מה מפספסים רבני "צהר"
קריאת התיגר של רבני "צהר" על הרכב הרבנות הראשית והתנהלותה עשויה לעודד חיבור מחודש בין היהודים בישראל למסורת, אבל גם לעורר אנטגוניזם חריף
פעילות ארגון "צהר" עד כה היתה יותר ממבורכת. ממצב שבו זוג יהודי יכול היה להתחתן רק על ידי רב חרדי, שברו רבני "צהר" את המונופול ואפשרו לזוגות להתחתן מבלי לחוש שהם נכנעים לתכתיבים חרדיים או מזינים מערכת שהמרכיב הציוני בה מפוקפק. כך, עבור רבים המסתייגים מהפרקטיקה היהודית הממוסדת ורואים בה ארכאית ומנותקת מהמציאות הישראלית, נפתחה אפשרות להתקרבות מחודשת אל הדת והמסורת היהודית, בדרכי נועם.
במסמך שהארגון מפיץ בימים אלה, הוא מציע קווי יסוד חדשים עבור התנהלותה של הרבנות הראשית, חלקם מבורכים ביותר: אימוץ "היתר מכירה" שנועד להפחית את נטל תעודת הכשרות על חקלאים ומסעדנים, הסרת חסמים בפני גיורם של צאצאי מתבוללים ועולים חדשים שיהדותם בעייתית על-פי מושגי האורתודוקסיה, הכרה מלאה בגיורים של צה"ל ועוד. אני משוכנע כי אם אכן יאומצו קווי היסוד הללו, המיאוס הקיים בקרב ציבורים שונים כלפי הרבנות הראשית יעבור שינוי מהותי וזו תזכה לעדנה בקרב ישראלים רבים שכבר ויתרו עליה.
אך אליה וקוץ בה: חרף היתרונות הגלומים במעורבות מחודשת של "צהר" ושל הציונות הדתית בממסד הרבני, המתכונת המוצעת טומנת בחובה בעיית יסוד מהותית ביותר. מלבד ההצעות שהוזכרו, באותה הזדמנות קוראים רבני "צהר" להקים בית מדרש לדיון בסוגיות דת ומדינה, שבו יגובשו חוות דעת על הצעות חוק טרם הצבעה עליהן.
מבחינת יחסי דת ומדינה, מדובר כאן בניסיון בוטה (אם כי עטוף בתכריכים רכים) ליצור דריסת רגל בחקיקת חוקי המדינה. על-פי השינוי המוצע, הרבנות הראשית לא תעסוק במתן שירותי דת בלבד
אמנם ההצעה מציינת רק גיבוש חוות דעת, אך קל לנחש מה יהיה משקלה של זו בעת העלאת החוקים להצבעה בכנסת ישראל, בלחצם "המתון" של חבריה חובשי הכיפה. קל גם לנחש שמדובר בתחילתו של תהליך שבסופו ניצבת לה מדינת הלכה.
לא קשה גם לנחש מה תהיה תגובתו של הציבור החילוני, כאשר הרבנות הראשית תתחיל לפרסם חוות דעת על חוקים שונים: האם להתיר נסיעה בשבת? האם להתיר למסעדה למכור אוכל שאינו כשר? האם להתיר לנשים לשיר ברבים או באירועים ממלכתיים?
"צהר" שואף להשיב לעצמו את השליטה בממסד הרבני, לאחר שהרבנות הראשית והמועצות הדתיות נפלו קורבן לעסקנות החרדית ולתכתיביה אל מול עיניהם המשתאות של רבני הציונות הדתית. אך על רבני "צהר" להבין שזהו גורלה של כל מערכת דתית מתמסדת: להישאב שאיבה בלתי נמנעת אל תוך סבך של עסקנות, סיאוב, ג'ובים ושחיתות, ולעורר אנטגוניזם בקרב אזרחי היישות הפוליטית.
רבני "צהר" טוענים שהם חפצים להשיב לרבנות הראשית את הרלבנטיות שלה ולחזק את מעמדה בקרב הציבור כולו. אך אם זו אכן משאת נפשם, אני ממליץ להם בכל לב לקרוא להגבלת פעילותה של הרבנות למתן שירותי דת – ותו לא. וגם זה – בהתנדבות, כפי שפועלים רבני "צהר" כיום. הרי מתוך הצורך הזה ועל בסיס עקרונות אלה בדיוק "צהר" נולד – עיקרון ההתנדבות, דרכי הנועם והיעדר הכפייה. רק על-ידי הפרדה של הדת מהממסד הפוליטי (ותלישתה מתלושי השכר) יוכלו כוהניה לשבות את לב הציבור ולקרבו למסורת היהודית: לפתוח צהר אל האור ולא אל החושך.
חרף היות משנתו של הרב קוק אדירת ממדים, אני מציע לרבני "צהר", לרבני הציונות הדתית בכלל ולכל יהודי שהמסורת היהודית יקרה לליבו, לאמץ משנה אחרת בבואם להתעמת עם סוגיית היחס בין דת ומדינה: לא את משנתו של הרב קוק אלא דווקא את זו של הוגה דעות גדול אחר – ישעיהו לייבוביץ'. יותר מכל אחד אחר, היה זה הוא שהשכיל להבין את ההשלכות ההרסניות של התערבותה של הדת בממסד הפוליטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם