הבחירות האחרונות של פואד: "סה טו. עד כאן"
ברגע האחרון חזר בן-אליעזר מעולם המתים. בגיל 76 הוא מצהיר שזו מערכת הבחירות האחרונה שלו, ומסמן את היעד הבא: הנשיאות
"שבעה ימים הייתי בקומה. ראיתי את הבוהק הלבן, אור גדול ואוורירי. רציתי להישאר למעלה. הייתה לי תחושה חזקה של די, מספיק, תנו לי ללכת. תשחררו. האור פיתה אותי להתמסר, להיעלם. בסוף חזרתי".
רק כדי לגלות שהליכוד אותו ליכוד, מעמדו של ראש הממשלה איתן, יחימוביץ' מנהיגה, ואתה נדחקת לירכתיים.
"לכל דבר יש סוף. צריך לדעת מתי לקום וללכת. לפעמים אנשים מאבדים את הצפון בגלל הרצון המיותר להחזיק בקרנות המזבח. הגיע הזמן להגיד, סה טו. עד כאן".
עד כאן?
"סיימתי להתמודד על ראשות מפלגת העבודה ולהילחם על התפקידים המרכזיים. הדבר הזה מאחורי. כבר לא החלום שלי. בהחלט היה החלום שלי בעבר, אבל ברק תקע לי סכין ארוכה וסיים את הסיפור. זה הרי לגיטימי בפוליטיקה הישראלית. אני בן 76. אני שבע. שום דבר כבר לא מגרה אותי. אין לי עניין להתמודד על הבכורה. אחרי עשר כנסות אני מחשיב את עצמי המנטור, המחנך של דור המפלגות הצעיר, מורה הדרך, הבאבא סאלי של הפוליטיקה הישראלית".
אתה מתכוון לפרוש?
"אין לי ספק שאני נמצא בפינאלה. הכיוון שלי הוא לראות את מפלגת העבודה עומדת על הרגליים וזהו. כבר ראיתי הכל. את המריבות עם עזר ויצמן ואת לילות הברווזים והמהפך של רבין והתנופה של שרון. כבר קפצתי עד התקרה כשהודיעו שמפלגת העבודה קצרה 44 מנדטים. הייתי בשבעה משרדים, שר ביטחון בתקופה הכי קשה במדינת ישראל, יו"ר המפלגה וסגן ראש הממשלה. זהו. די, מספיק. העסק נגמר. כל חלומי הוא לראות את מפלגת העבודה תופסת את מקומה ואז אני אקום ואומר, תודה רבה לכם. באמת. נעמתם לי מאוד. שלום שלום ושתהיו לי בריאים".
עד לא מכבר היה בן-אליעזר בולדוזר נמרץ וחסר מעצורים שהסתער על השטח בחיוניות מעוררת השתאות. בתפקידו האחרון כשר התעשייה והמסחר, שבר את לבן של עובדות הייצור בחלוקו הלבן ובמטפחת הנייר הסקסית שקשר בגנדרנות למצחו בסיוריו האינסופיים בכל רחבי הארץ. גם עתה, ימי טרום בחירות, הוא מטפח לו"ז בלתי שפוי. שינויי הכוח במפלגה והסקרים של נתניהו לא הרסו לו את השוונג. רק ההתנהלות הכללית מפוכחת יותר.
"הדור שלי הולך ונעלם", הוא אומר בגילוי לב, "ואיתו גם העבר של המדינה. אנשים שכחו את המעברות ואת הצנע, את המלחמות,
"אני צמא למנהיגות שתהיה מסוגלת להגדיר בבירור איך המדינה תיראה בעוד 20 שנה. שתקבל באומץ החלטות לא סימפטיות בדיוק כמו בן-גוריון ורבין שקיצצו את תקציב הביטחון על אפם ועל חמתם של השרים. איזו רעידת אדמה הייתה אז. אני מחפש פנומנים. כמו אריק שרון, כמו מנחם בגין".
אתה רואה מנהיגים כאלה בכנסת הנוכחית?
"עזבי אותי מהכנסת. הציבור צריך להצמיח אותם כי הם גדלים בתוכו. הבעיה שהשיטה הפוליטית סותמת כל דרך עלייה לשלטון של מנהיגים אותנטיים, טובים, רציניים, צעירים. אני רואה אותם בצבא. איזו אחריות יש להם, איזו יכולת ראייה למרחוק. במקום לקדם אותם, ממציאים להם חוק צינון. כל מי שיש לו יד ורגל בצבא שיסתום את הפה שלו לשלוש שנים. מדינה צריכה לנצל את הכישורים והניסיון של רמטכ"ל פורש כמו גבי אשכנזי. או מאיר דגן. או יובל דיסקין".
גבי אשכנזי הסתבך בפרשת הרפז.
"תאמיני לי שעד עכשיו אני בעצמי לא יודע מה בדיוק היה שם. כשאני הייתי שר ביטחון, היו תחת פיקודי שני רמטכ"לים, האחד מופז, השני יעלון, ותמיד ידעתי למצוא את הדרך לכך שלמרות חילוקי הדעות הדיון יזרום באווירה טובה. זה תפקידו הקריטי של שר ביטחון. אצל ברק ואשכנזי נוצר עימות מיותר שלא היה לו מקום וחבל".
אתה מזהה מנהיגים כלבבך במפלגות המרכז-שמאל?
"אין היום מחנה מרכז-שמאל", קוצף פואד. "הבעיה שלנו היא שכשאומרים מחנה הימין, מדברים על גוש, על מפלגות הימין, אבל כשמנסים לדבר על מפלגות המרכז-שמאל מגלים התפרקות. מפלגת העבודה בנפרד וציפי-מופז בנפרד, ואהוד אולמרט ייכנס או לא ייכנס וגם יאיר לפיד. במקום ללכת בצעד מערכתי כולל, או לפחות להבטיח לציבור שאחרי הבחירות יהפכו לגוש משמעותי מול מחנה הימין, כל אחד לעצמו".
"יש היום צידוק לקיומן של שתי מפלגות בעלות תפיסות מנוגדות, ליכוד ועבודה, ושם צריך לרכז את כל המאמץ. הקרב חייב להיות רק בין שתיהן. מרוב מפלגות מרכז-שמאל חדשות-ישנות, קטנותגדולות, הציבור מתבלבל ומאבד את האמון במערכת הפוליטית. צריך לשים את זה על השולחן אחת ולתמיד. בכל יום בוחרים אצלנו גימיק חדש. פעם זה הגמלאים עם שבעה מנדטים ולמחרת הם אפס. פעם זה טומי לפיד עם 15 מנדטים ולמחרת פחות מרבע. והיום זה יאיר לפיד שהכריז שאינו מתכוון להצטרף אל המפלגות הוותיקות".
גם מפלגת העבודה לא עושה קולות של חיבור גושים.
"אני חולם על מערך בראשות העבודה שיריץ גוש משמעותי מול הימין ויביס אותו. יש כמה מפלגות שנספרות באופן אוטומטי עם הימין אבל בכלל לא בטוח שיישארו שם. יכול בהחלט להיות שאביגדור ליברמן ישקול להצטרף לגוש מרכז-שמאל. הוא לא מונח בכיס של נתניהו. בפוליטיקה למדתי דבר אחד, שאין מצב של לא ייתכן. שהכל אפשרי. פוליטיקה היא אמנות האפשר. דברים שבחיים לא חלמתי עליהם התרחשו שם. מופז הוא הדוגמה הטובה לזה. יום אחד הוא אומר שלוש פעמים ביום ביבי שקרן, ביבי שקרן, ביבי שקרן, למחרת הוא מחבק את ראש הממשלה ומחרתיים שוב בורח".
בחירות 2013 מהלו איזו סלחנות מפתיעה בהתנהלותו של זקן השבט. רק לפני שלוש שנים סגר חשבון עם המורדים במפלגת העבודה, אמר קדיש על מחנה השלום ויצא נגד שלי יחימוביץ' שהתבטאה בחריפות נגד כניסתו לממשלת הימין."כששלי תוקפת אותי על שהצטרפתי לממשלה, היא לא מסייעת למפלגת העבודה", אמר אז פואד. "כשאנחנו עוברים במסדרונות, אני לא אומר לה שלום. אני מעדיף לבזבז את זמני על דברים פרודוקטיביים".
היום, לצד המהפך במפלגת העבודה, גם היו"ר לשעבר מגלה ביחימוביץ' פנים חדשות. "שלי מדברת רק על הנושא החברתי כבר שמונה שנים, מבוקר עד ערב", הוא מכוון לטובה. "ראוי היה שבמקום להמשיך לבכות על הקוטג', הנקניקיות והדלק, הציבור יצביע לה כי היא היחידה שמתעסקת אך ורק בדבר הזה ונלחמת בו מלחמת חורמה".
ובתחום המדיני-ביטחוני?
"שלי תצטרך לידה אנשים שמבינים גם בנושא המדיני. היא תזדקק להם שינווטו אותה ויכוונו אותה. אבל לא צריך להיבהל. היא קולטת מהר. הבחורה נכנסה למפלגת העבודה בתקופה הכי מסובכת והצליחה להזרים לה דם טרי ולגרור אחריה חבר'ה צעירים. זה היתרון הכי גדול שלה לצד הנושא הכלכלי-חברתי. כל כולה נתונה למלחמה הזו. היא סוג של ז' אן דארק סוציאלדמוקרטית".
עד כאן שבחיה. ומהם חסרונותיה?
"חוסר ניסיון. אבל המציאות מלמדת. נכון שכשאני נכנסתי לכנסת, הגעתי מתפקיד צבאי בכיר מאוד. אולי אני דוגמה לא טובה. אבל היו כבר אנשים שנכנסו ישר לתפקיד של שר והצליחו. זה לוקח זמן. אתה חוטף סטירות. אתה מתבונן אל עבודת המטה. איך מגישים הצעות, איך נאבקים מול האוצר. גם היא תלמד.
"הבעיה של יחימוביץ' שהיא נפלה על הר געש. הר של בעיות. בבת אחת היא נדרשת להחזיק מפלגה, לרענן אותה, להחליף את המוסדות שלה, להתחיל להריץ אנשים, לבנות מסרים, לשלוט על הכל. ותמיד יש חברי כנסת סוררים. כשכל מה שעומד לרשותך הוא שמונה חברי כנסת שמשתתפים ב-45 ועדות, לכי תעשי עבודה".
"זה לא דבר פשוט. נפל עליה הר כגיגית. לכן אני אומר, המבחן שלה יהיה בעתיד והמציאות תיישר הכל. גם על רבין אמרו בשעתו שהוא שובר ידיים ורגליים, ובסוף האיש הזה הביא לנו את אוסלו ואת הסכם השלום עם ירדן. אם היה חי היום, היה מביא את הסכם השלום עם הפלסטינים. אמרו מה שאמרו על בגין, והוא הביא את הסכם השלום עם מצרים".
איך מערכת היחסים ביניכם?
"היא לא מקבלת את דעותי בכל דבר ולפעמים גם מגלה חשדנות, אבל אני כבר לא נעלב משום דבר. המומחיות שלי היא לקחת אויבים ולהפוך אותם לידידים. מזמן שכחתי את ההתחשבנות האישית. מי כמוני סייע לאנשים וחטף מאנשים שסייע להם. מי כמוני שילם מחירים יקרים מאוד בעד תמיכה ונאמנות. כל מה שאני מנסה היום זה לייצר שקט תעשייתי, כי מה שגמר את מפלגת העבודה זה הקרבות הפנימיים שלה. המריבות בין המנהיגים, קרבות החוף עוד מימי גולדה ודיין, אלון, פרס ורבין עד אלינו. אני עושה כל מאמץ להרגיע את הרוחות. לקחתי על עצמי את המשימה הזו".
לדעתך יחימוביץ' מתאימה להנהיג את המפלגה בעת הזאת?
"היא נבחרה על ידי 70 אלף איש. הציבור הכריע. יחימוביץ' לא נבנתה על הציבור האותנטי של מפלגת העבודה. היא הביאה ציבור שלה שמאמין בה והולך אחריה. מהבחינה הזו היא נתנה תנופה גדולה".
ואם לא הייתה הצבעה?
"אחת כמוה טובה לתקופה הזו, להרים את המפלגה למעלה. הרי אם נגמור ב-20 מנדטים פלוס-מינוס יהיה זה הישג אדיר. זה לא דבר שהולך ברגל. זה בהחלט מצב שמכשיר את המפלגה להתמודד בפעם הבאה על ראשות הממשלה".
יחימוביץ' הצהירה שתתמודד על ראשות הממשלה כבר בבחירות הקרובות. יש לה סיכוי או שלדעתך זו אמירה יומרנית?
"שלי חייבת להכניס לראש שלה שהיא מסוגלת לכך. זה הסיכוי היחיד להתקרב לכס ראש הממשלה. אנחנו צריכים לעזור לה להכניס לה את זה לראש. רק ככה הציבור יתחיל להשתכנע שיש לו אלטרנטיבה".
לדעתך היא מתאימה לתפקיד?
"בזמנו, כשהייתי ראש מטה ההסברה של רבין, נקראתי אליו הראשון. רבין אמר לי, מה אתה רוצה להיות חוץ משר ביטחון ושר חוץ. אמרתי, שר הבינוי והשיכון. אמר לי, קיבלת. ועשה הקפאת בנייה והעביר אלי תקציב עתק של מיליארד וחצי לתשתיות. באותו זמן רבין נהג להתייעץ עם מנהל בנק הפועלים דאז שאמר לו, תגיד, אתה משוגע? איך פואד יוכל לנצל תקציב גדול כל כך אך ורק לכבישים, הוא לא יצליח להוציא גם עשרה אחוז. אבל אני הוצאתי את כל הכסף תוך שלושה חודשים".
ראש ממשלה נדרש גם להכניס כסף.
"לפי דעתי, המציאות תהפוך את יחימו ביץ' למסוגלת לתפקיד. את נקלעת לסיטואציה. את כבר יושבת על הכיסא ולומדת. אין לך ברירה. מה, היא הייתה בנויה לשבת על כיסא יו"ר המפלגה? הרי אנשים צחקו, והנה היא יושבת ראש המפלגה. המציאות עושה אותך, בונה אותך. אז יהיו חריקות בהתחלה, טעויות מסוימות, מפולות, אבל היא תצא מזה. בפוליטיקה הרי הכל יכול לקרות".
כבר בקדנציה הקרובה?
"לדעתי, היא תקבל תפקיד בכיר בממשלה. עם התפקיד יבוא הניסיון, והציבור ישפוט. ההחלטות וההישגים יהיו האינדיקציות לשאלה אם שלי יחימוביץ' בנויה לתפקיד הגדול. תמיד יהיו לידה אנשים שיתמודדו עם התחום המדיני. לוי אשכול היה מדינאי? לא. הוא היה שר אוצר מעולה".
בן-אליעזר מאמין שבנימין נתניהו לא ימשיך לכהונה שלישית כראש ממשלה. לא יעזרו הסקרים, התחזיות והייאוש הכללי מהמפה הפוליטית המתעתעת. לפואד פרשנות הפוכה. "כולם אומרים שביבי יהיה ראש הממשלה הבא", הוא מציין, "אבל אני כופר בזה. כי נתניהו מתמקד באיראן ומסרב להתעמת עם הנושא המדיני-ביטחוני מול שאר מדינות ערב".
"נתניהו וברק הצליחו לתמרן את כל המדינה למצב של הפחדה. כשמבוקר עד ערב מפחידים את האזרח שהוא ערב שואה, באופן אוטומטי הוא נכנס להתגוננות, והסקרים עולים. אדם מתעורר בבוקר ואומר לעצמו, אם שני מנהיגים אומרים שאנחנו ערב שואה, אז אנחנו באמת ערב שואה".
"כבר ארבע שנים שביבי מנסה למשוך אותנו לקלפי על הפצצה האיראנית. ארבע שנים הוא מוכר לנו אותה. מחודשיים לחודשיים. כל הזמן נותן לנו עוד מרווח אחרון בהחלט עד הקטסטרופה. זה עובד לא רע. עובדה שהוא הצליח לשגע את העולם להתאגד סביב נושא התקיפה הישראלית באיראן".
ואין לזה הצדקה?
"ההשוואה לתקופת השואה פשוט מקוממת. יש לנו צבא ומדינה, ולמרות כל החוליים, אנחנו חזקים כלכלית, חברתית ורגשית. משגעים אותנו, אבל בשעת הזעם אין לנו תחליף. במקום לקום ולהגיד, חברים, אנחנו מדינה חזקה, נגן עליכם, אף מטורף לא יעז להתקרב לישראל, כי כולם יודעים מה יש לה ומכירים את היכולות שלה, במקום זה נתניהו מלבה את הבהלה ומדרבן את הפחד מהפצצה האיראנית".
צריך לדעתך לתקוף באיראן?
"לא בשנה הקרובה. אסור שאיראן תהיה גרעינית, אבל היא לא הבעיה המיידית. צריך לפחות שנתיים עד שהדבר הזה יהיה מבצעי. ואני כבר לא מדבר על כך שהפצצה האיראנית מיועדת בראש וראשונה נגד העולם הסוני והאמירויות. בשום פנים ואופן לא צריך לתקוף את איראן ברמת דחיפות כזו. הפצצה האיראנית היא לא רימון יד מתרגילי הדיאגרמה של נתניהו. זה תהליך ממושך. כאדם שהיה במערכת הביטחון, לא כפוליטיקאי, אני אומר שהסכנה האמיתית, המיידית, היא לא איראן אלא האביב הערבי. ההתעוררות לעולם שכולו איסלאמי, פנאטי ושונא ישראל. מדובר על תהליכים מסוכנים של הקצנה שאין לנו שום שליטה עליהם.
"בעולם הערבי החדש מותר להרוג מוסלמים אם ההרג משרת את המטרה הכללית. וזה מה שצריך להטריד בדחיפות את הממשלה. מה הולך לקרות במצרים, בסוריה, בלבנון. האם נפילת העאלווים בסוריה מבשרת על אוכלוסיית היעד החדשה, אל-קאעידה והסלפים. ומה הולך לקרות בירדן. כמה זמן היא עוד תחזיק מעמד. ולבנון ששילשה את כל מערך הטילים והיא מתאמנת להרס טוטאלי. ועד מתי יימשך הסכסוך המיותר שלנו עם טורקיה. אנחנו לא צריכים עוד 74 מיליון מוסלמים אויבים. וכשהפלסטינים יתעוררו משנת החורף שלהם ולא ישלימו עם המציאות, יהיה רע. אלו הבעיות הדחופות שמדירות שינה מעיני".
נתניהו וברק לא מכירים אותן?
"כשעובדים בשיטת האינדוקטרינציה ומפחידים בנושא האיראני וזליגה של נשק בלתי קונבנציונלי מסוריה לחיזבאללה, אתה כל הזמן חי עם מאות אלפי טילים פוטנציאליים על הראש. ואז אתה מחפש את הביטחון העצמי בפוליטיקה. לא יעזור כלום. הרי בסיכומו של עניין כל אמא אומרת לעצמה, הנושא הכלכלי-חברתי הוא טוב ויפה, אבל עדיף שהילד שלי כמעט ימות מרעב, העיקר שיישאר בחיים. ברגע שמאכילים את העצבים של האנשים כל היום, יש תוצאה".
אם כך, לשם מה הבחירות?
"כי גם ציבור מפוחד מתפכח בסוף ומתחיל להבין שמוליכים אותו שולל במשחקים של קו אדום. הקו האדום של ביבי הוא קו אדום מדלג. במציאות שבה זוגות צעירים ממעמד הביניים לא מצליחים לגמור שבועיים וחצי, הנושא הכלכלי מתחיל לדפוק חזק בראש ולהחליש את תותחי המלחמה".
פואד יודע היטב שלא רק נתניהו, גם ברק מדבר בלי הרף על האיום האיראני. "אין לי מושג מה יהיה עם האיש הזה", הוא אומר. "זהו ראש ממשלה לשעבר שקיבל מהציבור קרדיט שלא היה לו אח ורע. ערבים ורוסים הצביעו לו במספרים שלא ייאמנו, והוא זרק את תמיכתם לכלבים".
"אני לא מזלזל בכישרון שלו, אבל מול הכישרון יש לברק נכות רגשית ופוליטית בלתי פתירה. רק אמן מסוגל היה להפוך תמיכה אדירה כל כך למפלגה מתפוררת. כאן בבית שלי ישב כשהסקרים דיברו על 29 מנדטים, וכשנפרד מאיתנו גירד בקושי שלושה".
איך הגבת לנטישה שלו?
"זה היה עלבון כבד. משום שאני נאבקתי למענו, וכשאני נאבק, אני נאבק. אין לי מעצורים. הבאתי משפחות של ערבים שהאשימו אותו ברצח הבנים שלהם בשבתו כראש ממשלה להצביע למענו בקלפי. מכרתי אותו מעל כל במה כמושיע הגדול, כמנהיג שלמד מהשגיאות שלו. והמושיע הזה הכניס לי את הסכין הכי ארוכה לבטן".
"אני זוכר את הבוקר שבו הודיע על פרישתו ממפלגת העבודה והקמת מפלגת עצמאות. הייתי בדרכי לצפון לבקר בשלושה מפעלים. בשבע בבוקר קיבלתי ממנו את השיחה שבה סיפר על המהלך שרקם. בתחילה חשבתי שזו בדיחה. לא האמנתי. כשהבנתי שהוא רציני אמרתי לנהג שלי, תעמוד בצד. אני חייב לעכל מה קרה. התברר לי שהאיש החליט לקחת חמישה אנשים ופשוט להסתלק. הוא הצליח להכניס אותי להלם מוחלט. לא רק בגלל שבית לא עוזבים, ולא רק בגלל שהובלתי אותו פעמיים ועמדתי בראש המטה שלו גם בפעם השנייה, הקשה. פשוט כי גם פוליטיקאי מצפה למינימום מפוליטיקאים אחרים.
"כבר חשבתי שראיתי בפוליטיקה הכל. הרי עשינו מסעי התאבדות בשביל האיש הזה. הגענו למצב שבו כמעט הובלנו הונאה ציבורית בגיוס הערבים והרוסים ובתמורה שהם לא קיבלו בשטח. אחרי שנה וחצי בסך הכל הממשלה נפלה. ואז הוא שוב חזר לפוליטיקה ושוב התייצבתי מאחוריו עד הבגידה השנייה".
למה בעצם?
"כי טעיתי בשיקול הדעת. האמנתי שהאיש שעשה שגיאות בפעם הראשונה, ילמד בפעם השנייה. אני זוכר ויכוחים בינינו, האם מישהו בגילנו יכול לתקן את אופיו. ברק אמר לי אז, את האופי אי אפשר לשנות, פואד, אבל את הדיסציפלינות כן. והדיסציפלינות שלו הביאו אותנו למצב של שלושה מנדטים".
ההחלטה של עמיר פרץ לבחור במשרד הביטחון, גם היא אכזבה אותך?
"התמודדתי מול עמיר פרץ ושמעון פרס, ועמיר ניצח. היחידי שהרים לו טלפון בארבע לפנות בוקר הייתי אני. בירכתי אותו על הניצחון, אבל לא הייתי מן המתלהבים לבחירה שלו להפוך לשר ביטחון, דווקא בגלל שאני מאוד מעריך אותו בתחום החברתי-כלכלי. היכולות של עמיר פרץ הן 180 מעלות מהדימוי שלו. לא הייתי מאושר מהכהונה שלו כשר ביטחון. אבל הוא החליט. ועד היום יש אנשי צבא שחושבים שהיה שר ביטחון טוב".
זו גם דעתך?
"עובדה היא שהביא את כיפת ברזל. פרץ, בניגוד לאחרים, למד מלקחי העבר. לכן כשהתמודד מול שלי יחימוביץ' הפתיע בתוצאה. הוא לא הפסיד מולה הפסד ענק. מהבחינה הזו הוא כמו עוף החול. אנשים חושבים שהוא נעלם מהבמה. אבל עוד חזון למועד. המסך עוד לא ירד אצלו. אצל ציבורים מסוימים הוא קיים גם קיים".
כוונתך לפריימריז?
"אומר בגילוי לב, אני הייתי בין הממציאים של השיטה הזו והראשון במדינת ישראל שפקד 170 אלף איש בפריימריז. השיטה הזו הייתה טובה לזמנה, אבל היום היא פשטה את הרגל. חייבים להתחיל לחשוב על חלופות, כי אין שום פרופורציה בין כמות המצביעים לפריימריז לכמות המצביעים בפועל".
האביב הערבי טורד את שנתו של בן-אליעזר בלילות. "מה שקורה עכשיו הוא חורף סוער מאוד, טלטלה שאני לא צופה שתגיע למרגוע מסוים בחמש השנים הקרובות. האמריקאים שגו כשתמכו במורדים, כי על ציר הזמן אנחנו נימצא בעימות מסוכן עם מצרים, ונתעמת מול סוריה אחרת, אגרסיבית בהרבה. הדבר הזה יביא לחיכוכי גבול קשים מאוד. גם הסיפור הלבנוני לא פשוט. כבר אין לנו עניין עם נוצרים ושיעים. לבנון היום נשלטת על ידי איראן לכל דבר ועניין, ובתווך יש לנו גם את עיראק.
"יש האומרים, חיזבאללה לא יפגיז את הגליל כי גרים שם ערבים. ואני אומר, הוא יפגיז גם יפגיז, ויצדיק את המעשה בכך שיכנה את ההרוגים הערבים שאהידים. כך הוא יקבל הכשר. אנחנו מתעסקים עם עוצמות שלא הכרנו עד היום. אף אחד לא יודע מי הם באמת הסלפים. אלו אנשים שהשריעה שלהם מבוססת על הקוראן והם לא מוכנים לסטייה של מילימטר ממנו. מי שמכיר את התנועות האלו, לרבות האחים המוסלמים, יודע ש-80 שנה הם לא היו מוכנים לשנות מהכיוון הדתי והאידאולוגי. הם שונאים יהודים, שונאים את מדינת ישראל וחיים על פי חוקי הקוראן שלא תמיד מתיישבים עם הדמוקרטיה".
ובשאר אסד?
"הקצב של המאה, והעולם שותק. נכון שיש יריבויות ואינטרסים, אבל בסיפור הסורי אלפי אלפים עוברים עינויים, רציחות ואונס. נשים, קשישים וילדים והעולם שותק. הבעיה היא שהאלטרנטיבה תהיה גרועה יותר. המורדים שישתלטו על סוריה מורכבים מאל-קעידה ומסלפים שיתחילו מהומות לא פשוטות ברמת הגולן.
"אני שואל את עצמי, מה האמריקאים השיגו בחיזוק המורדים בלוב? בניגוד לאומה המצרית, לוב מורכבת משבטים. מיד אחרי שרצחו את קדאפי, כל שבט השתלט על מקורות נפט וגז ונשק וטילים. קדאפי לא היה צדיק, זה בטוח, אבל הוא סגר את הכור האטומי ושיתף פעולה עם האמריקאים. עכשיו לוב הפכה למקור הברחות הנשק הגדול ביותר לרצועה ולסיני. וקדאפי ששיתף פעולה עם האמריקאים נתפס, פישקו לו את הרגליים, הכניסו לו מקלות שמה ואחרי שגמרו לענות אותו הוציאו אותו להורג".
"לאיזו דמוקרטיה האמריקאים כיוונו כשסרטון נידח נגד מוחמד גורם למהומות עולמיות ולרצח שגרירים? כשהעולם בער על הסרט, מורסי אפילו לא טרח להתנצל. אולי רק אז האמריקאים הבינו לראשונה שאין מלחמות עקובות יותר ממלחמות דת".
וטורקיה?
"הסוגיה הטורקית פתירה. כבר נסעתי לאנקרה פעם ופעמיים, ופגשתי את שר החוץ הטורקי גם באירופה. ישבנו וניסינו למצוא נוסחה שתסיים את הסכסוך המיותר והמזיק הזה. כבר הייתה תחילת טיוטה שאומרת שמדינת ישראל מביעה את מלוא צערה על אשר קרה בפרשת המשט ומתחייבת לפצות את משפחות ההרוגים".
"אמרתי, אם כשחייל ירדני מטורף הרג שבע בנות, המלך חוסיין בכבודו ובעצמו הגיע לכאן, ביקר את המשפחות, כרע ברך וביקש מהן סליחה, גם מדינת ישראל יכולה למצוא נוסחה כדי להחזיר את מערכת היחסים הטובה, החיונית, עם טורקיה. לפעמים ההיסטוריה לא מותירה לך ברירה אלא לראות את העיקר. והעיקר הוא שיקום היחסים והאינטרסים האסטרטגיים. אם שיקום מערכת היחסים עם טורקיה תעלה למדינת ישראל בבקשה סליחה, אני לא נבהל".
גם נתניהו וליברמן לא נבהלו?
"בשיחות עם ראש הממשלה ראיתי נכונות למצוא נוסחה מקובלת. מאוחר יותר היוזמה נעצרה בגלל אי הסכמה על ניסוחים. כשעזבתי את הממשלה הפסקתי לטפל בזה. עד היום מקורבים לארדואן מתקשרים אלי. אומרים לי, אדון בן-אליעזר, יש על מה לדבר".
בית פואד חמים וידידותי. מסביר פנים. ריחני מבצק שאפתה אחותו וקפה ששפתה בתו. בחדר עבודתו עשרות תמונות היסטוריות. פואד עם מובארק וארדואן ובוש וקלינטון. פואד עם ראשי ממשלות מסין ומתימן, מאנגליה ומגרמניה. פואד קצין ומפקד וסגן אלוף במדים מיוזעים וחיוך שש לקרב.
תתמודד על הנשיאות?
"ייתכן. אני מאחל לפרס בריאות. אני חושב שהאיש הזה הציל, בפשטות, את מוסד הנשיאות. אבל בכנסת הבאה אינני פוסל. הרבה מאוד אנשים פונים אלי בנושא הזה. הרבה מאוד מאוד. אני מהרהר באופציה הזו. לא אגיד שלא".
בפריימריז הקרובים ממתין לך שריון מכובד, כיאה לזקן המפלגה?
"אני לא חושב שמגיע לי שריון. תמיד הייתי כאחד העם. גם אף אחד לא הציע לי שריון".
נעלבת?
"לא. אני מתנגד לשריונים. אין שום צורך. כמעט באתי להגיד לך, פואד זה מותג".
אתה עצוב?
"אני רגיש. יש בי מידה מסוימת של שלמות. כשאני בא היום ופורש את סיפור חיי אני מרוצה. הצלחתי. עשיתי משהו. יש לי חמישה ילדים, תשעה נכדים, ואיזה חבר' ה רציניים הם. הייתי בתפקידים בכירים ביותר. בכל מערכות ישראל חוץ ממלחמת העצמאות, בבניית הצבא, 30 שנה בפוליטיקה. זה לא פשוט. רק דבר אחד עוד הייתי רוצה, שמישהו ייקח את כל הידע והניסיון שצברתי ויעשה בזה שימוש. הייתי רוצה שמישהו יסתכל היום על סבא פואד ויגיד. וואללה, בואו נלמד ממנו משהו".
מנכ״ל מפלגת העצמאות, אושי אלמליח מוסר בתגובה לדברי בן אליעזר: "לשר הביטחון ברק יש חברים רבים במפלגת העבודה, עימם הוא מצוי ביחסים טובים עד היום. ב 16 השנים האחרונות היו למפלגת העבודה שמונה מנהיגים ומתוכן היה השר ברק יו״ר המפלגה כשמונה שנים. אהוד ברק הוא המנהיג החי היחיד שהביא את מפלגת העבודה לשלטון והוא העניק למפלגת העבודה הרבה, ובוודאי שלא פחות מפואד ועל כך הוא גאה. תרומתו של פואד לאווירת הריב הפנימי הסופני במפלגת העבודה מוכרת היטב לרוב החברים במפלגה, ותהיה מוכרת בקרוב גם ליור הנבחרת שלי יחימוביץ. אני ממליץ לפואד וכל חבר אחר המקטר על תקופת ברק להתבונן במראה ולחפש שם את התשובות לפני הטחת האשמות באחרים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם