עד המדינה גורר את יוסי שריד לפרשת הולילנד
אחרי שסיפר ששיחד את קולק וצ'יץ' ורבינוביץ', גורר עכשיו עד המדינה ש"ד גם את מי שהיה השר לאיכות הסביבה לתוך ביצר הרפש שבדה ממוחו, הוא עושה את זה בחקירה משטרתית רשמית, ואצל אף אחד לא נדלקת נורה אדומה
מעניינת מכל השיחות האחרות תהיה זו שתתקיים עם הקשיש האדמוני, המיליארדר הכוחני, האיש שבאמת בסוף מכריע, שירעים בקולו ויפציר, אולי, בראש הממשלה לחתוך כמה שיותר מהר כי לא בטוח ש''הבחור שלנו'', מיט רומני שמו, ינצח את הנשיא אובמה גם בשני העימותים הבאים (אם כי ניצחונו בעימות הראשון נחשב נס של ממש), אז אולי עדיף למזער נזקים וללכת לבחירות עכשיו, הרי לא זה הזמן להגדיל את ההימור, למרות שבן שיחו של ראש הממשלה בשיחה הזו דווקא מבין גדול בהימורים.
והשליחים, שיגיעו ויתייצבו בפניו בהולים, מתנשפים, מנסים, כל אחד בתורו, להיות "האחרון שלחש על אוזנו? של "הראשון שזיהה,? כי כל מי שמכיר את ראש הממשלה יודע שבסופו של יום בר המזל האחרון שייכנס אליו לחדר ויפחיד אותו עם משהו, הוא זה שיטה את הרכבת ממש עם הישמע הגונג אל המסילה הנכונה, שתתברר כמקרית לגמרי, וחמש דקות אחרי העלייה עליה כבר יחפש נתניהו דרך מילוט ממנה, בדיוק כמו שעשה עשרות פעמים בקריירה שלו, בדיוק כפי שזגזג את עצמו לדעת לאורך כל חייו, אומר משהו אחד, מתכוון לדבר הפוך, וקורץ בגעגוע חזרה, אולי כי הגברת אמרה משהו שמשתמע כפסילת האפשרות שנבחרה. הוא כבר החליט, אתם אומרים? בחירות בפברואר? סביר להניח.
ועדיין, הרי אמרנו את זה גם בפעם הקודמת, כשהכנסת כבר החליטה על מועד הבחירות )4 בספטמבר (, וההצבעות החלו, ואז, באשמורת שלישית של לילה, הוא נבהל, או שמא השתכנע, או קיבל שיחת טלפון מפתיעה משלדון, או נתן, או שי ודרור, והלך לקואליציה הזויה עם קדימה, כדי למצוא את עצמו עכשיו מאחור, מול אותה החלטה ואותה שוקת שבורה.
ובכל זאת, יש הבדל בין הפעם הזו לקודמת. אז, הכל היה תלוי בנתניהו. היו לו שפנים בכובע )מופז(. היום , זה עדיין תלוי בו, אבל פחות. השפנים נעולים בשפנייה, וחשוב יותר, אין לו תקציב. נכון, מכיוון שההערכה הרווחת היא שביבי יהיה גם ראש הממשלה הבא, מעטים מבין השותפים ירצו להסתכסך איתו, ולכן אם ירצה מאוד ויפעיל את כל השפעתו ויזיע וילחץ ויאיים, הוא יוכל להעביר תקציב. השאלה היא, בשביל מה. הרי גם אם ינצח בבחירות בפברואר, יצטרך אחר כך להעביר תקציב, וזה יהיה יותר קשה מעכשיו, עם בור יותר גדול וגזירות יותר עמוקות והאחריות שוב תוטל עליו, והקדנציה תתחיל בתוך ביצה טובענית שקשה יהיה להיחלץ ממנה. כיף גדול זה לא יהיה. כך שמדובר בעצם במשחק כיסאות מוזיקליים.
לאף שותפה קואליציונית, כולל הליכוד, אין אינטרס אמיתי ללכת לבחירות, ומצד שני לאף אחת מהשותפות אין עניין להיות זו שמוותרת על ההישגים שהביאה לקהל בוחריה במהלך הקדנציה. אם יהיה תקציב )במקום בחירות(, כולם יאשימו את כולם בגזירות ובמכות שיונחתו על הציבור, ואם לא יהיה תקציב, אז בדיוק אותו כנ?ל, כולם יאשימו את כולם שגררו את המדינה לבחירות במצב כזה. אז מהי השורה התחתונה? בחירות בפברואר? ובכן, לא בטוח. יכול להיות שכבר בינואר. גומרים, הולכים.
ביום שישי לפני שבועיים תיארתי כאן את המסע הצפוי של שר הביטחון אהוד ברק לוושינגטון, איך הוא עתיד להציג שם את עצמו כ''אנטי-ביבי'' החדש, כמבוגר האחראי השפוי, איך הוא מתכונן להוקיע את המעורבות הישראלית בבחירות בארצות הברית, ואת חרחור המדנים הפומבי הקבוע מול איראן, ולהתייצב כראש מחנה השלום שחילץ את עצמו, שוב, מהנפטלין ועטה על עצמו, שוב, את המסיכה המתפוררת ההיא.
הטור נכתב עוד בטרם ידעתי שברק אמור לטוס גם לשיקגו, למפגש עם רם עמנואל, האיש הקרוב ביותר לאובמה, כדי לנסות לפייסו. במהלך סוף השבוע ההוא הוצג ברק בתקשורת כמי ששוגר לארצות הברית על ידי נתניהו בראש משלחת פיוס. כעבור יומיים, ביום ראשון שעבר, נחשפה כאן העובדה שהוא לא שוגר ולא נעליים. הוא, כרגיל, שיגר את עצמו. לראש הממשלה נודע על הפגישה עם רם עמנואל מהתקשורת.
השבוע כבר מלאה הארץ בסיפורי הקרע הגלוי בין השניים, שטייניץ הוטל למערכה, שמחון הושלך כבשר תותחים מולו, ביום רביעי כבר רעדה הארץ עם לבנת וכץ ומסביב ייהום הגדעון סער גם, מסתערים כלהק זאבים מורעבים על שאריותיו של ברק. הם עשו את זה בסמכות וברשות. ועכשיו, במקום לטפוח לעצמי על השכם, תרשו לי הערת אזהרה חמורה. יש סיכוי שכולנו, כרגיל, הולכים שולל. קונים בפעם האלפיים את המזימה הסיירת מטכ"ליסטית הזו, האופיינית כל כך, המוכרת כל כך לכל מי שניסה להתעסק עם אהוד ברק, כל מי שאחז אי פעם בזנבו כדי להישאר עם הזנב המתפתל ביד, אבל בלי הראש. שהרי יש לנו עסק עם האיש הכי מתוחכם שנברא מאז ומעולם, האיש שעושה תרגילי הטעיה
ובכן, על פי הערכה של כמה אנשים מנוסים במערכת הפוליטית, הכל מתוכנן. הקרע בין ברק לנתניהו נועד למטרה אחת בלבד: להעמיד את ברק בראש מחנה המרכז-שמאל, כדי שחצי דקה אחרי הבחירות אפשר יהיה להעביר אותם שוב את הכביש לחיקם החם של נתניהו ואדלסון. העובדה שפתאום נתניהו והליכוד מסתערים על ברק משחקת לידיו של שר הביטחון ונותנת לו מקדמה במאבק הצפוף למדי מול שלי יחימוביץ', יאיר לפיד, ציפי לבני ושאול מופז.
מצביעי המרכז-שמאל, והמתלבטים למיניהם, אמורים עכשיו להגיד לעצמם רגע, מה זה השטויות האלה, הרי בסוף יש כאן רק בן אדם רציני אחד שיכול להיות יריב אמיתי של ביבי. זיכרון קצר מועד יש לישראלים, מי זוכר עכשיו איך הונה ברק את מצביעי העבודה בפעם הקודמת, איך הוכה בבחירות, הכריז בראש שחוח ש"יקבל בהכנעה את צו הבוחר", כשבמקביל הוא חופר לעצמו מנהרה לקריה בתל אביב. הוא, אגב, ניסה לעשות את זה גם אחרי שהוכה בידי אריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה, ב-2001 הודיע בהכנעה שיפנה את הזירה הפוליטית, כשבמחשכים הוא מנסה לסגור עם שרון את תפקיד שר הביטחון בממשלתו.
מזל שאז היה חיים רמון שידע לטרפד את זה ולגרש את ברק במקלות, אבל מאז חלפו כמה שנים, ובינתיים מי שגורש הוא רמון, ברק הוא שר הביטחון, והוא מאוד מעוניין להישאר בתפקיד הזה. לא בשביל המדינה, כמו בשביל עצמו. ולכן כל עוד נתניהו לא מפטר את ברק וממנה את בוגי יעלון תחתיו לתפקיד שר הביטחון, נטל ההוכחה שהמשבר הזה אמיתי נותר על כתפיו.
סביר מאוד להניח שיובל שטייניץ, למשל, משמש במשחק הזה סוכן משוטה שלא באמת יודע את האמת. בשביל זה יש את שטייניץ. ברק ונתניהו, בוגרי הסיירת, שם לומדים תוכניות הטעיה, הסוואה והונאה, בסך הכל מנסים להוריד מכוחה של שלי יחימוביץ' בבחירות הקרובות (היא היחידה שבאמת מוכנה לבחירות), לכרסם ביאיר לפיד, לפגוע בציפי לבני ולהמית את קדימה, כדי שלביבי וברק יהיה קל להקים ממשלה בפעם הבאה לפחות כמו שהיה להם קל לעשות את זה בפעם הקודמת. ויש עוד גרסה. לפיה, לא רק שטייניץ משוטה, גם נתניהו משוטה.
גם הוא לא יודע שתפקידו הנוכחי הוא, בסך הכל, לחזק את ברק ולסייע לו "לחזור הביתה", כדי שיוכל לערוק שוב, בכוחות מחודשים, בפעם הבאה. ככה זה אצל ברק. אף פעם אי אפשר באמת לדעת מי משטה, מי משוטה, במי משטים. תשאלו את אנשי מבקר המדינה, שעד עכשיו לא יודעים מאיפה האיש הזה בא להם. כך שיכול באמת להיות שיש לנו כאן מזימה, שראש הממשלה עצמו עוד לא יודע שהוא חלק ממנה. בסוף, הוא יידע. הבעיה היא שהמשותף לכל המזימות המתוחכמות הללו, מאז ומעולם, חד הוא: זה תמיד, אבל תמיד, נגמר בבכי קולקטיבי. הוואקום הזה
במרכז-שמאל יכול היה להתמלא עד תום באהוד אולמרט, אלמלא זה גורש על ידי קומבינציה של פרקליטות ותקשורת. הוא מנסה לחזור עכשיו. לא בטוח שזה יצליח. מסע שיסוי ארוך ושיטתי ממשיך להתקיים נגדו בחלקים מהתקשורת, אלה שרוממות בתי המשפט שגורה בפיהם בכל יום מימות השבוע, חוץ מאותו יום ארור בו מעז בית משפט מחוזי, בהרכב שלושה שופטים )מצוינים(, בראשות הנשיאה, לזכות את אהוד אולמרט.
החברים האלה כנראה מאוד מרוצים מהאיכות השלטון הנוכחי, מטוהר המנהיגות העכשווית שתחתיה הפכה ישראל למדינה המנוהלת על ידי אילי הון אמריקאים, מגובים בגדודי עסקנים זוטרים, שההישג היחיד שלהם עד עכשיו הוא הוצאתה להורג של התקשורת החופשית באמצעות הפצת עלונים מטעם השלטון להמונים, חינם אין כסף. ומבין מבקריו הרבים של אולמרט, אין יותר ארסי, אין יותר רהוט, אין יותר מכאיב ממי שהיה פעם שותפו לדרך, אחד משני הח"כים הצעירים שהכריזו מלחמה על הפשע המאורגן, יוסי שריד שמו. שריד כבר לא פוליטיקאי, אבל עטו חד מתמיד. לא נותן לאולמרט הנחה, לא נותן לו צ'אנס, דן אותו תמיד לחומרה, מושח אותו בזפת ונוצות וגורר אותו בכיכר העיר, גם אם יזוכה אולמרט עוד מאתיים פעם, שריד יהיה שם עם הקלשון.
אז ככה: הנה מה שסיפר עד המדינה המהולל, ש"ד, בחקירתו ביאח'ה. אני מצטט: "במקרה של הולילנד, כוונתנו הייתה להגיע לכך שיישמעו כמה שפחות מתנגדים, כאשר הבעיה העיקרית הייתה להתמודד עם המשרד לאיכות הסביבה, שביקש דוח סביבתי שאמנם נערך וכן פתרון בעיות נוספות שגם הן נפתרו קודם לכן, בעיקר ערב הפקדת התוכנית, כאשר השר לאיכות הסביבה דאז, יוסי שריד, לאחר קבלת כל האישורים הדרושים, הכניס התנגדות שלא הבנו את פשרה והיא הייתה עלולה לטרפד באותו שלב את אישור ההפקדה, עד שאחד מנציגי השכונה בוועדה השכונתית שהזכרתי קודם, המציא לנו פרוטוקול ובו סוכמה פגישה בין השר יוסי שריד לבין נציגי השכונה, לפיה התחייבו נציגי שכונת רמת שרת להצביע מרצ בבחירות לכנסת ב-1996 כאשר הוא (שריד) מתחייב במקביל לכתוב מכתב לוועדה המחוזית שכשר לאיכות הסביבה הוא מתנגד טוטאלית לתוכנית?
פרשנות עד עכשיו: תפקידו של עד המדינה היה להעביר את התוכנית הגרנדיוזית של הולילנד בוועדות הבנייה (המקומית והמחוזית) ולהביא לאישורה. התנגדות של שר בממשלה נחשבת לבלתי עבירה כמעט. שריד היה, לפיכך, על פי הגרסה הזו, אבן הנגף העיקרית בפני התוכנית. אלא שאז גילה עד המדינה, לדבריו, ששריד כרת ברית עם אנשי השכונה הסמוכה, הם יצביעו מרצ בבחירות שעמדו להתקיים כעבור כמה ימים, והוא יעצור את הפרויקט המגלומני שאמור להתנשא מעל בתיהם. והנה המשך עדותו של עד המדינה: "זימנתי את עצמי למנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה יחד עם ע"ד וא"נ, שהיו יועצים שלי לעניין, ושאלנו לפשר ההתנגדות, ולאחר ''ברבורים'' רבים מצדו הוצאתי צילום של הפרוטוקול (של הפגישה עם התושבים) והודעתי שאם השר לא מבטל את התנגדותו ואינו דואג לכך שכל אנשיו יהיו מודעים לביטול הזה, אפנה למשטרה ולכל כלי התקשורת.
נתתי לשר 24 שעות. באותו ערב קיבלתי הודעה מע"ד שלמחרת היום נקבעה פגישה עם השר שריד במשרדיו בתל אביב. לפגישה זו הלכנו שוב שלושתנו. השר הודיע לנו שנפלה אי הבנה ושהוא כנראה לא הבין על מה דובר איתו, הוא הכתיב בנוכחותנו ביטול של התנגדותו הקודמת, חתם ומסר לנו העתק. . . הסכמנו כי היה לנו ברור ששריד רוצה לעבור בשלום את יום הבחירות, שהיו אמורות להתקיים כעבור יומיים והיה לו חשוב שהדבר לא יתפרסם טרם הבחירות, ואמנם, למחרת יום הבחירות מנכ"ל המשרד מסר את מכתבו של שריד לוועדה המחוזית עם העתקים אלינו. . . כך מצאנו את עצמנו מול המתנגדים הרגילים והגופים הירוקים כשאף גוף ממשלתי לא מתנגד.
אז ככה: ברור שמדובר בפנטזיה. גם בלי לבדוק, אין לי ספק שלא היו דברים מעולם. יוסי שריד לא היה פוגש את עד המדינה, לא היה מבטיח לתושבי שכונה בירושלים שיתנגד לתוכנית פיתוח בתמורה להצבעתם עבורו, לא היה נכנע לסחיטה. דמיוני לחלוטין. ילדותי לגמרי. מופרך מעיקרו. אפשר להגיד על שריד הרבה דברים, מושחת הוא לא, הייתי נותן הרבה כדי שכל נבחרי הציבור שלנו יהיו מושחתים כמוהו. ועדיין, האיש שעליו מבססת הפרקליטות בישראל את "משפט השוחד הגדול ביותר בהיסטוריה" לא מהסס לטנף גם אדם כיוסי שריד.
אחרי שסיפר ששיחד את קולק וצ'יץ' ורבינוביץ, ועוד רבים מבוני הארץ הזאת, גורר עכשיו העד גם את שריד אל תוך ביצת הרפש שבדה ממוחו, הוא עושה את זה בחקירה משטרתית רשמית, לא במסמך פרטי, הוא מספר את זה לפרטי פרטים, ואצל אף אחד לא נדלקת נורה אדומה.
הרמתי טלפון לשריד בשבוע שעבר. הוא הופתע. מעולם לא פגש את עד המדינה, את התנגדותו להולילנד מעולם לא הסיר, אף פעם לא קיבל הבטחה מתושבי אף שכונה שיצביעו מרצ, וכו.? ברור שאני מאמין לכל מילה שלו. אבל האם אפשר להאמין למילה אחת, להברה אחת, שיוצאת מפיו של עד המדינה? מה יוסי שריד הפובליציסט היה כותב על יוסי שריד השר לאחר שהיה קורא כיצד נסחט על ידי עד מדינה שכזה? אני מאזין, קורא ובוהה בעדת הצדקנים שדורשים למצות את הדין עם אהוד אולמרט ושואל את עצמי לאילו תהומות מוליכה שנאתם של האנשים הללו אותם עצמם.
הרי הם יודעים היטב שבכל שיטות המשפט, כולל בזו שלנו, העובדה שאדם חף מפשע אחד יישב בכלא בלתי נסבלת בהרבה מהאפשרות שעבריינים רבים אחרים ישוטטו חופשי. אחרי שראו מה קרה עם טלנסקי, ומה נהיה מראשונטורס, הם מביטים בפארסה הנוכחית וממשיכים לרקוד על הדם. עיניים להם, אבל הם לא רואים כלום. ואני שואל את עצמי עוד שאלה. נניח שלא מדובר בחשוד אהוד אולמרט אלא במחבל פלסטיני החשוד בתכנון פיגוע. ונניח שמתברר שעד המדינה נגד המחבל הזה הוא העד שלנו. האם אז היה יוסי שריד ארסי באותה מידה, או שמא היה יוצא בדרישה נוקבת לשחרר מיד את החשוד ולכלוא את העד תחתיו?
הגיע הזמן להיפרד ממבקר המדינה לשעבר, מיכה לינדנשטראוס. הוא כבר לא יגיש את דוח הרפז. הוא נמלט עכשיו, בזעקות קטועות, מאזור האסון שאליו נקלע ומודה לאל הטוב שחילץ אותו מהתסבוכת הזו, בעור שיניו.
הוא לא היחיד שנמלט. זוכרים איך גינה אהוד ברק את התעקשותו של אל?מ ארז וינר לקבל את כל החומרים מהחקירה כדי שיוכל להגן על עצמו? זוכרים איך טען שהמניע היחיד של וינר הוא המאמץ לגרום לכך שדוח המבקר לא ייחתם בידי לינדנשטראוס? ובכן, ברק משנה בסיטונות לא רק את דעותיו הפוליטיות, אלא גם את כל שאר דעותיו. עכשיו הוא זה )יחד עם יוני קורן( שדורש לראות ולקבל את כל החומר )משם הדרך לתקשורת תהיה קצרה וטראומטית(, ולפיכך אהוד ברק הוא הגורם הבלעדי שמונע מלינדנשטראוס לחתום על הדוח. במשפט אחד: ברק הבין פתאום שהדוח מתהפך עליו, שהדברים מתחילים להתברר נגדו, והתהפך. ובמשפט קצר: אהוד ברח. שוב.
מה היה לנו שם? בניגוד לרושם בתקשורת, הטיוטה האחרונה והסופית שוחטת את ברק בסכין קצבים. במקביל, נעלמות כמעט כל ההאשמות האמיתיות נגד אשכנזי. המבקר דוחה את הטענה שהיה פוטש, קובע שלא היה מבצע של אשכנזי לקבל שנת כהונה חמישית, לא הייתה מעורבות בהכנת המסמך או הדלפתו, לא היה קשר עסקי עם הרפז. כל מה ששמעתם בטלוויזיה )הממלכתית( וקראתם בעיתון )לאנשים חושבים(, לא היה. מרד קולונלים, זוכרים? אין דבר כזה.
ברק מקבל ציון נכשל בסדרה של תפקודים השייכים לליבת תפקידו כשר ביטחון. הוא נכשל במינוי הרמטכ?ל, נכשל במינוי סגן הרמטכ"ל, במינוי דובר צה?ל, בעיכוב עשרות מינויים בצה?ל )בגלל התחשבנות עם אשכנזי(, ובעוד סדרה של מעשים לא ראויים. מן העבר השני, אשכנזי קיים קשר פסול עם הרפז וגרר רגליים עם המסמך, מצד אחד מנסה להתעלם ממנו, מצד שני מראה אותו למקורבים. זה מה שהיה לנו שם, על פי הטיוטה הסופית.
ומה יש לנו עכשיו? עכשיו יש שר ביטחון שמתהפך ומנסה להימלט, אחרי שכבר יצא להסתערות. הוא פתאום מבין שזה נגדו. וכל התבשיל הבאוש הזה מתקתק על שולחנו של מי שממש לא רוצה לטעום ממנו, מבקר המדינה המכהן השופט יוסי שפירא.
מה יעשה שפירא? עצתי הצנועה למבקר היא לעשות מעשה. להוציא מיד דוח על תהליך מינוי הרמטכ?ל. נושא חשוב, דרמטי, שברק מקלקל מחדש גם בימים אלה )תשאלו את האלופים אייזנקוט, מזרחי ושמני וגם את הרמטכ?ל גנץ(. לא הספיקה לו ההרפתקה עם גלנט. מנה צוות בדיקה מיוחד שיבדוק את הליך הבדיקה בשנתיים האחרונות במשרד המבקר. האמן לי, יש שם מה לבדוק. אתה, השופט שפירא, כבר עורך כמה רפורמות ומנקה כמה אורוות במשרד שקיבלת בתחילת יולי. זו הבדיקה החשובה מכל. ואת כל שאר החומר, תגנוז. מה שעולה ממנו חשד פלילי, העבר ליועץ המשפטי לממשלה, שיבדוק ויחליט. את כל שאר הקטטה תעזוב.
מבקר המדינה אמור לערוך ביקורות מוסדיות, לא אישיות. האובססיה של ברק לחסל את אשכנזי אינה מעניינו של מבקר המדינה. מה גם שהמזימה נכשלה )שוב(. ויש עוד משהו. מהטיוטה הסופית עולה שהיחיד שחוסל בעקבות הפרשה הנוראית הזו הוא האיש הכי ערכי, הכי תמים והכי לא אשם שהשתתף בה, עוזר הרמטכ?ל לשעבר אל?מ ארז וינר. זה הזמן ללמוד מהיועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין שהחליט, בזמנו, לסגור את תיק "עמותות ברק? שנפתח בעקבות קמפיין בחירות 1999. התיק הזה חקר איך נשפכו עשרות מיליוני שקלים בידי מטה ברק על הקמפיין, מנין באו וכיצד בוזבזו.
עד היום אפשר לבדוק את זה. הבעיה הייתה שכולם שתקו, והיחיד שאפשר היה להפיל עליו את התיק היה טל זילברשטיין. רובינשטיין החליט שהוא לא יפיל את התיק על הש?ג, וגנז. מעשה ראוי לחיקוי. במקום שבו אין אנשים, השופט שפירא, השתדל להיות איש.
אקו"ם