בחירות 2013: לאן מוביל אותנו נתניהו?
ההצלחה: הטרור פחת ודעת הקהל מתעניינת פחות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הכשלון: הקפאון המדיני יוצר את מדינת ישראטין. נתניהו שותף לחיסול כל סיכוי לפשרה היסטורית. זה לא הדבר הטוב ביותר לישראל, אבל זה בוודאי טוב לנתניהו
במקום שקט ושלווה לאחר ההתנתקות, זכינו לישות איראנית נוספת ליד הגבול, ולהרבה יותר רקטות שמשבשות את חיי הדרום. במקום שינוי היסטורי בעקבות יוזמת אולמרט, קיבלנו קמפיין מתוגבר של דה-לגיטימציה.
אלא שהקיפאון הזה יוצר גם את ישראטין. זה מתאים יותר לחזון אחמדינג'אד, חמאס והשמאל האנטי-ציוני. בעניין הזה לא זכינו לשום תשובה רצינית מצד נתניהו. לאן הוא מוביל? לאיזה הסדר הוא חותר? זה לא רק שלציבור אין מושג. ייתכן שגם לנתניהו עצמו אין. ויש עוד תוצאה. זה לא חשוב מה אומרת האופוזיציה או אלה שנחשבים לנציגי "מחנה השלום". מה שחשוב יותר הוא מה חושבים עלינו מנהיגי המדינות הידידותיות.

ובכן, בעניין הזה יש חזית אחידה. אנגלה מרקל, פרנסואה הולנד, דיוויד קמרון, וכמובן ברק אובמה – כולם מפנים אצבע מאשימה לנתניהו. הקיפאון רשום על שמו.
אפילו "הצהרת בר-אילן", שעוררה את זעם הימין, נשכחה כלא הייתה. זה לא שהבנייה מעבר לקו הירוק או מעבר לקו ההפרדה נמשכת בקצב מואץ. ממש לא. העניין הוא שאבו-מאזן הצליח להנחיל לתודעת העולם את הגישה שמסתכמת ב"או שיחות או התנחלויות".
בחזית הסורית שיחק המזל לידיו של נתניהו. לנוכח מרחץ הדמים, גם החסידים הגדולים של ויתור על רמת הגולן נאלמו דום. או חזרו בהם. בטווח הנראה לעין, לא נראה שהסוגיה הזו תטריד את ממשלת ישראל.
בהנחה שרמת הגולן היא מחוז סורי, הרי שמדובר
מנקודת מבטם של מצביעי הימין, נתניהו מספק את הסחורה.
הוא אמנם שותף להקמתה של ישראטין, אבל התהליך הזה מלווה בתרופת הרגעה של שקט יחסי. רמת הטרור מתקרבת לנקודת האפס, מצבם של הפלסטינים בגדה, למרות גל הפגנות קטן, מעולם לא היה טוב יותר, ודעת הקהל הבינלאומית מתעניינת פחות ופחות בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הטור המלא מחר ב"מעריב"
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
