בזיון מטריד
ברגע האמת למשטרה חסרות ניידות כדי להגן גם מפני רצח, אבל הכל משתנה כאשר בעל המאה מתקשר. עובדי מעריב למדו זאת על בשרם
המאבטחים שהוזמנו לבית מעריב, אתמול צילום: יוסי אלוני
התקשרנו ביחד למשטרה - לתחנה המקומית ולמוקד 100 כדי לדווח. "אין לנו ניידות", ענו לנו, "שתבוא להגיש תלונה בתחנה". "אבל אם היא תצא מהבית הוא עלול לפגוע בה, היא נעולה ובצורה כאן עם חמשת ילדיה". "אה, סליחה גברת, את שומעת מה אמרתי לך? אין לי ניידות".
בשש בבוקר הוא נכנס דרך חלון המטבח של הבית שלה, ועם סכין באורך של 20 ס"מ ניסה לפרק אותה לנתחים מול הילדים. הוא לא הצליח, אבל בואו נודה בזה שאת ניסיון הרצח האלים, הברוטלי, הטראומתי הזה, אפשר היה למנוע. אלא שלמשטרה לא היו ניידות למקרה חירום.
אתמול החליטו עובדי מעריב לכנס אסיפת חירום בעיתון כדי לדון בעתיד הנפיץ והבעייתי שלהם, של המשפחות שלהם, אבל גם של הדמוקרטיה, של חופש הביטוי ושל חופש בכלל. גנבו את עובדי מעריב. חיטטו להם בפנסיה ובפיצויים כאילו לא היה זה רכושם הפרטי.
גנבו באופן פלילי, מודע, לא תמים. ופתאום מסתבר שכשבעל המאה מתקשר, ואין זה משנה מאיזה צד הוא במערכת היחסים המיוחדת הנרקמת בין גנב לנגנב, למשטרה יש מלאי גדול של ניידות שנועד בדיוק בשביל זה. להגן על החזק. מפני מה? "סערת הנפש", הסבירו.
נשים, עניים, מיעוטים, תקשיבו: בפעם הבאה שהמשטרה טורקת
לכם את הדלת בפרצוף, תסבירו שלא מנסים לפגוע בכם אישית, אלא שאתם חוששים מפני "סערת נפש". פה באמת יש סכנה.
משטרת ישראל, העובדה שאתם לא מגנים על האזרחים שלכם באופן שווה היא בזיון מטריד. עוד חולייה בשרשרת ה"הון-שילטון-(עיתון)-עולם-תחתון" שתשמיד בסופו של דבר את המדינה היפה והקטנה שלנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם