זעקה של סבא
בלימת האלימות חייבת להיות משימה ראשונה במעלה של מערכת החינוך וההורים. וגם: כיצד הפך שר החוץ לשר התחזוקה
היום האלימות במוסדות החינוך בפרט ובקרב הנוער בכלל היא בעיה מטרידה הזועקת לפתרון. ממש סכנת חיים. הנה שלשום, בעת שפתיחת שנת הלימודים נחגגה בכותרות גדולות, נדחקה לשולי העיתון ידיעה, עוד ידיעה, על נער ונערה בני 15 ו-16 שהוכו סתם כך בידי קבוצת תלמידים בני 15-14, ואנו קוראים סיפורים כאלה ללא סוף, גם על גילאים צעירים יותר, ולבנו נעשה גס בהם.
בלימת האלימות הזו חייבת להיות משימה ראשונה במעלה של מערכות החינוך ואכיפת החוק ושל ההורים, שחלקם, מרגע שהפקידו את ילדיהם בידי המורים, אינם מתעניינים עוד במעשיהם. קטונתי מלהציע הצעות. מה שאני יכול לתרום הוא זעקתו של סבא וקריאתו לכל הגורמים לפעול בשילוב ידיים למען הצלת ילדינו-נכדינו.
זה חשוב פי אלף מעוד פרק בהיסטוריה או ממשוואות בשלושה נעלמים, שמאז למדתי לפתרן, לפני עשרות שנים, לא יצא לי לעשות בהן שימוש כלשהו. נכון, קשה לחנך לאיאלימות במדינה אלימה, אבל חינוך בכלל הוא משימה קשה, אז התאמצו בבקשה.
והמשימה השנייה, חשובה וקשה אף היא, מורים יקרים, היא חינוך תלמידיכם להיות בני אדם. "מענטשים". לפני שאתם עמלים להחדיר למוחם, כאוטומטים, את החומר שנקבע בתוכנית הלימודים עד תומו, החדירו ללבם אורחות חיים של אנושיות, הבנת האחר, יושר, הגינות ודאגה לזולת. על פי "תוכנית הלימודים" של הנביא מיכה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך". בהצלחה.
ליברמן אינו סופר את ראש הממשלה
2. ואם תרצו גם זו אלימות. שר החוץ אביגדור ליברמן הכה שוב בראשית השבוע, כשניסה להסביר בראיון ל"הארץ" את פשר מכתבו מהשבוע שעבר לשרי החוץ של הקוורטט, שהפתיע את נתניהו ואת הממשלה כולה, ובו קרא להדיח את אבו מאזן.
הסברו התמקד בעיקר בשאלה מדוע קפץ עם המכתב דווקא עכשיו. לטענתו, הוא בחר בעיתוי זה מפני שאבו מאזן עומד לבקש מעצרת האו"ם הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67' וצירופה כמשקיפה לאו"ם ומתכנן שההצבעה על כך תתקיים אחרי הבחירות בארצות הברית. "אבו מאזן מפעיל נגדנו טרור מדיני. . . צריך לעשות לו אותו דבר", הסביר .
אף מילה על השאלה מדוע קפץ בכלל, ללא תיאום עם ראש הממשלה וללא החלטת ממשלה בנושא, ובאיזו
מדינה נורמלית שר חוץ שמתנהג כך אינו עף מתפקידו בתוך יום. למען האמת, הוא כלל לא נשאל על כך בראיון, שבשוליו רק התבקש להגיב על הביקורת של שר הביטחון עליו והשיב תשובה לגלגנית שתמציתה: איני סופר אותו.
העניין הוא שליברמן אינו סופר גם את ראש הממשלה, המגיב בשפה רפה על תעלוליו ואחר כך מתגאה בקואליציה היציבה שלו. היא יציבה כל עוד נתניהו מרכין ראשו בפני שר החוץ שלו ונזהר מלהרגיזו. שהרי ברצות ליברמן יש קואליציה וברצותו אין, אז מדוע שלא יעשה מה שבא לו? שר חוץ של ממש הוא לא. מנהיגים חשובים, להוציא פוטין, אינם רוצים לראותו. אבל הוא שר התחזוקה. מחזיק את ראש הממשלה במקום רגיש. מחזיק באופן יציב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם