זה בדיוק מה שביקשתי
חתן פרס נובל לפיזיקה אולי לא ייצא מהישיבה התיכונית שבה לומד הבן שלי, אבל יש לה כלים להוציא את האנשים הכי טובים שהמדינה צריכה
- רוצים להראות לכולם את הילדים חוזרים לבית הספר?
כאבא שילדיו סגרו יחד עד היום 33 שנים בבית הספר, מצופה ממני בוודאי להצהיר כאן בקול גדול, בעיקר כדי שגם ילדיי ישמעו, שאני מקווה שהמפגש בינם לבין מערכת החינוך יוליד ציונים גבוהים, תעודה טובה ובגרות מצוינת. אבל לא. אף אחד מאלה לא היה במקום הראשון עבורנו כשחיפשנו מוסדות חינוך שיהלמו את ציפיותינו. זה לא שאנחנו מעמידים את הילדים בפינה כשהם משיגים מאה במבחן, אבל זה ממש לא העניין.
לפני כמה חודשים יצא לי לשבת לשיחה עם אחד מאלה שנהוג לכנותם "גורם בכיר במערכת החינוך". כשהוא דיבר איתי על המדדים שהוכנסו בשנים האחרונות למערכת, מדדים שמאפשרים לבחון כל תלמיד וכל בית ספר, סיפרתי לו שאני מאמין קטן מאוד במדדים הללו. שאת מה שאני מחפש במערכת החינוך לא רואים שם, בסבך המספרים. שם בודקים את המיצ"ב ואת ממוצע הבגרות כדי להשוות לשנה שעברה ולממוצע בסקנדינביה, ולי זה בכלל לא מזיז.
סיפרתי לו על הישיבה התיכונית בסוסיא שבה לומד הבן שלי. אמרתי לו שלמרות ההשקעה בלימודים והציונים הטובים, אני מוכן להמר שחתן פרס נובל לפיזיקה לא ייצא מהישיבה הזו, אבל יש לה את הכלים להוציא את האנשים הכי טובים שהמדינה הזו צריכה. אמרתי לו שעוד לא הומצא הסולם שיכול למדוד את הערכים שמקבלים במקום הזה. שהילדים שגדלים שם יהיו מחר במקומות שבהם אפשר לתת הכי הרבה כי זה מה שמלמדים אותם. שהם יתרמו מה שרק יוכלו כי זה מה שהם רואים מסביב. שהם יהיו סקרנים כי בראיון הקבלה לישיבה הרב שאל אותם על ולדימיר פוטין ועל הכנסייה הקופטית במצרים.
סיפרתי לו, לאיש החינוך, על המבחנים בשיעור תנ"ך אצל ראש הישיבה. הילדים יושבים לבדם בבית המדרש ובסוף המבחן משווים את התשובות שלהם לאלה שהוא הכין, מעניקים לעצמם ציון ומכתיבים אותו למזכירה. "יצא לי 83", סיפר לי הילד אחרי המבחן הראשון, "אבל רשמתי 80 כדי להיות בטוח שאני לא לוקח לעצמי נקודה שלא מגיעה לי". העיניים שלי נצצו מהתרגשות
כשראיתי את הילד יושב בחופש עם מפות סימון שבילים ומתכנן עם החבר'ה טיולים בנחלי הגולן, במקום לשבת על פייסבוק, ידעתי שזה בדיוק מה שביקשתי. אם מישהו מהילדים שלי יסיים במתמטיקה עם 80, הוא יוכל לשפר בעתיד. את החינוך שהבנות שלי מביאות הביתה, את הערכים שהן מקבלות, את רוח ההתנדבות והנתינה שהן סופגות, את הדוגמה האישית שהן רואות מהצוות החינוכי בקריית החינוך בשעלבים, את זה לא אהיה מוכן להחליף בעד שום ציון שבעולם.
אני שומע סביבי רבים המוציאים רעה את דיבתה של מערכת החינוך. מצטער, לי יש רק מילים טובות. הבוקר התחלנו בבית את הספירה לאחור לקראת אסיפת ההורים הראשונה. אנחנו עורכים אותה מדי יום שישי סביב שולחן השבת. זה הרגע הנכסף של השבוע שבו יושבים כולם, הילד מהישיבה והילדות מהאולפנה והשתיים מבית הספר, ומביאים הכל הביתה. את החוויות, את הסיפורים וגם משהו ממה שלמדו השבוע. זו אסיפת ההורים האמיתית והמענגת ביותר בעולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם