קורבן תעמולה
פסיקת ביהמ"ש כי המדינה לא אשמה במותה של רייצ'ל קורי היא משב רוח מרענן בשיח המשפטי. קורי הפכה לקורבן של תעמולה הסתה
הן נכתבו על ידי השופט עודד גרשון מביהמ"ש המחוזי בחיפה, שדחה את תביעת משפחת רייצ'ל קורי לפיצויים ממדינת ישראל. הנה, אפשר להיות משפטן, אפשר להיות שופט, אפשר להאמין בזכויות אדם, ועדיין לא לאבד את הקשר עם המציאות ועם השכל הישר. זו בהחלט בשורה מעודדת.
מותה של רייצ'ל קורי הוא אירוע מצער משום שכל אירוע שמסתיים בפגיעה בחיי אדם הוא אירוע מצער. קורי הפכה לקורבן של תעמולה והסתה, שהובילו אותה לשנאה תהומית. אסור שתהיה כאן טעות. רייצ'ל קורי לא הייתה רק אנטי-ישראלית אובססיבית. היא הייתה גם אנטי-אמריקאית. היא אימצה לחלוטין את עקרונות הקואליציה האדומה-ירוקה (רדיקלים משמאל וג'יהאדיסטים) והאמינה בתעמולת השטן הגדול והשטן הקטן.
זמן קצר לפני מותה הטראגי היא צולמה יחד עם חבורת ילדים פלסטינים בעזה כשהיא מבעירה דגל אמריקאי. הילדים בתמונה דווקא נראים מחויכים. ספק אם היה להם מושג מה קורה שם. אבל קורי עצמה נראית שם כמי שמצויה באקסטזה. זו התוצאה של שטיפת המוח שעברה. זה מה שהיא ביקשה להעביר לילדי הרצועה. זה מה שהוביל למותה.
השופט מציג את תמונת הרקע לאירוע. אלה היו ימים של טרור ללא הפסקה: "החל מחודש ספטמבר 2000 ועד למועד האירוע נשוא התביעה (16.3.2003) נזרקו במרחב הציר קרוב ל-6,000 רימונים לעבר כוחות צה"ל, בוצעו כ-1,400 ניסיונות ירי וצליפה, הונחו כ-150 מטעני צד, נרשמו כ-200 אירועי ירי של נשק נגד טנקים וכן למעלה מ-40 אירועי ירי פצצות מרגמה. האירועים האמורים גרמו לפציעתם ולמותם של ישראלים רבים".
פעילי ISM, כמו גם כתב התביעה, טענו שהפעילים הגיעו למקום כדי למנוע הריסה של בית משפחה פלסטינית. האמת כמובן הפוכה: "המשימה לא הייתה, בשום פנים ואופן, להרוס בתים", קבע השופט. הבולדוזר עסק ביישור שטח שבין קפליו הונחו מטעני צד.
דקות לאחר שניתן פסק הדין טען האב שבתו ניסתה למנוע הריסת בית. הוא לא ייתן לעובדות לבלבל אותו. צה"ל, קבע השופט, נקט כל דרך אפשרית כדי לפנות את המפריעים. הם התעקשו. פעולת היישור התעכבה. הדחפור פנה למקום
גם לפי עדות מומחה מטעם התביעה, נהג הדחפור לא היה יכול לראות את קורי. היא הייתה מחוץ לשטח הראייה. ההמשך ידוע. והשופט מסכם: "אני קובע באופן חד-משמעי כי אין שחר לטענת התובעים על כך שהדחפור פגע במנוחה במתכוון".
מדובר בפסק דין חשוב משום שהטענה המרכזית במסגרת מלחמת הדמוניזציה היא שישראל פוגעת בכוונה תחילה בחפים מפשע. זה היה הסיפור בפרשת מוחמד אל-דורה, שככל שיורדים לעומקה מתגלים כזביה; זו הייתה הטענה המרכזית של גולדסטון, והיא ממשיכה להדהד גם לאחר שחזר בו; וזו הייתה הטענה של קמפיין רייצ'ל קורי.
השופט עודד גרשון השכיל להפריך בחוכמה את הטענה. לא תם ולא נשלם. לעלילות נגד ישראל יש יכולת להתגבר בקלילות על מכשולים זניחים כמו מציאות, עובדות, נתונים, ראיות. ובכל זאת, לשוחרי האמת פסק הדין הוא בשורה מרעננת. לאחר כל כך הרבה שקרים, זכתה האמת לרגע של תקומה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם