הנציחה את רבין ורצה
למפלגת העבודה
איילת נחמיאס-ורבין התחילה את עבודתה הציבורית כאשר ליוותה את רבין במשרד רה"מ וכשנרצח, פעלה להנצחתו. כעת היא רוצה להיות ח"כית
עו"ד איילת נחמיאס-ורבין, בת 42, נשואה לעברי ורבין, אם ליונתן (7), אסף ואלמה (תאומים בני שנה ורבע), מתמודדת על מקום ברשימת העבודה לכנסת ה-19. אני נכדה לשרה שטרן (שרה מקפה תמר), ונינה לאחד משבעת מייסדי נהלל (מיכאל ונחמה קרסיק). נולדתי וגדלתי בתל אביב, סיימתי לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ואני מתגוררת כיום עם משפחתי ביפו.
איילת נחמיאס-ורבין. רוצה לחזק את הדמוקרטיה צילום: יח''צ
גם כיום אני ממשיכה להרצות בהתנדבות בבתי ספר ובפני חיילים על הדמוקרטיה הישראלית. במקביל, אני מכהנת כחברת הועד המנהל של מרכז יצחק רבין וכדירקטורית בחברות ציבוריות, ממשלתיות ועירוניות מתחומים שונים – פיננסים, נדל"ן, תעשייה וקמעונאות.
החל משנת 2000 פניתי למגזר העסקי והתמחיתי בנושא הממשל התאגידי. שמונה שנים לאחר מכן, התחלתי לכהן כיו"ר תבליט פלסטיק, חברה תעשייתית פרטית אשר הוקמה על ידי אבי לפני כ-40 שנה, ועוסקת בהשקייה ובטכנולוגיות מים המיועדות ליצוא.
כמו כן, הקמתי את הסניף הישראלי של ארגון הדירקטוריות הבינלאומי ואני מכהנת כיו"ר משותפת שלו.
כאשת סא"ל (מיל') בשיריון, היוצא לימי מילואים רבים בשנה, אני עוסקת בשמירה ובקידום זכויותיהם של חיילי המילואים. הקמתי יחד עם שלוש נשות מילואים נוספות את קהילת משפחות המילואימניקים ברשת הפייסבוק.
דברי לאומה:
גדלתי בתל אביב, במשפחה של עצמאים בעלי מודעות פוליטית גבוהה, אשר חינכו אותי ואת אחי הצעיר ממני לעבודה, הגינות, סובלנות ודאגה לאחר. ערכים אלה מלווים אותי יום יום ובכל מקום.
פעילותי והיכרותי עם כל המגזרים - הממשלתי, העסקי והשלישי, מאפשרים לי להבין טוב יותר כיצד יש לפעול על מנת להגדיל את העוגה ובוודאי כיצד ניתן לחלקה באופן איכותי יותר, אשר יתרום לצמצום הפערים החברתיים.
החוסן האזרחי שלנו עומד למבחן יותר מדי שנים, ולמרות שמדובר בתהליך חברתי ארוך המצריך אמונה ואורך רוח, ישנם דברים רבים שניתן לעשות אשר בלוחות זמנים קצרים יחסית, אשר יכולים להסיט את האוניה מן השרטון ולהעלותה מחדש על הדרך הראויה לישראל, הדרך הנכונה לנו.
בפעם הראשונה
שיצאתי לרחוב, לפני 20 שנה, היה זה כשמפלגת העבודה היתה נטועה באופוזיציה וכשהמשא ומתן המדיני היה בקיפאון מוחלט. כסטודנטים צעירים סברנו כבר אז כי אין אנו יכולים לעמוד מנגד והבנו כי יש קשר בל ינתק בין מדינה לחברה, בין מדיני לסדרי עדיפויות חברתיים אחרים.
מאז נרצח יצחק רבין פגשתי עשרות אלפי תלמידים במקומות שונים בישראל והבנתי עד כמה נראית הדמוקרטיה טריוויאלית בעיניהם ולא כדבר שיש לטפח, לבנות, להעמיק שורש ולחזק.
כדי לחזק את הדמוקרטיה נדרש כאן מאבק אמיתי ובלתי מתפשר לבניית שתי מפלגות, האחת בקואליציה והשנייה באופוזיציה על מנת לבנות סדרי יום רלוונטיים לכל אחת ושהציבור יוכל להחליט איזה סדר יום הוא הראוי והנכון למדינת ישראל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם