הספינות שלא יגיעו
המצב בסוריה עלול להוביל לשני מיליון פליטים, אך המשט הבא של "פעילי זכויות אדם" יגיע לחופי חמאס ברצועת עזה
לאחרונה הגיע אל הפליטים צוות של סי-אן-אן. מתברר שעשרות אלפים מצויים בגבול. הם עדיין בסוריה. טורקיה מונעת מהם להיכנס. יש לה כבר יותר מדי. גם אלה שזכו להיכנס, אינם נכנסים לטורקיה, אלא נותרים במחנות צמודים לגבול. המצב ההומניטרי, לפחות לפי מה שמעידות התמונות, הוא בגדר אסון. בקרב עשרות האלפים שממתינים בגבול יש אלפי פצועים וחולים ללא טיפול. "היכן המוסדות הבינלאומיים?", שאלה המראיינת מהמוקד בארצות הברית. "הם מתקשים להגיע", ענה לה הכתב בשטח.
המצב, למעשה, חמור הרבה יותר ממה שנדמה במבט ראשון. לא רק טורקיה סגרה את הגבול, גם עיראק סגרה אותו. ההערכה היא שבנוסף לכרבע מיליון פליטים רשומים, בנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) יש עוד כמיליון וחצי פליטים פנימיים (IDP). כלומר, כאשר מחברים רק את מדינות האזור, גם ללא אפגניסטן, מדובר במיליוני פליטים תוצרת העשור האחרון. רובם עוברים ממדינה למדינה. מאות אלפים, בעיקר אלה שמסוגלים, מחפשים מדינות יעד חדשות. חלקם מצליחים לחצות את הגבול בין טורקיה ליוון, בתקווה להיקלט באירופה.
ומה עושה העולם עם המיליונים הללו בכלל, ומאות האלפים שמצויים בעיצומו של משבר הומניטרי? לא יותר מדי. אין שום לובי בינלאומי שיעסוק בזכויות שלהם. אין מאות עמותות שמתפרנסות על חשבון הפליטות שלהם, תוך ייצור אין-ספור פרסומים על "טיהור אתני". אין כנסים "אקדמיים" בקמפוסים ברחבי העולם כדי להשמיע את ה"נרטיב" שלהם.
מאה קבין של פליטות ירדו לעולם. הפלסטינים הם פחות מאחוז אחד מהם. אבל 99 אחוז מהפעילות ההומניטרית והאקדמית למען פליטים בעולם מרוכזים בקבוצה אחת, שהמצב שלה הוא טוב יותר, הרבה יותר, לא רק מזה של כל קבוצות הפליטים בעולם, אלא מזה של רוב תושבי העולם. מה שברור לחלוטין הוא שזה עניין של שבוע או שבועיים, וספינה חדשה של "פעילי זכויות אדם" תגיע לחופי רצועת חמאס.
למעשה, לא רק אחת. משט נוסף בדרכו אלינו. ספינה אחת כבר בדרך, "אסטל", ביוזמת פעילים משוודיה, ועוד שתיים, ביוזמה איראנית, עומדות להצטרף אליהן. שילוב נפלא. זה השילוב האמיתי. איסלאמיסטים עם אידיוטים שימושיים, ששום דבר לא מאחד ביניהם, למעט שנאת ישראל.
"פעילי הזכויות" הללו לא שמו לב שמאז המשט האחרון האחים המוסלמים שולטים במשותף במרחב של מצרים והרצועה. הם לא שמו לב שהגבול כבר פתוח משום שגם אם לא מדובר בישות מדינית אחת, מדובר בישות
כי זו דרכה של האידאולוגיה הזאת. אין לה גבולות. היא תמיד זקוקה לפעילות. היא תחסל גם את מנהיגיה מאתמול, והאידיוטים השימושיים תמיד יעניקו לה הצדקות והסברים. יש משבר הומניטרי. יש פליטים שזקוקים לסיוע. אסור לשכוח אותם. אבל העיוות הגדול גורם לכך שהם יזכו בעיקר למס שפתיים. משום שהאנרגיה האדירה של "פעילי הזכויות" מצויה במקום אחד בלבד.
המשבר ההומניטרי לא מעניין אותם. שנאת ישראל מעניינת אותם. זה נייר הלקמוס שלהם. וגם כאשר אלפי ילדים בגבול טורקיה-סוריה זקוקים לטיפול דחוף - הם לא יזכו לגיבוי הבינלאומי משום שישראל לא אחראית למצבם. כך שההצלחה המדהימה של הנרטיב הפלסטיני הופכת לבעיה. היא הפכה לאובססיה. היא משכיחה את הבעיות האמיתיות. הפליטים האמיתיים משלמים את המחיר.
