גם רומני צריך להיאבק בנזקים של סנדי
בשבוע האחרון נדמה כי המועמד הרפובליקני צריך לזייף לא מעט, בעיקר בשל ההרס של הסופה. את עיקר מאמציו הוא מרכז באוהיו
- סיקור מיוחד: בחירות בארה"ב
- יומיים לבחירות: מרוץ צמוד, אובמה ביתרון קל
- בלי דלק וחשמל: למי אכפת מהבחירות?
סיגוורת עמד על במה קטנה במרכזו של האנגר גדול, שרצפת העפר שלו מעלה אבק. עמד ופירט את סדר היום לזמן הקצר שנותר עד יום ההצבעה. ימים של עצרות, טלפונים, הסעות. אל תהססו להציק למי שעומד לפניכם בתור בסופרמרקט, הפציר בקהל.
אחריו עלה לבמה מושל אוהיו, טד סטריקלנד, חולה, בלי קול. כמו ביל קלינטון בימים האחרונים, הטובים, של מסעות הבחירות שלו. פוליטיקאי בלי קול, שמחפש קולות. סטריקלנד עובד כעת בשירותו של אובמה למען המשימה החשובה ביותר של הקמפיין: לשמור על ה"פיירוול" (חומת האש) של הנשיא.
אוהיו היא החומה הזאת. תיאורטית, רומני יכול לנצח גם בלעדיה. מעשית, קשה להניח שיקרה דבר כזה. מועמדים רפובליקנים אינם מנצחים בלי לנצח באוהיו, והמתמטיקה של רומני לא מאפשרת תסריט כזה אלא בנסיבות דמיוניות ממש.
ממילא, סטריקלנד הילל את הנשיא והשמיץ את יריבו, שהעביר את חסכונותיו "לחשבון באיי קיימן". מי שרוצה להיות נשיא, אמר המושל, צריך לשמור את כספו באמריקה. ועוד אמר: זוכרים את הווידיאו ההוא? זה הווידיאו שבו צולם רומני מדבר על אותם "47 אחוז" שנסמכים על כספי תמיכה ממשלתית. הווידיאו הכי זכיר של מערכת הבחירות הזאת. והוסיף: "אגיד לכם משהו על רומני ופול ריאן (הסגן המיועד), הם אינם יודעים אפילו איך לזייף רחמים".
בימים האחרונים נדמה שהם צריכים לזייף לא מעט. גם רחמים, כדי להמשיך להתחמק מהטענה שרומני הוא עשיר המנותק ממצוקות הציבור, אבל בעיקר הם צריכים לזייף תחושת מומנטום שחמקה מהם בחסות סופת ההוריקן הגדולה.
ברק אובמה, שעלה לבמה בהיליארד ביום שישי ב-11 בבוקר , נראה כמו מועמד שמאמין בניצחון מתקרב. מחויך, נמרץ. פחות לחוץ מכפי שנראה לפני שבועיים כשראיתי אותו בפלורידה, פחות כעוס ולעומתי מכפי שנראה בעימות בבוקה רטון. הוא בזבז כמה דקות כדי להשוויץ בהישגיו הלא רבים, ואז עבר להשוויץ בשגשוג הכלכלי של עידן קלינטון, הוכחה ש"הרעיונות שלנו" עובדים. למי שתהה.
רומני, אמר אובמה, הוא "איש מכירות מוצלח מאוד". הוא מנסה למכור לכם "שינוי". מתברר שאובמה לא מוכן שמישהו אחר ימכור לאמריקאים את המוצר הזה - "שינוי" - שמכר להם לפני ארבע שנים בהצלחה גדולה.
אלפים בודדים, אולי 3,000, אולי 4,000, באו לשמוע את אובמה בהיליארד ביום
אבל הרבה השתנה. בעיקר העובדה שאז, לפני ארבע שנים, ל"שינוי" היה ערך גבוה הרבה יותר בבורסת הסלוגנים הפוליטיים. ערב הבחירות של 2008 הופיע אובמה בדאון-טאון קליבלנד מול 180 אלף איש. שום האנגר לא היה יכול להכיל את הקהל ההוא, שום מזג אוויר לא היה יכול להרתיע אותו. מי שעקב אחרי אובמה של 2008 לא יוכל לשכוח עשרות אלפים העומדים בתורים ארוכים, רגליהם טובעות בשלג, בהונותיהם על סף קיפאון, מחכים למשיח.
שלשום, בהיליארד, המשיח נראה אנושי יותר. הקהל קצת ריאלי יותר בציפיותיו. אובמה אפילו לא ניסה לטעון שהביא שינוי, רק התעקש ש"נלחם כדי להביא שינוי". והבטיח ש"הוא מתכוון לעשות יותר".
את "נזקי סנדי" לקמפיין של רומני אי אפשר לבטל. בשעה שהנשיא נראה על המרקעים במשך כמה ימים חשובים בדיוק כמו שנשיא רוצה להיראות - בשליטה, נאלץ רומני להסתפק בחלוקת מזון לנזקקים.
הנה, כבר אפשר לציין על ציר הזמן את הגרף של קמפיין 2012, הגרף שיתאים לניצחון של אובמה: מתחילת הקמפיין ועד העימות הראשון, מהעימות הראשון ועד הסופה, ומהסופה ועד יום הבחירות.
כמובן, במקרה שרומני ינצח, מה שנראה פחות סביר אך לא בלתי אפשרי, צריך יהיה לשרטט את הציר קצת אחרת. אלא אם כן הסופה היא דווקא זאת שתביא לו את הניצחון: היא אמנם תרמה ליחסי הציבור של אובמה, אבל ניצחונות משיגים באמצעות בוחרים שהולכים לקלפי, וכרגע אם ישנם בוחרים שיתקשו ללכת, או שיוותרו מפאת עיסוקים דחופים יותר, אלה בעיקר בוחרים של אובמה.
במחוז קויהוגה, ביום חמישי, עשרות אלפי משפחות עוד בילו את היום בלי חשמל בעקבות הסופה. זהו מחוז קריטי מבחינתו של אובמה, ששיעור הבוחרים המוקדמים בו ירד בעשרה אחוזים לעומת הבחירות הקודמות.
גם בקרב היהודים של קויהוגה, המחוז שבו נמצאים רוב יהודי אזור קליבלנד, נראה שאובמה לא יקבל את מספר הקולות של הפעם הקודמת. קולות חשובים מאוד. מחוז קויהוגה הוא זה שצריך לתת לאובמה הפרש ניכר של קולות - ניכר מספיק כדי לבטל את היתרון המובטח לרומני במחוזות אחרים.
במחוז קויהוגה לבדו גייסו הדמוקרטים 600 עורכי דין - 600! - למאבק המשפטי של יום הבחירות והיום שאחריו. הרפובליקנים כבר הודיעו כי יילחמו בכל ניסיון להאריך את שעות ההצבעה במחוז הזה. גם היעדר חשמל לא יהווה תירוץ מספיק.
אם אוהיו תהיה צמודה, פלורידה של שנת 2000 עשויה להיראות לעומתה כמו משחק ילדים. אבל כדי שתהיה צמודה, רומני צריך להחזיר לעצמו את המומנטום. וזה מה שניסה לעשות בעצרת ההמונים בשישי בערב, ליד סינסינטי, העיר הגדולה של דרום אוהיו.
ליד סינסינטי, ולא בעיר עצמה. ליד סינסינטי, משמע במחוז באטלר. אין מנוס מהנדנוד הטרחני הזה המתמקד במחוזות, בניואנסים. אובמה ניצח את מקיין משום שהמשכילים, ברוב משמעותי של עשרה אחוזים, העדיפו אותו. כך בקולומבוס, כך גם בערים אחרות באמריקה שאחוז המשכילים בהן גבוה יחסית, כמו דנבר, קולורדו, וראלי, צפון קרוליינה.
מה שמחוז קויהוגה אמור לספק לאובמה בצפון אוהיו - מחוז באטלר אמור לספק למיט רומני בדרומה. בשנת 2004, כאשר ג'ורג' בוש הצליח, בקושי, לנצח את המועמד הדמוקרטי ג'ון קרי בדרך לכהונה שנייה, אוהיו הייתה המפתח.
ובתוך אוהיו, מחוז באטלר. הניצחון של בוש היה דחוק, פחות מ-150 אלף קולות. הניצחון בבאטלר היה חיוני. הוא העניק לבוש 53 אלף קולות של יתרון על קרי. ב-2008, כאשר אובמה ניצח את ג'ון מקיין, המחוז נשאר רפובליקני, אבל פחות. מקיין קיבל בבאטלר רק 40 אלף קולות יותר מאובמה (שניצח באוהיו בפער של כרבע מיליון קולות בסך הכל).
ובמילים אחרות: מחוז באטלר הוא מדד טוב למצבו של המועמד הרפובליקני. רומני צריך לקבל במחוז הזה יותר מ-65 אחוז מהקולות כדי שיוכל להתחיל לחלום על ניצחון באוהיו כולה, ובעקבותיה בארה"ב.
לא פלא שהחליט להביא את כל התותחים הכבדים למחוז הזה בסוף השבוע - שרת החוץ לשעבר קונדוליסה רייס, ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני, הסנאטור מפלורידה מרקו רוביו, זאת לאחר שכבר החל לרכך את השטח מוקדם יותר השבוע, כאשר שלח את רעייתו אן לאותו מחוז. מישל אובמה, אגב, באה גם היא לאוהיו בשבת. עוד יומיים - היסטוריה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אקטואליה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם