שלושה על פרשת דרכים

מרידור חייב להתמודד כדי לבלום את השתלטות הקיצונים על הליכוד. לפרס ולמופז מומלץ לקבור את האמביציות הפוליטיות שלהם

אברהם תירוש | 31/10/2012 8:28 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
1. השר דן מרידור נראה לעתים כנטע זר בליכוד. רבים תוהים מה הוא בכלל עושה שם. הוא מנסיכי המפלגה שסטו שמאלה, אך לאחר מכן פרש וחזר, והוא אינו זוכה לאהדה רבה במרכז ובסניפים. עמדותיו אינן מתיישבות עם הקיפאון המדיני שמשליט ראש הממשלה נתניהו בעזרתם האדיבה של הפלסטינים, ובוודאי לא עם תפיסותיו והצהרותיו של שר החוץ ליברמן, משלשום שותף בכיר ביותר ברשימת הליכוד. אך דווקא על רקע זה אסור למרידור, המתלבט לגבי עתידו הפוליטי, לפרוש.

בנושאים ערכיים וחוקתיים עמד מרידור בקדנציה המסתיימת, יחד עם בני בגין, מיקי איתן ורובי ריבלין, כסלע איתן מול יוזמות חקיקה אנטידמוקרטיות ואנטי-ליברליות שיצאו מבית מדרשם של ליברמן ושל כמה מח"כי הליכוד. למשל, הצעות החוק שנועדו לערער את מעמד בית המשפט העליון.

הארבעה ייצגו את פניו היפים והליברליים של הליכוד, ברוח מורשת ז'בוטינסקי ומנחם בגין, ולחמו על שימורם. ליברמן כינה אותם בבוז: "פיינשמעקערים" (אניני טעם). עכשיו, כשהוא בפנים עם שאיפתו לכבוש את הנהגת הליכוד והימין, חשובה עמידתם מולו שבעתיים.

השאלה היא אם גם בוחרי הליכוד בפריימריז יבינו שדווקא היום הם זקוקים, גם ערכית וגם אלקטורלית, לאישים כמו מרידור, בגין ואיתן ברשימה (ריבלין מובטח שם) ולא ידחקו אותם החוצה. אמנם ה"חתונה" עם ליברמן אושרה במרכז ברוב גדול, אבל יש לא מעט חברים מן השורה שאינם שלמים עם המהלך וחוששים שיגרום לבריחת קולות למרכז-שמאל. מרידור ושות', כמשקל נגד לליברמן ולדנון-חוטובלי-אלקין, יכולים לצמצם בריחה כזאת ולבלום את השתלטות הקיצוניות על הליכוד. בגין ואיתן כבר החליטו לקחת את הסיכון ולרוץ. מרידור חייב ללכת בעקבותיהם.
פרס, לשיא כבר הגעת

2. בתחילה חשבתי שזו עוד בדיחה על גילו של הנשיא, אבל מתברר שלא. נוכח ההתלכדות בימין והפיצול ומשחקי האגו במחנה המרכז-שמאל, יש מי שמציעים ברצינות לפרס לפרוש מהנשיאות ולהתייצב בראש המחנה הזה. אלה כנראה דורשי רעתו. אני מתפלל, קודם כל למענו, שלא יתפתה לכך. אבל יש מקום לדאגה.

בחלק המאוחר יותר של הקריירה שלו, כשהיה עולה שמו כמועמד לתפקיד כלשהו, כמו הנשיאות למשל, היו לפרס תמיד תשובות עמומות-מיתממות בנוסח "אני לא עוסק בזה" או "מה אני צריך את זה". גם עכשיו התגובות שנמסרו מטעמו, "ממשיך בעבודתי כרגיל", הן כאלה המשאירות פתח להרפתקה כזאת.

הגיע הזמן, אפוא, להשמיע בקול גדול

באוזני פרס את אמירתו הוא: מה אתה צריך את זה? ראשית, לא נראה שאפילו תחת הנהגתך יתלכדו מפלגות המרכז-שמאל. שנית, הגעת לשיא, אתה נשיא מעורב ומוערך בארץ ובעולם, אהוד ומקובל כפי שלא היית מימיך - אז לשם מה לך לחזור לביצה הפוליטית, להתלכלך, לאבד את כל יוקרתך ומעמדך, לספוג שוב השמצות, ולבסוף עוד להפסיד בשנית לבנימין נתניהו?

ועוד משהו, רגיש קצת: מר פרס, מי כמוך יודע שהתפקיד הסוחט והמייגע של ראש ממשלת ישראל אינו בנוי למידותיו ולכוחו של אדם המגרד את ה-90, גם אם הוא בריא וצלול. אז המשך להיות בריא עד 120 ויותר במשכן הנשיא בירושלים. מצדי, שייתנו לך אפילו עוד קדנציה.

לא כל רמטכ"ל צריך להיות מוכתר לפוליטיקה

3. הסקרים המרסקים את קדימה מגחיכים עוד יותר את ההצהרות שהשמיע שאול מופז כי הוא האלטרנטיבה היחידה לנתניהו. מופז היה בזמנו רמטכ"ל טוב ושר ביטחון ראוי, אבל הוא מנהיג פוליטי כושל. כדאי שהמקרה שלו יביא להפסקת הכתרתו האוטומטית של כל רמטכ"ל, עוד בזמן כהונתו, כמועמד לראשות הממשלה ולחיזור מפלגות אחריו. רוב הרמטכ"לים פנו בדרך זו או אחרת לפוליטיקה. רק מיעוטם הגיע רחוק.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אברהם תירוש

צילום: דעות

יליד תל-אביב, למד בישיבת "מרכז הרב" ואוניברסיטת תל-אביב, לשעבר חבר קיבוץ סעד. נשא בתפקידים בכירים ב"מעריב" מאז 1967, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ב-1983 וקיבל אות מפעל חיים 2010 מטעם ארגון "בני ברית". עורך הקובץ "הציונות הדתית והמדינה". מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן

לכל הטורים של אברהם תירוש

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים