בסין מגבילים רכישת מכוניות; אובמה מנסה לצמצם צריכת הדלק
אחת הערים הגדולות בסין הגבילה באופן משמעותי רכישה של רכבים חדשים. בארה"ב אושרה תקנה המחייבת את היצרנים להקטין את צריכת הדלק הממוצעת. האם כך אפשר באמת לשפר את התחבורה ולצמצם זיהום האוויר? כנראה שלא, זה פתרון לטווח הקצר. עסק ירוק
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
מדובר בקפיצה משמעותית – כמעט פי שניים מהתקן הקיים, שאמורה להיטיב עם הנהגים והסביבה כאחד – לפי הערכות, החיסכון בצריכת הדלק יהיה שווה להורדה של דולר אחד במחיר הדלק (לגלון) בשנת 2025 (בערך 25 אחוז ממחירו היום), או 8,200 דולר חיסכון למשפחה בסך הכל. בנוסף התוכנית תחסוך צריכה של 12 מיליון חביות נפט, או 6 מיליון טון של גזי חממה. נשמע אסטרטגיה מנצחת, לא? תלוי את מי שואלים.
עוד בעסק ירוק:
◄חלום על בית - הדור הבא
◄לשכור את המכונית של השכן
◄קרבות אוויר: הטיסה פלטה גזי חממה? חברת התעופה תשלם
הנשיא אובמה ברך כמובן על התקן החדש. "תקני הדלק החדשים מייצגים את הצעד הכי חשוב שעשינו להקטין את התלות שלנו על נפט זר", הוא אמר בהודעה הרשמית של הבית הלבן. "באמצע העשור הבא המכוניות שלנו יצרכו כמעט 55 מייל לגלון (23 ק"מ לליטר, ר.ג.), כמעט כפול ממה שהן צורכות היום. זה יחזק את ביטחון האנרגיה של האומה שלנו, זה טוב למשפחות מעמד הביניים ויעזור ליצור כלכלה חזקה".
הוא מן הסתם צודק לגבי העובדה שמדובר בצעד הכי חשוב שנעשה בזמן האחרון להקטין את התלות של ארה"ב בנפט זר, אבל העובדה הזו היא גם בבואה של אוזלת היד של הממשל לגבי נקיטת צעדים משמעותיים אחרים בנושא. כמובן שחלק מכך נובע מההתנגדות העיקשת של הרפובליקנים לכל תוכנית שעשויה להועיל לסביבה, אך באה על חשבון הרווחים של חברות נפט. גם הפעם הם לא אכזבו והתגובה מהמטה של מיט רומני לא אחרה להגיע. תמיכה בתקן החדש, כמו שאתם יכולים לנחש, לא תמצאו שם.
"המושל רומני מתנגד לתקנים הקיצוניים שהנשיא אובמה אוכף, אשר יגבילו את האפשרויות למשפחות אמריקאיות", הודיעה אנדראה סול, דוברת הקמפיין של רומני. "הנשיא אומר לבוחרים שהתקנות הללו יחסכו להם אלפי דולרים במשאבה, אבל תמיד שוכח להזכיר שהחיסכון יימחק בגלל הצורך לשלם אלפי דולרים מראש", היא הוסיפה.
התשובה הרפובליקנית אם כך בנוייה משני טיעונים. הראשון הוא שהממשל מכופף את ידה של תעשיית הרכב ובכך מגביל את החופש של האזרח האמריקאי, או במילים אחרות – למה לכפות על האזרח האמריקאי שוק של מכוניות קומפקטיות ולא לתת לו לעצב את השוק לפי ראות עיניו וסדרי העדיפויות שלו? הטיעון השני הוא שמכוניות קומפקטיות ו/או יעילות יותר עולות יותר כסף, מה שיקזז את החסכון הצפוי בצריכת הדלק, ולכן בסופו של דבר כל הטיעון לגבי חיסכון כספי הוא פשוט לא נכון.
נתחיל דווקא עם הטיעון השני. הטיעון של הרפובליקנים הוא כנראה לא נכון, אם כי סביר להניח שגם המספרים של הממשל לא מדויקים. עם זאת הכל תלוי כמובן באיזה מודל ושנה אתה קונה ומה הבסיס להשוואה – האם ב-2010 (שנת הבסיס לחיסכון בחישובי הממשל) היה לך SUV זללן דלק או הונדה קטנה וחסכונית? המספר שבו נוקב הממשל, חיסכון של כ-8,000 דולר, מתייחס לדוגמה לרכישת מכונית חדשה בשנת 2025. ריי לאהוד, מזכיר התחבורה, הסביר שהחסכון בדלק יעבור בקלות את התוספת למחיר של 2,000-3,000 דולר עבור מכוניות חדשות ויעילות יותר.
מדובר בהנחה סבירה,
לגבי הטיעון הראשון לגבי הגבלת החרויות של הצרכן האמריקאי, הרי שהוא מזכיר לי משפט שג'ונתן פרנזן כותב בספרו "חופש'" וולטר, אחד מגיבורי הספר, אומר שם כך: "זה הכל סובב סביב אותה בעיה של חרויות הפרט. אנשים הגיעו למדינה הזו בגלל כסף או בגלל חופש. אם אין לך כסף, אתה נצמד לחרויות שלך חזק יותר. אפילו אם עישון יהרוג אותך, אפילו אם אין לך מספיק בכדי להאכיל את הילדים שלך, אפילו אם הילדים שלך נורים על ידי מטורפים עם רובים. יכול להיות שאתה עני, אבל דבר אחד שאף אחד לא יכול לקחת ממך הוא החרות לדפוק את החיים שלך באיזה אופן שתרצה".
מעבר לכך, באופן טכני, הטיעון הזה שגוי כי התקנות החדשות השאירו מקום להתאמה של התקן בהתאם לרכישות בפועל של הצרכנים, כך שאם מחירי הדלק ירדו באופן מפתיע וכולם יתחילו לקנות מכוניות זללניות דלק, הרי שהתקן ישתנה בהתאם כלפי מטה. מצד שני, גם אם המחירים יקפצו לשמים וכולם יתחילו לקנות פורד פיאסטה, מיני קופר וניסן ליף, הרי שהתקן יתעדכן כלפי מעלה. בקיצור, הצרכן הוא עדיין המלך.
אם הדוברת סול כינתה את התקן החדש "קיצוני", אני תוהה מה היא היתה אומרת על מה שממשלת סין החליטה לעשות לאחרונה בשוק המכוניות. הניו יורק טיימס דיווח בחודש שעבר כי ראש ממשלת סין, וון ג'יאבאו, החליט לתת עדיפות לדאגה לאיכות החיים של אזרחי סין על פני מיקסום הצמיחה הכלכלית של המדינה בשני שווקים עיקריים – דיור ורכב.
בשוק הדיור, אם אתם סקרנים, מדובר בהטלת איסור על רכישת יותר מדירה אחת במטרה להוביל לירידה במחירי הדירות. בשוק הרכב מדובר באחת הערים הגדולות בסין, Guangzhou, שהגבילה באופן משמעותי רכישה של רכבים החדשים, על ידי הגבלת מספר האישורים שניתנים לכלי רכב חדשים, במטרה להפחית את צפיפות התנועה וזיהום האוויר בעיר.
הצעד הסיני נשמע קיצוני ומהווה פגיעה יותר משמעותית באזרחים ובחופש שלהם להתנייד בכלי רכב חדשים. מאידך, הוא מחזיר אותנו לרגע לפרספקטיבה קצת שונה על כל המהלכים הללו. בסופו של דבר המטרה היא להבטיח איכות חיים טובה ככל האפשר לאנשים ורצוי גם שתהיה בת קיימא, כלומר כזו שלא באה על חשבון האפשרויות של הדורות הבאים לייצר איכות חיים לפחות כמו זו שלנו. הנחת היסוד של הצעד של הממשל הינה ששוק המכוניות יכול להמשיך לגדול ולגדול, כל עוד הוא נהפך ליעיל ונקי יותר.
כל זה כמובן מבלי להפוך את המכונית למוצר מותרות. מה שקורה בפועל הוא מאבק מתמיד בין שני אלמנטים – התייעלות ומידה (scale). במילים אחרות, האם ההתייעלות תהיה משמעותית בצורה כזו שהיא תקטין את סך ההשפעות הסביבתיות והחברתיות של שוק הרכב, או שמא השוק יגדל במידה כזו (בין היתר בגלל ההתייעלות) שכל היתרונות של ההתייעלות יעלמו כלא היו וסך ההשפעות רק ילך ויגדל?
במאבק הזה, מסבירים חוקרים כמו הכלכלן טים ג'קסון, ההתייעלות תמיד מפסידה. משמע ההשפעות הסביבתיות והחברתיות רק יגדלו ולא יקטנו. הממשל מסביר לדוגמה כי יהיה חיסכון ב-12 מיליון חביות נפט בעקבות התקן החדש, אבל זהו מספר יחסי לעומת המצב היום.
באופן אבסולוטי המספר של חביות נפט שנדרשות להביא את הנהגים האמריקאים מנקודה א' לנקודה ב' מן הסתם יעלה. האם זה אומר בהכרח שהפתרון הסיני טוב יותר? גם לא, כי הוא פתרון נקודתי שלא מסתכל על המערכת הכוללת ומטיל גזרות מבלי להציע חלופות אטרקטיביות. הפתרון האמיתי כולל בסופו של דבר הסתכלות כוללת על מערכת התחבורה ובנייה של פתרונות אטרקטיבים, בשילוב של מקלות וגזרים, שיהפכו את המכונית לדרך פחות מועדפת להגיע מנקודה א' ל-ב', ללא כל קשר למספר הק"מ שהיא עושה לליטר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם