילו שקסאנו התנהג לא יפה אחרי היורו הענק, כי מילאן טיפלה בו בצורה מעוררת כבוד כאשר לקה בלבו בעונה שעברה, והוא החל לדבר על רצון לעזוב כי אלגרי לא בונה עליו בהרכב.
גליאני חייב היה להתגבר על היצרים. מילאן בקושי עברה את רף ה20- אלף מנויים לעונה. שיא שלילי של שנים רבות. ופאציני לא הוסיף בינתיים אפילו לא מנוי אחד.
משהו לא טוב קורה למילאן. לא רק שברלוסקוני עסוק בשיבה לחיים הפוליטיים (ימים הקרובים הוא עומד להכריז על התמודדות על ראשות הממשלה) אלא שנשיא אינטר מוראטי התחיל להבין משהו בביזנס של הקאלצ'יו איטליאנו.
וזה יותר מדי עבור אוהד מילאן אמיתי, שידע להעריך את ניתוקו של נשיא אינטר. כי איך אפשר לשכוח לנראזורי את הוויתור על פירלו לפני עשור, שהפך את מוראטי ליקיר הרוסונרי.
8. ברור לי שהאוהדים הרבים בישראל של ריאל וברצלונה לא יבינו, ולכן גם לא יקבלו, את הדברים - אבל הם חייבים להיאמר: שני המועדונים חיים בסרט שסופו מר. לא יכול להיות אחרת. ספרד על סף פשיטת רגל.
מנהיגיה כבר מזמן פושטים יד ומתחננים לעזרה מארה"ב, גרמניה, אנגליה, הבנק העולמי ובנקים פרטיים במטרה למנוע את פשיטת הרגל הצפויה, ואחוז האבטלה בספרד הוא הגבוה בעולם המערבי.
כל אלה אינם עושים רושם על ראשי ריאל וברסה, הסובלות מגרעונות ענק, אבל ממשיכות להתנהג כתמול שלשום. כאילו מסביב ספרד פורחת. התקציבים שם נעים סביב מיליארד יורו לשנה! זהו טירוף וחוסר אחריות. גם אם נשיאי המועדונים בטוחים שיום יבוא והבנקים של מדריד וקטאלוניה יסגרו עבורם את האוברדרפט, מה שכלל וכלל לא בטוח כיום, חייבים לעצור אותם.
אתה לא יכול להמשיך ולהשתולל עם משכורות עתק למסי, מוריניו ורונאלדו כאשר מסביבך אנשים חיים על לחם ובצל. זה לא רק חוסר הבנה וחוסר רגישות. זו כבר חזירות. אם לא פאשיזם.
אקו"ם