עיתונות או בורות
הצעירים לא קוראים עיתונים. כך מתפתח דור שלא יודע לאיזו מציאות הוא גדל
אחרי חצי דקה כולם נכנעו. אף אחד מהם לא זכר את איש האחים המוסלמים שהביס את החילונים בדרכו אל השלטון. אף אחד מהם לא ידע מיהו מוחמד מורסי. בעיניהם כיכר תחריר לא שונה מכיכר דיזנגוף או כיכר רבין. ובכלל, מה פתאום עפתי עליהם עם השאלה הזו?
מהסיפור הזה אפשר ללמוד הרבה על הרגלי החיים של הנוער והצעירים בימינו. הם פיקחים, מהירי תפיסה, יושבים יממות מול המחשב ושולטים בו טוב ומהר מכפי שהדור שלי שלט בגולות, אבל ענייני השעה לא מגרדים להם אפילו את קצה הכיסוי של האייפון.
נשיא מצרים, כמו כל נשיא אחר, לא באמת מעניין אותם. אם אתם רוצים באמת לבדוק ידע - שאלו אותם על המודח השלישי בעונה השנייה של "הישרדות". בלי למצמץ הם שולפים את השם, את קורות חייו לפני ואחרי הסדרה, עם מי הוא ניהל רומן ובתוך כמה זמן זה נגמר. וחוץ מזה, שמעתם מה קרה שלשום בין תורג'י לבוקי?
ולמה אני מטריח את קומץ קוראיי עם הסיפור הזה? כי כולם טוענים שמעריב נופל ושאר העיתונים מדממים מכיוון שלא נמצאו להם קוראים. מי קורא עיתון, עולבים בך, העיתונאי, בכל מקום שתלך. גם סנדלרים כבר אין. אנחנו בעידן הדיגיטלי, הכל בתוך האייפון, בטאבלט, במחשב. זמנו של הנייר עבר מן העולם. לך תעשה הסבה, תלמד משהו מועיל.
ובכן, בכאב גדול אני חייב להודות שאנחנו מגדלים כאן דור של בורים. זה לא קשור למקום המגורים, לא למצב הסוציו-אקונומי וגם לא למוצא העדתי. מרבית הנוער והצעירים לא קוראים עיתונים, אבל אל תשלו את עצמכם, הם גם לא קוראים חדשות באינטרנט ולא מאזינים להן ברדיו, וגם על מהדורות הערב בטלוויזיה הם מדלגים.
הם לא משלימים את החסר בצפייה באירועי האקטואליה דרך הטלפון הנייד. במכשיר שלהם מתרוצצים משחקים עם אירועים הרבה יותר חשובים. הממשלה יכולה לעלוז על סגירה של עיתון שנהג לבקר אותה ועל הורדה על הברכיים של ערוץ טלוויזיה שנהג לחבוט בה, אבל בסופו של יום התוצאה תהיה שכולנו נישאר עם הנוער הזה, שמקבל אינפורמציה מוטה ומוגבלת במערכת החינוך, ושדקה
אחרי שהוא נבחן עליה הוא מוחק אותה מזיכרונו כדי לפנות מקום לעוד מידע על משחק מרגש.
במקום לגלות אדישות ולשאול בעוד כמה שנים איפה טעינו שככה התלמידים שלנו נפלו לעומת החברים שלהם באירופה ובאמריקה, כדאי להכניס למוסדות החינוך גם קצת אקטואליה. אפשר כסבסוד מינוי לכל תלמיד או בכל דרך אחרת, ישירה או עקיפה, באמצעות קרנות עזרה או הקלה במיסוי.
זה לא חייב להיות פוליטי, לא ימינה ולא שמאלה, רק שייתן להם מושג באיזה עולם סוער הם חיים ולאיזו מציאות הם גדלים ומיהן דמויות המפתח המנהלים אותה. ידע מעולם לא הזיק לאיש. בורות כן. ודרך אגב, אם אף אחד לא קורא היום עיתונים, למישהו יש מושג מה עושים בכל יום ב-300 אלף עותקים של "ישראל היום"?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם