משחק מכור
פינוי מגרון אינו אלא הצגה משותפת לנתניהו ולמתנחלים: ההתיישבות בשטחים משגשגת מאי פעם, ואופציית שתי המדינות נראית כיום כמו הזיה
אחר כך הגיע הפינוי עצמו: שקט, מאורגן, בהתנגדות מינורית, רובה ככולה של אנשים מחוץ ליישוב. האבא של המאחזים, סמל הסמלים, איננו עוד - ויומיים אחר כך זו אפילו לא כותרת בעיתון. שום אבן בקואליציה לא זזה ממקומה, איש לא קרע קריעה, אף אחד אפילו לא טרח להשמיץ את בית המשפט העליון, שדחה באופן גורף את כל העתירות נגד הפינוי. תוכניות האקטואליה אפילו לא טרחו לזמן את שני המתווכחים הקבועים שיזעקו בלהט על "שלטון החוק" מול "קדושת הארץ".
מה יש כאן? אפשר להניח שמעט מכל דבר. לפני הפינוי טורחים כל הצדדים להעלות את הווליום, כאילו מה שמונח על כף המאזניים באמת גורלי. לימין זו קריאת קרב, הזדמנות להתכנס תחת הדגלים הישנים של המאבק הצודק. לשיירי השמאל כנ"ל: הם מרגישים שהנה, שוב הם נדרשים להגן על הדמוקרטיה נגד אדוני הארץ. בפועל שני הצדדים יודעים שהמשחק מכור. פינוי מגרון אינו אלא הצגה, שרק מי שחיים את המציאות של האתמול עוד מתרגשים ממנה.
הוא מכור מפני שהמאבק הוכרע. לנגד עינינו אופציית שתי המדינות הופכת מפתרון מוסכם עקרונית, שאיננו יוצא לפועל בעיקר כי כל צד איננו באמת מאמין לרעהו, להזיה שהיא נחלתו
של מיעוט.
המתנחלים והפלסטינים, שמכירים את המציאות בשטח, יודעים שמה שקורה בו מרחיק מדי יום את האפשרות המעשית לחלק את הארץ. במערכת הפוליטית הקריאה לפתרון הזה כל כך חלולה, כל כך לא מעשית, שכולם יכולים לאחוז בה. אין היום שום הבדל בין נתניהו, ברק, מופז או יחימוביץ': כולם מדברים על משהו שאין להם שום כוונה לממש אותו בפועל. כולם מעמידים פנים שיש ביניהם ויכוח, בעיקר כדי לשמר את התחושה השבטית שמאפשרת להם להתחבר למכנה המשותף הנמוך שלנו.
המשחק מכור מפני שלימין הפוליטי אין ממשלה טובה מזו, ואין לו אלטרנטיבה טובה יותר גם אם יהיו בחירות. ליברמן או המפלגות הדתיות-לאומיות לא באמת רוצים שלטון אחר. הם משחקים עם נתניהו את המשחק: הוא שומר לכאורה על שלטון החוק, אבל על כל בית שמפונה - קמים שניים או שלושה. בפועל ההתיישבות בשטחים משגשגת יותר מאי פעם. מפוני מגרון נמצאים בדרך ליישוב חדש, גדול יותר מן הקודם. אז על מה יעשו מלחמה?
ולכן שוטים אלה שרואים בפינוי מגרון ניצחון לשלטון החוק ולאדנותה של הממלכה. מי שניצחו כאן ניצחון ברור, מכריע ובעל השלכות היסטוריות הם המתנחלים. הם אינם צריכים עוד לכפות את רצונם על הממשלה, לתחמן אותה או לגנוב סוסים עם חלק מחבריה. בינם לבין השלטון הנוכחי, ועוד יותר מזה, בינם לבין רוב מתגבש בדעת הקהל - מתוך אידאולוגיה או מתוך ייאוש, מה זה משנה - התרקמה ברית: אחת לכמה זמן נעשה פה הצגה של מאבק, אולי אפילו הצגה של כניעה. בפועל כולכם יודעים את האמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם