שפע של מלל, מעט עשייה
תומכי נתניהו יאמרו שהאויב יודע שעם ביבי לא מתעסקים מתנגדיו יאמרו שהוא ירש מצב נתון
ביטחונית. התקופה הנוכחית שלו, כמו קודמתה, הצטיינה בשפע של מלל, אבל במעט מאוד אירועים בשטח. אהוד אולמרט יצא בשלוש שנות כהונתו לשני מבצעים גדולים (מלחמת לבנון השנייה ועופרת יצוקה), בנוסף לאירועים עלומים כמו פרסומים זרים על הפצצת הכור בסוריה וחיסולו של עימאד מורניה. אריאל שרון הוביל את המלחמה בטרור ואחריה את ההתנתקות. באופן יחסי, שנות נתניהו היו שנים של שקט ואיפוק, משני צדי הגבול.
מכאן, כמובן, הכל פרשנות: תומכי נתניהו יאמרו שהאויב יודע שעם ביבי לא מתעסקים, ולכן לא היו פיגועים בסוף שנות התשעים וחיזבאללה וחמאס הורתעו בקדנציה הנוכחית. מתנגדיו יאמרו שהוא ירש מצב נתון (התהליך המדיני של ימי רבין וההרתעה שיצרה מלחמת לבנון השנייה), אותו בזבז באפס מעשה מדיני ומילא את חבית חומר הנפץ העתידה להתפוצץ אחריו.
ואפשר להציע עוד הסבר, קצת פחות מובן מאליו: הקדנציות של נתניהו התאפיינו בחוסר אמון הדדי, חסר תקדים לפניו או אחריו, בינו לבין הצמרת הביטחונית ביצועית בישראל. הוא לא כפה מנהיגות, הם לא האמינו במנהיגותו, והתוצאה היתה פאסיביות, מילה לא בהכרח רעה כשמדובר בענייני ביטחון.
בקדנציה הראשונה נגלה קרע בין נתניהו לבין שר הביטחון יצחק מרדכי; בשנייה עשה אהוד ברק במערכת הביטחונית כבשלו, בעוד נתניהו צופה מן הצד כאילו לא מדובר במערכת שהוא מופקד עליה.
גם מרדכי וגם ברק ניהלו תהליכים שנויים במחלוקת של מינוי רמטכ"ל (מרדכי בהצלחה עם שאול מופז, ברק בשלומיאליות עם יואב גלנט), בלי שראש הממשלה יהיה כלל במעגל.
חיילי צה''ל סמוך לגדר הגבול בדרום
צילום ארכיון: אי-פי
עבור נתניהו היה רק עניין ביטחוני אחד - איראן
היחסים עם ראשי הזרועות, שבישראל יש להם מעמד יוקרתי במיוחד, היו גרועים עוד יותר. בקדנציה הראשונה לא נפגש נתניהו במשך חודשים עם הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, אחרי שסקר שנעשה בלשכתו גילה, כמה מפתיע, שהרמטכ"ל פופולרי ממנו.
עוד לפני כן, הושמעה בפורומים סגורים ביקורת קשה על התנהגותו של נתניהו במקרים של עימות אפשרי עם סוריה או איומים מעיראק.
בקדנציה הנוכחית הביעו מאיר דגן ויובל דיסקין בקול, גבי אשכנזי במשתמע, ובני גנץ במרומז, חוסר אמון במנהיגותו של ראש הממשלה בעניין הביטחוני הקריטי ביותר שעל סדר היום.
מי שחושב
שאפשר לקיים אמון בעניינים אחרים בצילו של איאמון כזה בעניין מהותי כמו איראן, חושב כנראה שמדובר ברובוטים ולא בבני אדם.
זו קלישאה לומר שעבור נתניהו, היה באמת רק עניין ביטחוני אחד: איראן, כמובן. ההיסטוריה עוד תשפוט את הסיפור הסבוך הזה, שטרם נגמר. אבל בצילו הוא לא עשה דבר כדי לקדם שינויים נדרשים בצה"ל ובתפיסת הביטחון ולא הנהיג את המערכת ביומיום.
הוא היה ראש הממשלה הכי פחות דומיננטי בענייני ביטחון מאז מנחם בגין. ואולי, אם מודדים את התוצאה במונחי שקט, זה לא הדבר הגרוע ביותר שאפשר לומר על ראש ממשלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם