לא רחוקים מסקנדינביה
ישראל מוצגת כמדינה בלתי שוויונית. למעשה המצב לא כ"כ גרוע, אנו פשוט מסתכלים על הנתון הלא נכון: שימו לב לשקרים של החמישון התחתון
- ראשון לציון: יותר מכוניות, הרבה יותר טלוויזיות
- ספטמבר העמוס ביותר: שיא במספר המבקרים בישראל
- דוח מיוחד: "שבדיה זנחה את מודל הביטחון הסוציאלי"
למעשה, נראה כי הפערים בישראל קטנים יותר מאשר אלו של גן העדן הסקנדינבי שמתקני החברה שלנו נושאים אליו עיניים. הסיבה שאנו לא מכירים בשוויון היחסי שממנו אנו נהנים היא כי אנו מסתכלים בנתון הלא נכון.
על פי סקר ההוצאות ל-2011, הפער בין החמישון העליון לזה התחתון עומד על פי 2.5. בעוד 20 האחוזים העליונים בסולם ההכנסה הישראלי מוציאים 20,865 שקל בחודש, הרי שבחמישון התחתון ההוצאה עומדת על 8,484 שקל.
הפער הזה עשוי להיראות גבוה, אלא שלמעשה הוא קטן יותר מהפער בשוודיה, שסקר ההוצאות שלה מלמד כי הפערים בין החמישונים בשני הקצוות מגיעים לפי 3.1 - כ-11,342 דולר בחודש לחמישון העליון מול 3,642 דולר לחמישון התחתון.
השוואה של הנתונים העדכניים ביותר שבידינו בפינלנד, בנורווגיה ובדנמרק (לא בכולן נערכים סקרי משקי בית מדי שנה) מעלה כי הפערים וההתפלגות בין החמישונים לפי הוצאות זהים לאלו שבישראל.
במציאות כזו, שבה הפערים ברמת ההוצאות בין החמישון העליון והתחתון זהים או קטנים מאלו של מדינות סקנדינביה, המוצגות לעתים קרובות כדגם שאליו עלינו לחתור, עולה השאלה: מה גורם לרעש, להמולה ובעיקר לפרסומים המציגים שנה אחרי שנה את ישראל כאחת המדינות הפחות שוויוניות בעולם? מה קורה פה?
התשובה היא ההתמקדות המוטעית בסקר הכנסות מפוקפק במקום בסקר ההוצאות המדויק יותר. בעוד פערי ההוצאות אצלנו עומדים כאמור על פי 2.5 בלבד, הרי שפער ההכנסות בין החמישון העליון לתחתון הוא פי 5.8 ובמספרים: החמישון התחתון מכניס לכיסו 4,900 שקל בממוצע לחודש, אך מוציא 73 אחוז יותר מהכנסתו.
מכיוון שלבנקים בישראל אין יצר התאבדות מפותח הגורם להם לממן את הפער הזה, הרי שההסבר לפער נעוץ במקום אחר.
הפער העצום בין הכנסות להוצאות נובע מכך שהחמישון התחתון בישראל, המורכב ברובו מערבים ומחרדים, נמנע בחלקו הגדול מדיווח על הכנסות ועובד
מצד אחד, סירוב לשתף פעולה משמעו עבירה על החוק. מהצד השני, ייתכן מאוד כי אותו משק בית תלוי בקצבאות שהוא זוכה להם בשל אישור "אובדן כושר עבודה" של אב הבית ו/או דיווח לקוי על מצבת נכסים ומצב סוציו-אקונומי. הפתרון שהייתם מוצאים מתוך דאגה לאפיק הפרנסה הקצבתי היה עשוי להיות פשוט מאוד לשקר.
אלא שהשקרים של החמישון התחתון לא רק מעבירים במרמה כספים לקבוצות אוכלוסייה עצומות, אלא גם הופכים את תוצאות סקר ההוצאות לאבסורד ומוציאים את דיבתה של ישראל בעולם. כדי ללמוד על מצבה האמיתי של החברה הישראלית יש להתמקד בסקר ההוצאות, המודד את ההוצאות האמיתיות המרכיבות בסופו של דבר את המלבוש, המזון וקורת הגג שמהם נהנים האזרחים, ולא את ההכנסות הפיקטיביות. מי יודע, אולי אפילו נגלה שאנחנו לא כל כך גרועים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם