מתעלמים מהריקבון
בשנת 2012 אנחנו שוב עומדים במצב של "אתרוג". כל חטאיהם של אולמרט ודרעי מולבנים כשלג בשל התקווה שהם יצליחו להביס את נתניהו
בתנ"ך, בספר מלכים ב', פרק י"ד, מסופר על ירבעם בן יואש, מלך ישראל, שמלך 41 שנים, "והשיב את גבול ישראל מלבוא חמת ועד ים הערבה, כדבר ה'". ולא רק זאת, הוא אפילו כבש את דמשק. והקטע על ירבעם ממשיך ומסביר את גדולת מעשיו. בלשון ימינו היינו אומרים שהוא שיפר בצורה בלתי רגילה את מצבה הכלכלי והמדיני-ביטחוני של ישראל.
ועל רקע כך בא פרופ' ישעיהו ליבוביץ ומעלה את השאלה: למה למרות כל זה, התנ"ך אומר על ירבעם: "ויעש הרע בעיני ה'". מה הרע שהוא עשה? על זה נותן לנו תשובה מצוינת הנביא עמוס, גדול נביאי המחאה החברתית והמוסרית: החברה בימי ירבעם הייתה רקובה עד היסוד; השוחד רווח עד שבעבור נעליים היו מטים את הדין של אביונים; לא רצו להבדיל בין הרע לטוב. ואומר פרופ' ליבוביץ: בעיני התנ"ך, כל ההישגים המדיניים והצבאיים והכלכליים של המלך אינם יכולים לכפר על הרקב החברתי שרווח בימיו; חברה שהפכה את הטוב לרע, והיא "סרוחה על מיטות שן", נדונה לכליה. יכולים כמובן לא להסכים עם פרשנותו של ליבוביץ. אני מסכים, והיא נר לרגליי בהתייחסות למנהיגים ברמה העליונה ביותר. הם יכולים להיות נחמדים וחברתיים, מוכשרים ביותר, רהוטי לשון ומנהלים בחסד, אך אם הוטל ספק ביושרתם, מקומם לא יכול להיות ברום צמרת המנהיגות.
ונקודה למחשבה: מה משותף לראשי הממשלה של העברבןגוריון, משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין ויצחק שמיר? המשותף להם, לדעתי, הוא שאיש לא הטיל ספק ביושרתם האישית, שאיש לא פקפק בכך שהם לא רואים את משרתם הרמה כקרדום לחפור בו למען רווח אישי.
המלך אכן מושחת אבל בואו נתעלם מכך
לעומת זאת, המשותף לראשי הממשלה של "הדור הצעיר יותר", כמו אריק שרון, בנימין נתניהו, אהוד אולמרט ואהוד ברק, הוא שמוטל ספק ביושרתם האישית (בצדק או שלא בצדק), והם נתפסים ככאלו שהמשרה הרמה היא עבורם מקור לרווחים אישיים חומריים. דור הביניים של ראשי הממשלה, יצחק רבין ושמעון פרס, הם אכן משהו של "ביניים".
מדובר בתהליך חברתי עמוק העובר על המדינה. אני חושב שאחת מנקודות השבר בתהליך זה הייתה ב-2005 בהתנתקות מרצועת עזה, כאשר צמח לו לפתע המונח "אתרוג". הוא הניח בתקשורת ובפוליטיקה את הבסיס להתעצמות תהליך ההשחתה של החברה הישראלית.
האידיאולוגיה שפותחה הייתה זאת: המלך אכן מושחת, וכך סביבתו. אבל בואו נתעלם מכך למען ההישגים המדיניים-ביטחוניים
שאולי יביא לנו. הדבר הכי חשוב הוא ההישג המדיני-ביטחוני, הרבה יותר מאשר הגברת הרקב בחברה. כל זה בלי לדבר על כך שבעוד ההשחתה החברתית היא ודאית, הרי שההישג המדיני הוא בחזקת "הסתברות" ועלול להפוך אפילו לאסון.
והנה, בשנת 2012, אנחנו שוב עומדים במצב של "אתרוג". כל חטאיהם של אולמרט ודרעי "מולבנים כשלג" על ידי קבוצת אנשי תקשורת ופוליטיקה, ומאחוריהם משרדי פרסום, בשל התקווה שהם יצליחו להביא הישגים מדיניים ולהביס את נתניהו.
ולכך בדיוק מתייחסת הפרשנות הנפלאה של פרופ' ישעיהו ליבוביץ על גדול מלכי ישראל, ירבעם בן יואש: הבאת יופי של הישגים, אך הם בטלים בששים לעומת הריקבון בחברה שהתפשט בזמנך, ועל כך תיענש!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם