ההתנצלות שלא הייתה
גם לאחר שהתברר שהכותרת על האפרטהייד היא עלילה, בחר גדעון לוי להסביר שגם אם טעה, הוא בעצם צדק
כשקוראים את המאמר של גדעון לוי מתברר שה"אבל" בא למחוק את ה"טעיתי." לאחר שהצליח לבצע פיגוע תודעתי אדיר למדינת ישראל, לאחר שהעלילה שלו על האפרטהייד כבר מתגלגלת להנאתו הגלויה בכל מקום בעולם, מסביר לוי שבעצם, הוא לא באמת טעה.
יש כאן רצון לגיטימי למדינה עם רוב יהודי, ויש כאן מחלוקת בנוגע לזכויות מול חובות. ומרגע שערביי ישראל מוכנים להיות שותפים מלאים - הם הופכים לפתע לשווים. זה לא מעשה קסמים. זה עניין פוליטי לחלוטין. נותרנו עם גרעין קשה של 10 אחוזים. זה 10 אחוזים יותר מדי, אבל עדיין 10 אחוזים מול 90 אחוזים. נתון מדהים.
יש גזענות בחברה הישראלית. בוודאי שיש. בכל חברה דמוקרטית יש שוליים גזעניים. זה מצער. צריך להיאבק בכך. אבל גדעון לוי אינו עוסק בתיקון. הוא הופך את ישראל למפלצת. ואין ספק שהוא הטוב בתחומו. פעם חשבתי שהאיש טועה. יש לו כוונות טובות. הוא רוצה חברה טובה יותר. אבל לא. זה לא הסיפור. לא אצלו. הוא הופך את ה10- אחוזים ל90- אחוזים. זאת המומחיות שלו.
מי שקורא לישראל "שטן," וטוען שהפלסטינים "מכרו את נשמתם לשטן" מרוב ויתורים (שלא היו) לישראל, אינו רוצה בשלום ואינו מחזק את הסיכוי לשלום. זה לא שהפלסטינים זקוקים לגדעון לוי כדי להימנע מפשרות, אבל גדעון לוי מחזק את הסרבנות שלהם. כדי לאשש את אובססיית האפרטהייד והגזענות שלו חוזר אותו לוי לטענה ש42- אחוז אינם רוצים שכן ערבי.
ובכן, מדד הדמוקרטיה לפני שנתיים חשף את העובדה שבכל הנוגע לשכנים, ערביי ישראל הם הרבה פחות סובלניים מהיהודים. האם זה מה שהופך אותם לגזענים? אין סיכוי שגדעון לוי יאמר משהו כזה עליהם. להם מותר. ולא, הם לא גזענים. הרצון שלהם לשמור על קהילה תרבותית ואתנית איננו בהכרח גזענות. גם בחברון ובשייח' ג'ראח לא רוצים יהודים. ברמת אביב לא רוצים חרדים. אין כאן שמץ של גזענות. הם לא רוצים להפוך לבית שמש.
ביפן ובפינלנד יש סולידריות חברתית גבוהה. זה נובע בעיקר מהעובדה שמדובר בחברות הומוגניות. אין סולידריות בחברות רב-לאומיות או רב-תרבותיות. אלה העובדות. אבל הנאורים המזויפים חיים בהכחשה. הם בדרך כלל חיים בסביבה ההומוגנית ביותר, בשכונות למבוססים בלבד, אבל תומכים בהצפת הדרום במסתננים. הם בעד סולידריות עם ערבים - בתנאי שערבי לא יתקרב לשכונה שלהם. זו לא נאורות. זו צביעות.
דמוניזציה איננה ביקורת. דמוניזציה מתאפיינת בכך
ישראל רחוקה מלהיות מושלמת. יש בה תופעות שצריך להיאבק בהן. אבל יש הבדל בין תופעות של גזענות לבין מדינה גזענית או מדינת אפרטהייד. כאשר יש פצע צריך טיפול רפואי. מכת גרזן איננה טיפול ראוי. בעצם, לוי כבר הודה שהסיפור האמיתי שלו הוא התנגדות למדינה יהודית ודמוקרטית. זה חיבור שאינו אפשרי מבחינתו. הוא רוצה כאן ישות אחרת. ומבחינתו, כל הדרכים כשרות להשגת המטרה. וזה כולל מכות גרזן. מרוב אהבה כמובן.
> להלן תרגום באנגלית ובצרפתית למאמר שלי מיום שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם