שיטת המקל והגזם: פסולת הגינון תוחזר לטבע
לגזם שמשאיות משנעות מהיישובים יש פתרון זול וידידותי לסביבה, אבל משום מה עיריות שונות לא ממהרות לאמץ אותו
◄בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אפילו גזם תמים עלול לחולל מהומות גדולות שמעכירות את האווירה ויוצרות מתחים חברתיים. אופיו של הגזם הנערם (לא רק פסולת גינה), הכמות המצטברת והנטייה לא להקפיד על ימי השלכה מוסדרים - עלולים להפוך לבסיס לריבים שלא יביישו טלנובלה ספרדית.
גזם שלא מטופל כהלכה בהחלט יכול לגרום לבעיות כמו חסימה של שדה הראייה ושל המעבר להולכי רגל ולרכבים. לעתים משאיות האיסוף לא מסוגלות להכיל את כל כמויות הגזם ומותירות שיירים למועד האיסוף הבא, דבר שמעודד השלכת פסולת אחרת ויצירת מפגע תברואתי חדש. ועוד לא דיברנו על מפגעי זיהום האוויר ועל ה"תרומה" של שינוע הגזם לעומס בכבישים. כדי לא להפר את חוקי ההעמסה והניוד בכבישים נקבעה מגבלה של כמות הגזם הנאסף במשאיות.
פסולת הגינון הזאת מוערכת בישראל בחצי מיליון טון בשנה ומהווה 4% מסך כל הפסולת, אף שבגזרה המוניציפלית חלקה גדול אפילו יותר. שינועה של הפסולת לאתרי הטמנה, אשר מתקשים להתמודד עם הכמות, עולה כסף, צורך דלק רב ומזהם את האוויר. כמו כן, הוצאתו של הגזם מסביבתו הטבעית מדלדלת את החומר האורגני של הקרקע.
התהליך בשיטה הקיימת הינו מסורבל, בזבני ומזהם - איסוף הגזם, העמסתו על משאית פינוי, הובלתו לתחנת מעבר אזורית, פריקתו, העמסה
במועצות האזוריות עמק יזרעאל וגליל תחתון נערך בחודשים האחרונים פיילוט מוצלח בכמה יישובים כמו תמרת, מרחביה ואחוזת ברק, שהיו מורגלים בהעמסת הגזם ובשינועו בשיטה המקובלת, אבל פתרו את הבעיה באמצעות טיפול בו במקום והחזרתו לטבע כמשאב ירוק ואורגני.
ערן ואסף בן זאב ממושב שדמות דבורה בנו מערך ייחודי מסוגו, שבו משאית עוברת בין ערימות הגזם, הוא מועמס עליה, נגרס על-ידי מרסקת גזם קטנה בנקודת האיסוף עצמה ומוחזר כרסק. המרסקת, שיובאה מאיטליה, חוסכת את עבודתם של המשאיות המשנעות. הגזם המרוסק אינו מוטמן, אלא נעשה בו שימוש חוזר באמצעות השבת מרכיביו האורגניים לקומפוסט חיוני להעשרת האדמה.
לריסוק תועלות לא מעטות. הוא תורם לשיפור איכות האוויר כי הוא חוסך את שריפת הגזם. הוא שומר על הקרקע מפני זרימת נגר עילי, מונע סחף ומשמש מצע לחיפוי קרקע המצמצם את אידוי המים. כל אלה תורמים להקטנה של צריכת המים ושל היקפי ההשקיה. אחרי ריסוק הגזם נשארים רק 10% מהחומר המקורי.
אחת מנקודות התורפה של ריסוק הגזם היא שתושבים מפנים את הדשא הכסוח לשקיות ניילון שאינן מתכלות, אך לפני הריסוק עליהם לרוקן את השקיות ולפנותן למכלי אשפה. ביישוב תמרת מתכוונים לפתור את הבעיה בחלוקת אריזות מקרטון או שקיות נייר כתחליף לשקיות הניילון, כי הן יכולות להתכלות בזמן ריסוק הגזם.
השאלה הגדולה היא אם היעילות והחיסכון בכוח אדם ובאנרגיה, שתשיג הדרך החדשה לפינוי הגזם, ניצבים בראש סדר העדיפויות של מועצות מקומיות בישראל. ביישובים בעלי אופי חקלאי התיישבותי או בעלי מודעות גבוהה לאיכות הסביבה הפתרונות האלה מתקבלים על הדעת. אבל לא חסרות ערים ששולטים בהן ועדי עובדים, אשר מתמקדות רק בתנאי ההעסקה המופלגים של חבריהם ודוחקות הצידה אפשרות להסדרים חדשים ויעילים לטובת האינטרס הציבורי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם