דדו בוועדת אגרנט: לא חשבתי שסאדאת יוכל להפתיע אותנו
משרד הביטחון התיר לפרסום את עדות הרמטכ"ל דוד אלעזר בוועדת החקירה למחדל מלחמת יום הכיפורים. "הערכת המודיעין הייתה 'סבירות נמוכה מאוד', אני הייתי פחות בטוח", העיד אלעזר, שהגן על עצמו: "מאמין שפעלתי כרמטכ"ל באופן הסביר ביותר"
עדותו של דדו עוצמתית במיוחד. על פני מאות עמודים, שהותרו לפרסום כמעט במלואם, עם פסילה מעטה של שמות אנשי מודיעין, מתאר דדו את התקופה שלפני המלחמה ואת הימים הראשונים אחרי שפרצה.
העדות רוויה בפרטים וחושפת את עוצמת ההלם שהכתה בבכירי מערכת הביטחון, קריסת כל הקונספציות האפשריות בנוגע לפרוץ מלחמה, קבלת המידע על כוונות המלחמה אך אי יישומו בפועל וכן ויכוחים בין קציני צה"ל הבכירים על קבלת האחריות.
ישראל קיבלה כבר לפני המלחמה התראות מודיעיניות ממוקדות, שהתבררו כנכונות, על האפשרות שהמלחמה בפתח. דדו מתאר זאת בעדותו ומספר כי דווקא היה בצד שכן חשב שעלולה לפרוץ מלחמה בניגוד לדעתו של ראש אמ"ן דאז אלי זעירא.
"ב-1973, נדמה לי באפריל, אנחנו מקבלים ידיעות מחמירות על אפשרות של פתיחת מלחמה בקיץ 1973. אני ראיתי את הידיעות שהן ידיעות של מקור טוב, המקור היחיד שאני ראיתי את הידיעות שלו. הערכת המודיעין ב-1973 הייתה שלמרות ידיעה של ***** (המרגל המצרי, א.מ.ד), סבירות המלחמה היא נמוכה מאוד או בכמה התבטאויות נמוכה מאוד מאוד", תיאר דדו.
"בטרמינולוגיה שלנו סבירות נמוכה מאד זאת אומרת בעברית 'זה לא יהיה'. אני הייתי פחות בטוח בסבירות הנמוכה. ראש אמ"ן מסר
לדברי דדו, גישתו הייתה שזאת הפעם הראשונה מ-1967 שסבירות המלחמה עלתה. כתוצאה מכך, הגיע למסקנה שיש להגביר את הכוננות לקראת מלחמה אפשרית בקיץ 1973, על כן הכריז על מבצע 'כחול-לבן', "שהוא מבצע ההכנות למלחמה, הגברת כוננות בכל התחומים", כלשונו.
"בכל המחלוקת שהייתה לי עם ראש אמ"ן היא נושאת אופי מאוד מאוד מעודן", הסביר הרמטכ"ל דאז. "כלומר אין שום מקרה שבו ראש אמ"ן אומר סבירות נמוכה מאוד מאוד ואני אומר לא נכון, הסבירות היא גבוהה. אמנם אני מסכים עם ראש אמ"ן שהסבירות היא נמוכה אבל אני חייב לומר שהיא יותר גבוהה מאשר אי פעם".
בעדותו, נותן דדו דגש מיוחד על מצרים שלפני המלחמה: "אנחנו חיים בהרגשה שכתוצאה מהמקורות הטובים אנחנו יודעים היטב את הנעשה במצרים. כתוצאה מכך באביב 73' אני לא חולק על אמ"ן בהערכתו את מצרים".
כאן שואל הרמטכ"ל לסקוב את דדו לגבי המרגל המצרי שעבד עבור ישראל. שמו של המרגל מצונזר עדיין במסמכי העדויות, אך על פי פרסומים שנים לאחר מכן היה זה הבכיר המצרי אשרף מרואן, מי שכונה בישראל 'בבל'.
דדו משיב: "הייתה לי תקופת התלבטות לגבי **** משך חודשים ארוכים חשדתי שהוא כפול... הרבה פעמים הייתה לי הרגשה שהדיווחים שלו הם מסג' ומאוד מאוד פקפקתי והטלתי ספק באמינותו".
"האמינות שלי לגביו גברה כאשר התחלנו לקבל ממנו ידיעות וקראתי אותן בעיון רב, ואז גברה בי ההרגשה שהם אמיתיים, שאינם מפוברקים וחשבתי שסוכן כפול לא היה מוסר אותם".
בנוגע לנשיא מצרים, אנואר סאדאת, הודה דדו כי ישראל הופתעה יותר ממה שציפה: "אמרתי אז, ודאי גם הוא יודע שהוא לא יכול להפתיע אותנו כפי שאנחנו הפתענו אותו בחמישי ליוני 1967 ואמנם לא הפתיע אותנו, אך הפתיע אותנו יותר ממה שאני חשבתי".
דדו מספר בעדותו על תזוזת הכוחות במצרים, אשר באמ"ן חשבו אותו לתרגיל ובדיעבד התברר שלא כך היה הדבר: "היה לי ביטחון בהערכת אמ"ן על התרגיל", אמר.
הוועדה אף חוקרת את הרמטכ"ל לשעבר על כך שידיעה מודיעינית חשובה על כך שתפרוץ מלחמה לא הגיעה לידיעתו ע"י אמ"ן. "יש ידיעה של סוכן די רציני שב-1 באוקטובר תפרוץ מלחמה. האם ידיעה כזאת גם כן לא חייב להביא לתשומת ליבך?", שאל יו"ר הוועדה אגרנט.
"אין שום פקודה שאומרת שאמ"ן חייב להעביר לי ידיעות", הסביר. "אבל לפי הנוהל, לפי ההיגיון, הנוהג המקובל הוא שדברים כאלה הוא כן מעביר לי. הוא בהחלט היה צריך להעביר לי ידיעה כזאת. אין פה עבירה פורמלית אבל בהחלט יש פגם".
בוועדה שואלים את דדו אם אף אחד לא הטיל ספק בהערכות של אמ"ן וכאן מתגלות סתירות בין העדויות שלו ושל סגנו טליק. דדו מציין שהאחרון פנה אליו לאחר המלחמה והזכיר לו שהוא הטיל ספק בראש אמ"ן ואף שאל אותו לפני ראש השנה אם הוא לא מטעה את הרמטכ"ל.
עם זאת, לדברי הרמטכ"ל לשעבר, הוא לא זכר את השיחה הזאת עם טליק. "לי סגן הרמטכ"ל לא אמר שיש לו ספקות בהערכת אמ"ן לפני המלחמה, בשום הזדמנות", הבהיר. "ולפני יום הכיפורים, בכל הדיונים שהיו אצלי הוא לא הציע לי הצעות מחמירות יותר משלי".
המחלוקת בין הרמטכ"ל לסגנו בזמן המלחמה מתגלה ביתר שאת גם בהמשך העדויות. הוועדה מעמידה את דדו מול טענות טליק בעדות קודמת לפיה הוא ביקש לגייס מילואים לרמת הגולן.
"ב-30 לספטמבר היה מערך החירום הסורי ערוך על יד הגבול והתכנסה התייעצות אצל הרמטכ"ל באותו יום", סיפר טליק בעדותו. "אמרתי שצריך לגייס מילואים. נעניתי שזה לא בא בחשבון ... הדגשתי שאם תהיה מתקפה סורית כל מה שיפגשו הסורים ברמת הגולן יהיה מול כל חטיבה סורית או מחלקת טנקים ישראלית".
על כך השיב דדו לוועדה: "הייתה שיחה כזאת ואני החלטתי להעלות את חטיבה 7 לגולן. אני בפירוש מכחיש שהייתה איזושהי טענה לגייס חטיבת מילואים. דבר כזה לא שמעתי מסגן הרמטכ"ל על חטיבות ... אני עוד נשארתי במטכ"ל ביום שישי, 5.10, עד שעה 6 בערב, למרות כניסת החג, בשביל לבדוק, לשאול אם הכל עבר ולסגן הרמטכ"ל לא הייתה רגישות יתר. הוא נסע הביתה מוקדם יותר ולא שמעתי ממנו איזה שהיא מחשבה על מלחמה".
דדו ממשיך את עדותו המרתקת המתפרסת על פני מאות עמודים וחוזר למילה שכל כך מרגיזה עד היום את הישראלים - הקונספציה שקרסה.
"היו לנו הרבה תקופות שהצבא הסורי היה במערך חירום והיה יכול לעבור להתקפה תוך שעה- שעתיים", הסביר. "הצבא המצרי היה אף הוא במערך חירום הרבה תקופות והייתה לו היכולת לעבור להתקפה. אנו בכל זאת תמיד נקטנו בקונספציה שיש הרבה סימני לוואי למעבר למלחמה מהיערכויות חירום - הערכה מדינית שזה עומד לקרות, הסבר מדיני שזאת התקופה, ידיעות פוזיטיביות, סימנים באמצעי המודיעין".
מכאן מתחילה לעבור העדות להתנהלות המלחמה עצמה, בייחוד על הידיעות הקשות שהיו בחזיתות השונות בשעות הראשונות. העדות מתארת את הדיווחים הדרמטיים שהתקבלו בבור הפיקוד של המטכ"ל בו שהה דדו.
"ב-17:00 אני מרגיש את (המצב) בדרום יותר גרוע מאשר את הצפון. עד 3 בבוקר הדרום מצטייר אצלי יותר גרוע. רק בשלוש בבוקר אני מתחיל להבחין שברמת הגולן המצב קשה", נזכר דדו.
"בשעה 17:20 יש אצלי התייעצות עם סגן הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר. דיווח של סגן הרמטכ"ל שהמצב די חמור ... יש לי ב-17:23 הרבה דיווחים על המצב במעוזים. באיזשהו מקום אני אומר: "דרום - הרבה ערפל קרב"".
"ב-17:40 יש לי עוד דיווח מאלוף פיקוד הצפון: "ברמת הגולן הדבר הקריטי היחיד הוא החרמון". אני מדבר על החרמון שחובה לקחת אותו בחזרה. אני אומר: "אם לגולני יש רק כוח קטן, אז צריך לתת לו תובלת הליקופטרים בלילה". כלומר, אני רוצה שירכזו הרבה כוח ולא יעשו ניסיונות עם כוחות קטנים. אשר לתעלה - הייתי רוצה שיהיו להם פחות הישגים".
באשר לחזית הדרומית שלפני המלחמה, קובל דדו על כך שלא נמסרו לו כל דיווחי המודיעין הרלוונטיים ומקובץ המודיעין שנמסר לו נשמטו פרטים שלדעתו היו הכרחיים שימסרו לו בנוגע לכוחות המצרים.
הוועדה מקשה על דדו ושואלת אותו כיצד ייתכן שב-30 בספטמבר הוכרזה כוננות עליונה בכל המעוזים, אולם יומיים לפני המלחמה הכוננות ירדה. "על סמך מה מכריז אלוף הפיקוד על כוננות בלי ידיעת המטה הכללי? לא מתקבל על דעתי", אומר חבר הוועדה יגאל ידין, הרמטכ"ל לשעבר, ודדו משיב: "אינני יכול להגיד בעל פה, אינני זוכר".
דדו מתאר בעדותו פגישה עם שר הביטחון משה דיין, פגישה שנערכת ב-7 באוקטובר בשעה 14:25, יממה לאחר פרוץ המלחמה. דיין אומר לדדו כי הוא מתכוון ללכת לממשלה ולהציע לה לייצב את קווי ההגנה העמוקים ברמת הגולן ובחזית המצרית, שם משתמש דיין בביטוי "לעלות על ההרים".
"שר הביטחון מדגיש לא להישחק על הקו הקדמי", סיפר דדו. "לפנות את הכל. מי שיכול לפרוץ - שיפרוץ, הכוונה לפרוץ אחורה אלינו". חבר הוועדה ידין שואל אם מדובר בפריצה למעוזים, ודדו משיב: "כן. מי שייהרג - ייהרג. מי לשבי - לשבי. ובלבד לייצב קו הגנה עמוק".
הרמטכ"ל לשעבר מספר עוד כי דיין אמר בפגישה הזו כי הוא מודאג מהמצב במפרץ סואץ. "והוא משלים את הקונספציה הזאת בהגדרה "זאת מלחמה על ארץ ישראל, הם (הערבים, א.מ.ד) לא יגמרו את זה פה, הם ילכו הלאה. הם יסכימו להפסקת אש ובעוד חודש הם יתחילו עוד פעם עם המרוקאים והירדנים, כל העולם הערבי יתגלגל עכשיו", תיאר.
דדו מפרט בעדותו את עמדתו לגבי הפסקת אש במלחמה: "תזה שאמרתי לגבי הפסקת אש: הפסקת אש תהיה רק כאשר הצד המנצח רוצה שתהיה הפסקת אש. כל זמן שהערבים הם הצד שמנצח אין הפסקת אש, ולכן הדרך היחידה להשיג את הפסקת אש היא להתחיל להיות הצד המנצח".
בהמשך, לקראת סיום עדותו הוא גם מטיח ביקורת על הוועדה וחושף טפח מהרגשתו האישית: "אני מאמין אמונה מלאה שפעלתי כרמטכ"ל באופן הסביר ביותר במלחמה הזאת ובכל פתרונותיי הטקטיים ומאחר שהוועדה הזאת הטילה עליי ביקורת כבדה ביותר אני הייתי שמח אם הוועדה הזאת הייתה גם מראה את אורות פעולתי כרמטכ"ל ולא רק את הצללים.
דדו מתייחס בעדותו אף להופעתו הבלתי נשכחת בטלוויזיה יומיים לאחר פרוץ המלחמה, במסגרתה אמר: "אנחנו נשבור להם את העצמות", למרות שידע שהמצב אז לא היה מעודד בלשון המעטה.
בהתייחסו להופעה, תיאר דדו פגישה סגורה שנערכה באותו היום עם עורכי העיתונים, בה מסר את הדיווחים הפסימיים מהחזית אולם לאחר מכן הופיע בטלוויזיה ושם השתדל להיות אופטימי יותר.
הוא הבהיר שדבריו לעורכי העיתונים היו יותר אופטימיים מאשר דבריו בפני פורומים צבאיים.
בהסבריו, טען כי הסיבות לכך היו טמונות ברצון להעלות את מורל העם. דדו ציין עוד בעדותו כי הוא חשש באותו שלב שירדן תצטרף למתקפה נגד ישראל ולכן לא רצה שהירדנים יחשבו שהמצב לא טוב, כמו גם התגברות מעוזי פת"ח בלבנון וערביי ישראל ביהודה ושומרון.
"גם הם יראו טלוויזיה וגם הם לא צריכים לדעת שמצבנו כרגע מתוח. ולכן אני לא אומר שום דבר שאיננו אמת. אבל אני אנסה לתת לזה ביטוי יותר אופטימי".
בהסבר לכך שהשתמש בביטוי "לשבור את העצמות", טען כי לאחר המלחמה, כשחזרו השבויים לישראל, "הם חיבקו אותי במטוס ואמרו, 'המפקד, שמענו אותך אומר נשבור להם את העצמות, אז כשהלכנו לשבי ידענו שבסוף ננצח אותם'".
אילנה אלון, מנהלת ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון במשרד הביטחון, אמרה היום (א') עם פרסום העדות: "ככלל, בשנים האחרונות העמיד לעיון הציבור משרד הביטחון באמצעות ארכיון צה"ל אלפי עמודים מוועדת אגרנט, בין השאר: דו"ח מסקנות הוועדה ואלפי עמודים מתוך כ-50 עדויות בפני הוועדה (המופיעים גם באתר הארכיון)".
לדבריה, משרד הביטחון באמצעות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון נוקט בפתיחות רבה, "לאחרונה החל תהליך רחב היקפים של דיגיטציה בחומרי הארכיון המסקרנים והמשמעותיים ובשנים האחרונות אושרו לפרסום אלפי תמונות, חומרי וידאו, סטנוגרמות וחומרי שמע מאירועים משמעותיים רבים", הוסיפה. "משרד הביטחון באמצעות ארכיון צה"ל ימשיך לעבוד במרץ רב על מנת לפתוח לרווחת הציבור חומרים רבים נוספים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם