הלוחמים חושפים: מה באמת קרה בחרמון?
ארבעה מקציני גולני שכבשו את ההר במלחמת יום כיפור, מבהירים אחת ולתמיד מה התרחש בקרב בו איבדה החטיבה 56 מטובי בניה
- תיק מבצע קינוח יוצא לאור: כך נכבש החרמון
- חוזרים אל ההר: גולני כובשים שוב את החרמון
נקדים ונדגיש כי חטיבת גולני איבדה מטובי מפקדיה ולוחמיה בקרב זה. החטיבה איבדה בקרבות מלחמת יום הכיפורים בכלל, ובקרבות החרמון בפרט, את רוב שדרת הפיקוד שלה.
26 מפקדים ולוחמים נהרגו בקרב הראשון לשחרור החרמון, קרב שבו לא הושלמה המלאכה. כאן נפגעו קשות המח"ט אמיר דרורי ומג"ד 51 יודקה פלד. מפקד הסיירת שמריהו ויניק ושני מ"פים מגדוד 51, שוקי ויאטר ויגאל פסו, נהרגו. לא 50 הרוגים כמצוין בכתבה, אלא 56 הרוגים ו-79 פצועים , מפקדים ולוחמים. זה מניין נפגעי גולני בקרב.
מוצב החרמון הישראלי נפל בידי הסורים ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים.מח"ט גולני, אל"מ אמיר דרורי, הפעיל לחץ כבד על אלוף פיקוד הצפון, מתחילת המלחמה, לעלות ולכבוש חזרה את מוצב החרמון. המוצב הוחזק ערב המלחמה על ידי צוות לוחמים מגדוד 13 של החטיבה ורוב אנשיו, כ-40 במספר , אנשי מודיעין וחיל אוויר.
הקרבות לכיבוש רכס החרמון היו הקרבות האחרונים במלחמת יום הכיפורים תחת השם "מבצע קינוח". התוכנית של פיקוד הצפון להשתלט על רכס החרמון כללה התקפה של שני כוחות חטיבתיים. חטיבת צנחנים במילואים שהוטסה במסוקים נשלחה לכבוש את מוצב הפיתולים ומוצב החרמון הסורי.
משימתה של חטיבת גולני הייתה כיבוש רכס החרמון הישראלי, כתף החרמון. סיירת מטכ"ל נדרשה לבצע תצפית וכוח חוסם במצפה שלגים. כוח זה עלה יממה קודם לכן ותפקידו היה לעקוב אחר הנעשה במוצב הישראלי ועל הרכס שעליו ערוכים הסורים.
הכוחות הסורים על החרמון כולו כללו כשני גדודים ופלוגות קומנדו נוספות. אלה נערכו בשטחים השולטים סביב מוצב החרמון הישראלי, ללא לוחמים במוצב עצמו (אלו היו יעדי חטיבת גולני). במקביל , היה במקום כוח של כשתי פלוגות במוצב "הפיתולים", ומוצב המכונה "הסורי" (אלו היו יעדי הצנחנים).
בניגוד לתוכניתו של מפקד החטיבה להפתיע ולהגיע מכיוון מזרח, הורתה לגולני התוכנית הפיקודית לנוע מאזור הכפר מג'דל שמס, בציר מעלה
כל יחידות החטיבה שהוקצו למבצע הוצאו מהלחימה בשטח המובלעת הסורית. שאר יחידות החטיבה: גדוד 12, גדוד 13 וגדוד 17 נותרו בלחימה בתוך סוריה.
בצהרי יום רוכזו הכוחות המשתתפים שהוצאו מקו הלחימה הקדמי, ביער אודם שליד הכפר הדרוזי מסעדה. התוכנית החטיבתית כללה תנועה בשלושה צירים: גדוד 51 נע בנתיב הקרוי היום "מעלה גולני" בשני כוחות במקביל עד עיקול הטנק, למרגלות גבעה 16. יעדיו: כיבוש הרכסים החולשים על המוצב הישראלי-גבעות 17 ו-16. סיירת גולני עלתה דרך תצפית "יפעת" לרכבל התחתון ומשם באיגוף מצפון וממערב יעדה - השתלטות על הרכבל העליון.
גדוד 8 אמור היה לפתוח את ציר הכביש ויהווה כוח עתודה לכיבוש הרכס. התקדמותו מותנית בכוחות הרגליים שינועו על הרכסים משני עבריו ולפניו. חטיבה 317 מוקטנת של הצנחנים הוטסה ב-21 באוקטובר אחר הצהריים לרכס החרמון הסורי. לאחר שהונחתה בשטח נעה רגלית, ביצעה במהלך הלילה את כיבוש יעדיה בהצלחה. אבידותיה: לוחם אחד הרוג ושני פצועים.
כוחות חטיבת גולני החלו בתנועה רכובה לאחר רדת החשיכה. הכוחות עברו את מג'דל שמס, ירדו מהרק"מ והחלו בתנועה רגלית. העלייה לרכס החרמון הינה מפרכת. יש להעפיל במעלה תלול רווי טרשים וסלעים גדולים. על הכוחות לנוע בטורים עקלתוניים, בתנאי שטח קשים במיוחד. הטיפוס בציר התנועה כולל עלייה מגובה כ-900 מטר מעל פני הים לגובה של כ-2,100 מטר. טיפוס הררי קשה ובתנאי מחסור בחמצן.
בשעה 01:00, לאחר כשש שעות הליכה, חבר מג"ד 51 יודקה פלד בעיקול הטנק לכוח המשנה שלו שנע בציר אחר. לאחר החבירה ותדריך קצר המשיך הגדוד בתנועה לעבר פסגות הרכס. בחוד הכוח הגדודי נעה פלוגה ג' בפיקוד יגאל פסו, ובסמוך לו המג"ד יודקה פלד.
לפתע, סמוך לשעה 02:38, במורדות גבעה 16 נפתחת אש סורית חזקה מטווחים קצרים ביותר. מתפתח קרב פנים אל פנים בטווחים קצרים. הקרב מתחולל במורדות הרכס, בחושך מוחלט. הכוח העולה משטחים נמוכים ונחותים מטפס לעבר גדוד הצנחנים הסורי הערוך בשטחים השולטים. הסורים צופים ומצפים לכוחותינו הנעים בדילוגים ואש במעלה התלול. כמות הנפגעים גדולה.
בשל הקשיים והנפגעים הרבים, מתגבר המג"ד את פלוגה ג' בלוחמי הפלוגה המסייעת. הקרב מסתבך והנפגעים מתרבים והולכים. המג"ד מבקש ליצור אלטרנטיבות לביצוע המשימה ושולח את פלוגה ב' לאגוף את גבעה 16 ממערב, ובכך לגרום לאויב לפצל את כוחותיו.
המג"ד שולח את פלוגה א' בפיקוד שוקי ויאטר לגבעה 17 שממזרח לגבעה 16, במטרה להמשיך ולהשתלט על קו הרכס. הכוח המתקרב לשיפולי גבעה 17 נתקל באש עזה. גם על גבעה זו מתפתח קרב קשה.
מפקד החטיבה, אמיר דרורי, מתקדם עם החפ"ק שלו לקו האש הקדמי, בקרבה לחפ"ק המג"ד שגם הוא בקו האש. בשעה 05:15 נפצע המח"ט בחזהו ומעביר את הפיקוד למג"ד 51. מיד לאחר מכן גם המג"ד נפגע-שני המפקדים הבכירים יוצאים באחת מכלל פעולה. קצין האגם החטיבתי, יואב גולן, תופס את הפיקוד.
ציר התנועה הרגלית של סיירת גולני קשה אף יותר מציר התנועה של גדוד 51. הסיירת נעה בציר אוגף תוך סריקות השטח בתצפית "יפעת". עליה לסרוק ולבדוק את הרכבל התחתון, לטפס בציר כמעט בלתי אפשרי לתנועה. עליה לבצע השתלטות על השטח השולט סביב הרכבל העליון.
הסיירת מגיעה בשעה 04:15 לרכבל העליון ומשתלטת עליו כמעט ללא קרב. חפ"ק מפקד הסיירת שמריהו ויניק מוביל את הכוח על ציר הכביש. לפתע סופג כוח החוד מכת אש, מטווח של מטרים ספורים. המפקד ושניים מלוחמיו, שחשו לעזרתו, נהרגים.
באותה שעה שבה נפגעו המח"ט ומג"ד 51, הטור הממונע נבלם על צירי הכביש. שרשראות מוקשים, אש נ"ט ואש צלפים מדויקת, חוסמים את הכביש ואינם מאפשרים התקדמות כלשהי. הדחפור המוביל נפגע ומפעילו נהרג. מצדו של הכביש הצר תהום פעורה, והיא אינה מאפשרת עקיפת רכב התקוע על הציר.
לפלוגה ג' בגדוד 51 יש 12 הרוגים ו-22 פצועים . לפלוגה מסייעת של גדוד 51 תשעה הרוגים. לפלוגה א' של הגדוד יש 16 הרוגים ותשעה פצועים.
הפלוגות מאבדות גם את מפקדיהן: יגאל פסו, מ"פ ג', נהרג על גבעה 16. שוקי ויאטר, מ"פ א', נפגע ומת מפצעיו במעלה גבעה 17. מ "פ המסייעת נפגע על גבעה 16. לא נותרים מפקדים לכוחות. הקרב הקשה גובה את חייהם ופציעתם של כמחצית מלוחמי הפלוגות המסתערות.
עם עלות השחר, הקרב שהחל בשעה 02:38 הופך מקרב לילה לקרב יום. האויב הערוך בשוחותיו ובעמדותיו שבין הסלעים, רואה היטב את המדלגים קדימה לעברו, הם מהווים מטרות נעות וקלות לפגיעה.
כשעה לאחר אור ראשון מתחילה שבירה של חלק מהלוחמים הסורים, מתחילה בריחה של חלק מהם למדרונות הצפוניים. כוח התצפית של סיירת מטכ"ל ממצפה שלגים פוגע בברחנים הנסים מהרכס לכיוון סוריה. עמק בולען הופך עבור הברחנים לשטח הריגה.
לאחר כשש שעות של קרב עקוב מדם, בסביבות השעה שמונה בבוקר, מסתיימת ההשתלטות על הרכס המוביל אל המוצב הישראלי. הגבעות החולשות על המוצב מדרום וממערב גובות מחיר דמים נורא מגדוד 51.
כוח העתודה החטיבתי, בפיקוד דויד כץ, הוזעק עוד קודם לכן על ידי המח"ט. העתודה מתגברת את גדוד 51 הפרוס בלחימה בגזרה רחבה וסובל מאובדן לוחמים ומפקדים רב. כץ וכוחו מתקדמים על הרכס, מסיימים את כיבוש גבעה 17 ומתקרבים לפאתי המוצב הישראלי.
תת אלוף קותי אדם ז"ל (לימים אלוף וסגן הרמטכ"ל), מפקד המבצע וראש מטה הפיקוד, מורה למח"ט הצנחנים לשלוח כוח מהחרמון הסורי לסייע לגולני מרובת הנפגעים. גדוד בפיקוד אלישע שלם מתחיל לרדת רגלית מהרכס הסורי לכיוון המוצב הישראלי אך מתבקש לעצור במקומו משום כיווני האש והחשש של ירי דו צדדי על ידי כוחותינו. כוח העתודה הפיקודי מונה שתי פלוגות צנחנים בפיקוד סמח"ט 317. כוח זה ממתין לפקודה בשדה התעופה במחניים.
בשעה 06:00 מחליט פיקוד הצפון להפעיל את העתודה. הכוח מוטס במסוקים החל מהשעה 07:00 בשני סבבים לעבר חניון האוטובוסים, הנמצא בין הכפר מג'דל שמס לרכבל התחתון. בחניון חוברים הצנחנים לזחל"מים של גדוד 51 ונעים בציר הכביש. הפלוגה הראשונה נעה רכובה עד לכוח המשוריין של גולני הסמוך בשעה זו לרכבל העליון. בשעה 09:40 נעה הפלוגה אל המוצב הישראלי. הפלוגה השנייה נעה ברכבים עד אזור עיקול הטנק ומשם בתנועה רגלית בעקבות לוחמי גדוד 51, לאזור גבעה 16.
הצנחנים הרעננים שהגעתם מבורכת, מגיעים למעשה עם שוך הקרב. הגעתם לשטחי הלחימה כבר אינה משפיעה על תוצאות הקרב. גם לדבריהם, על פי המסופר בכתבה, הם הלכו בנתיב הדמים של גולני והזדעזעו מן המראות הקשים.
ביצועה הקשה של המשימה, החל מהטיפוס הרגלי המייגע משך כל השעות הלילה, ההמשך בנתיב הקרבות העקוב מדם ועד ההגעה לפתחו של המוצב הישראלי, בוצע על ידי לוחמי גולני, במחיר נורא.
למוצב עצמו נכנסים כוחות גולני בלבד, ללא קרב, בסביבות השעה 10:00 בבוקר. כוחות גולני בלבד גם נוכחים בהנפת הדגלים ובהודעת דויד כץ: "האזינו תחנות כל העולם, החרמון בידי גולני!". ההודעה ההיסטורית הנשמעת ברשת הקשר בשעה 10:38 בדיוק.
תם הקרב. סמח"ט הצנחנים, מרא אל עמי, חובר לדויד כץ ומקבל אחריות על ההר, לאחר הכיבוש, באזור הרכבל עליון. הצנחנים פותחים בחיפושים אחרי סורים נחבאים, משלימים את מלאכת הסריקות ומאיישים את המוצב.
כוחות גולני יורדים מההר להתארגנות, לטפל בפצועיהם, לקבור את מתיהם ולהמשיך בהחזקת קו הגבול החדש עם סוריה. 56 משפחות שכולות נוספות למעגל השכול. עשרות משפחות אחרות מטפלות בבניהן הפצועים, אלה גם אלה מהוות עדות חדה וחיה לאחד הקרבות המרים שהתרחשו במלחמה זו.
חטיבת גולני אינה צריכה להצטדק. אף אחד מתוכה לא דיבר במונחי "הכבוד של גולני" כשעלו לקרב או אחריו. החטיבה לחמה מיומה הראשון של המלחמה ועד לסיומה, בהקיזה דם רב. מורדות החרמון מהווים עדות אילמת וקשה כסלע שבהר את שעשו בגופם הלוחמים של גדוד 51, גדוד 17, הסיירת ובא"ח 1.
תיאור מציאות שלא הייתה והצגת כניסת הצנחנים למוצב החרמון הישראלי כאילו הם הם שכבשו את ההר, לא ישנו את העובדות לא רק של החתומים מטה אלא גם על פי מסקנות התחקיר הצבאי הרשמי. גבעות 17 16, ומוצב החרמון הישראלי, "העיניים של המדינה", מהווים אנדרטה לנופלים.
דמשק שבה לראות ברכס החרמון את כוחות צה"ל הערוכים, צופים ומאזינים לה כשדגלי הלאום וגולני מתנופפים ברוח הפסגות הנושבת שם.
יועד לודר, קמב"ץ חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים יודקה פלד, מג"ד 51 במלחמה דויד כץ, מג"ד 8 במלחמה רן גינוסר, קמב"ץ גדוד 51 במלחמה בשם מפקדי ולוחמי חטיבת גולני
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם