מי רוצה להיות מורה?

ביום שבו נבין כי אין מקצוע חשוב כמו ההוראה, וכמעט שאין מורים לא מוצלחים, אלא יש מורים שהמערכת לא מאמינה בהם – נצליח להביא לשינוי אמיתי במערכת החינוך

גלית טולדנו האריס | 8/10/2012 13:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
"ילדים, מי חולם להיות מורה כשיהיה גדול?" אצבעות בודדות בלבד מונפות אל על. גם אם נבדוק בקרב הורי הילדים נגלה שמעטים מהם חולמים שילדיהם יגדלו להיות מורים. העניין הוא שמדינת ישראל אינה שונה בעניין זה משאר העולם. הכרסום במעמד המורה אינו נחלת החברה הישראלית בלבד, אלא תופעה עולמית.

לא בכדי קבע ארגון אונסק'"ו יום אחד בשנה (5 באוקטובר), שבו מקודמת המודעות והערכה לפועלם של המורים. וכך, למעלה מ- 100 אומות ברחבי תבל מציינות את תרומתם הסגולית העצומה של המורים לחינוך ולהתפתחות.

המזל הוא שלמרות השחיקה הנמשכת במעמד המורה, יש עדיין יחידי סגולה שבוחרים בהוראה מתוך חרדת קודש, באמונה, בתקווה ובשמחה. לוחמים עתירי תהילה שהופכים למורים עם שחרורם מצה"ל, צעירים מגשימי חלום, שממשיכים את המסורת המשפחתית והם כבר דור שלישי ואולי אף רביעי במשפה למקצוע ההוראה, צעירים אתיופיים שמצליחים כנגד הזרם לצאת משכונת המצוקה וללמוד הוראה רק כדי לחזור לשכונת ילדותם כמורים, ועוד סיפורים מעוררי השראה של מי שהגורל הועיד אותם לחנך את ילדינו.

שר החינוך מצהיר בימים אלו כי בשטח מורגש שינוי. הרפורמות של המשרד, שעוסקות במעמד המורה ובתנאי עבודתו מתחילות להשפיע והביקוש ללימודי הוראה קפץ פי שלושה בשנים האחרונות. פתח לתקווה? כן. המרכיב המשמעותי
ביותר במערכת זה המורה. המפגש בינו ובין התלמיד הוא גרעין העשייה החינוכית. המורים הם האחראים ליכולת התלמידים להגשים את עצמם, להצליח, אבל גם להיכשל. להאמין בעצמם, להעז לפרוץ דרך לחשוב.

אלא שבשטח, המציאות מורכבת. מורים רבים במערכת חשים בודדים מול התלמידים והוריהם. אין די אווירת פרגון הדדי במערכת החינוך. מי שנכנס לחדרי מורים יתקשה למצוא עיניים נוצצות מעבר לשכבות של מטלות, הנחתות, צורך לרצות את המנהל, ההורים, התלמידים. רוב המורים עסוקים בהישרדות. עד הפנסיה. הם מוטרדים מהצורך לעמוד ביעדים ומשקיעים מעט מדי בפיתוח חשיבה ביקורתית, בטיפוח אחריות אישית וחברתית ובגירוי לסקרנות אינטלקטואלית. הדברים הללו מתרחשים מכיוון שהמערכת אינה מעודדת את המורים לכך ולא מקנה להם כלים ללמד אחרת.
יום המורה הבינלאומי הוא הזדמנות להכרה בכך שהמורים ראויים ליחס אחר. הם ראויים לתחושה כי הם חלק ממערכת מקצועית, התומכת ומפרגנת בהם.

עלינו להאמין במורים. עלינו לתמוך בהם, כי אם לא נעשה זאת – איך הם יקנו לתלמידים תחושה של ערך עצמי וביטחון ביכולות? ביום שבו נבין כי אין מקצוע נהדר וחשוב כמקצוע ההוראה, וכמעט שאין מורים לא מוצלחים, אלא יש מורים שהמערכת לא מאמינה בהם ולא נותנת להם כלים – נצליח להביא לשינוי אמיתי במערכת החינוך.

הכותבת היא מנכ"לית העמותה להתחדשות בחינוך (YRF), המפעילה תוכניות הנחייה למורים בבתי ספר בפריפריה
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום:

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים