עניינים של חירות
האיסור על שימוש בקנאביס וכמוהו גם מניעת הכניסה להר הבית הם דרכה של המדינה להגביל את האזרח. רק כשנצא לחופשי הכל כאן ייבנה לתפארת
הנושא הראשון נקשר בתודעה (שלא בצדק) עם חילוניות ושמאל קיצוניים, השני נקשר בתודעה (שלא בצדק) עם דתיות וימניות קיצוניים. מה קושר בין שני הקצוות הללו? החירות כמובן.
מקור החירות הוא שם – על ההר, עוד נחזור לזה, אבל בואו נדבר קודם על ה"קנאביס". היות שאני שומר על חירותי כעל בבת עיני, איני מעלה על דעתי לצרוך חומר שאני עלול לפתח כלפיו תלות. מאותה סיבה אני גם משתדל מאוד להסתדר בלי תרופות. אולם אני נחרד מכך שמאות אלפי ישראלים בוגרים הצורכים מעת לעת את הסם הזה, חיים כל העת בפחד מן הדפיקה בדלת, מחיפוש משטרתי והפללה.
כאן לא מדובר בפגיעה באדם אחר, אלא בבגירים שהמדינה נוטלת לעצמה את החירות להחליט עבורם מה ייכנס ומה לא ייכנס לפיהם. השפעות הקנאביס, בשונה מסמים אחרים, נמצאות בוויכוח מדעי וציבורי. יש טוענים שהוא מזיק מאוד, יש טוענים שהוא לא מזיק כלל ואף עוזר מאוד. בין כך ובין כך - ברור שהחומר המסוים הזה אינו נמצא באותה קטגוריה של סמים אחרים שהם פשוט שער היציאה מהחיים.
יש רגליים לסברה שהאיסור הגורף על השימוש בחומר, איסור שהתפשט מארה"ב לעולם המערבי כולו, נובע מפגיעתו של הקנאביס ברווחיה העצומים של תעשיות התרופות. את ערמות הכדורים נגד כאב ראש, נוגדי הדיכאון ותרופות אחרות הגודשות את ארון התרופות של האדם המודרני, מחליף בקלות וביעילות צמח טבעי שרק לבורא עולם יש עליו פטנט ואי אפשר להרוויח ממנו כסף גדול. אך טבעי שהתעשייה השנייה בגודלה בעולם (אחרי תעשיית הנשק) תדע להוביל חקיקה שתחנוק את התחרות הטבעית הזו.
התוצאה חמורה מאוד בשלושה היבטים: ראשית, הפגיעה העקרונית בחירות האדם. כשאין אדם פוגע בחברו, וכשאין מדובר באיסור שמקובל על כל שדרות האוכלוסיה (כמו נסיעה ללא חגורת בטיחות)
ההיבט השני הוא הפגיעה בחולים. עבור חולים רבים הקנאביס הוא הצלה של ממש. אך רק חלק קטן מהם, זה המצוי בקטגוריות קשות במיוחד, זוכה לאישור לשימוש בחומר. הפחד שהחומר יזלוג לשוק הפרטי – יוצר סבל נורא אצל חולים רבים שיכלו להיעזר בו.
ההיבט השלישי הוא התלות שיוצר האיסור הגורף בשימוש בקנאביס – תלות של מאות אלפי אזרחים ישרים וטובים – בשירותי העולם התחתון וגורמים עוינים. אני מתחיל לחשוב שבעצם די מתאים למדינה להפוך מאות אלפי אזרחים לעבריינים. אזרחים כאלה לא מתלוננים יותר מדי. בקושי 200 הגיעו להפגנת הקנאביס בשבוע שעבר.
אז מה בעצם אני מציע? מובן שאי אפשר לשחרר פתאום את הקנאביס לשוק החופשי בלי שום פיקוח. אין היום סמכות הורית של ממש (כי המדינה הרסה את מעמד המשפחה – אבל על זה נכתוב בפעם אחרת) והנוער יתנפל על בתי המרקחת. אז על חירות גמורה לצערנו עוד לא ניתן לדבר, אבל צריך להתחיל תהליך של רגולציה. לדוגמה, מכירה מגיל 21 ומעלה, בכמות מוגבלת ולאחר הדרכה ספציפית לכל מי שקונה, כך שברור שהוא מודע למשמעויות השימוש - מתי מותר להשתמש מתי לא וכדומה. תהליך שכזה יוציא את העולם התחתון מהמשחק, יחזיר לציבור גדול מאוד את חירותו – ויאפשר לכל חולה שמעוניין בכך, לצרוך את הקנאביס כתרופה.
אל תתנו למדינה להפחיד אתכם מפני עצמכם, לשכנע אתכם שאם תצאו לחירות הכל כאן יתמוטט. ההיפך הוא הנכון - הכל כאן ייבנה לתפארת אם רק יינתן לאזרחים לצאת לחופשי, ובעצם זה כל המסר הנובע מהר הבית מקום המלכת הא-ל על האדם – הא-ל לבדו ולא אף אחד אחר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם